תפארת יהונתן לב

ויעל ולמה כתב וירא אליו ע"כ פירושו לבקר. את החולה דידוע דתמיד השכינה מראשותיו של חולה רק הוא נסתר מהחולה ולאברהם נפקחו עיניו וראה ולכך כתיב וירא שלא היה חסר רק ראיה שכבר עומדת עליו השכינה כמו שאר חולה וכתיב מלת אליו דאמרו מרגליות טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה שהיה רואה אותה מיד נתרפא רק שהמרגליות לא היתה מרפא את אברהם שאין החבוש מתיר עצמו מבית אסורים ולכך כתיב אליו הגם דבאחרים היה הוא מרפא במרגליות מ"מ לרפאות א"ע היה הקב"ה צריך לבוא לרפאותו והא דהיה ביום השלישי אף על גב שהחולה ע"י מכה בשני ימים הראשונים ג"כ הוא חלוש ולמה לא בא הקב"ה אצלו קודם לכן נראה דהצער לאברהם היה לזכותו וליוצאי חלציו אחריו ולפום צערא אגרא רק אין הקב"ה משהה לצדיק שלשה ימים בצרה ולכך בא ביום השלישי לרפאותו

באלוני ממרא אמרו חז"ל הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו וח"ו לומר כפשוטה שאברהם נטל עצה על עיקר המצוה מממרא אבל נראה כוונתם דידוע מה שאמרו במדרש בעצם היום הזה נימול אברהם אלו היה אברהם נימול בלילה היו אומרים לא היינו יודעין שנימול ויש להבין מה נ"מ אם היו יודעין וכי יכולים למחות באדם החובל בעצמו אבל הענין הוא דנס גדול נעשה לאברהם שדרש ברבים האחדות וחירף וגידף העבודת כוכבים ומזלות שלהם ולא קמו עליו להרגו כאשר עשה נמרוד וזה נס גדול רק האוה"ע לא הכירו עדיין שהוא דרך נס כי אברהם היה גדול בענקים וגבור כח וברוב אונו הרג ה' מלכים א"כ מי יעמוד נגדו אבל כאשר נימול הלא היה חלוש כח ומ"מ לא קמו עליו להרגו זה היה תוקף להנס הנ"ל ולכך אלו היה נימול בלילה היו מקטינים הנס והיו אומרים שלא ידעו שנימול ויראו מפניו אבל כיון שנימול בעצם היום ידעו שנימול ומכל מקום היה חתת אלקים עליהם זהו נס מפורסם וזהו ששאל עצה על המילה אם למול בעצם היום ואמרו כלם למול בצנעה מפחד שיבואו העובדי כוכבים ומזלות להכותו אבל ממרא אמר לו אין לך לפחוד שה' שעשה לך נסים הללו הוא יהיה בעזרך קום ומל עצמך לעיני כל ולכך היה המדה כנגד מדה שנגלה הקב"ה בפומבי בחלקו באילנות העומדים בשדה יער

והוא יושב ישב כתיב ודרשו חז"ל ביקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב ואתה סימן לבניך וכו'. הא דהראה הקב"ה סימן זה דוקא אחר המילה נראה כי מאז שמל אברהם נעשה הוא אב לגרים כאמור אב המון גוים ובגר כתיב משפט כי הוא צריך משפט ושקול הדעת אם לקבלו או לרחקו כי גרים שאינם הגונים קשים הם לישראל וערב רב יוכיחו ולכך כתיב בגר משפט כי צריך עיון בדין אם לקרב או לרחק ונפש הוא חובל והוא צריך מתינות וכל מקום שנאמר ישב חסר היינו באותו היום שנתמנה לשופט ואף אברהם כן באותו היום נתמנה לשופט אב ושופט המון גרים אם לקרבן אם לרחקן והוא נשיא ושופט שלהם ולכך אמר לו הקב"ה אתה סימן לבניך כי הטעם שהדיינים בישיבה הוא כי אמרו במס' מגילה רכות בעמידה וקשות בישיבה והדין כולו קשה כי הוא מקצוע גדול ודין פרוטה כדין מאה ולכך צריך ישיבה שיהיה מתון ואברהם ג"כ נעשה אב ושופט לגרים כמ"ש ולכך ביקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב כי צריך ישוב ומתינות לדין וזהו סימן לבניך גם כן בדנם דין שצריכין לישב לעיין בדין על בוריו

פתח האוהל כי ע"י המילה הקב"ה פותח פתח לבעלי תשובה וכן הוא במצרים דם מילה על המשקוף ג"כ כי ע"י זה הקב"ה פותח פתח לקבל בתשובה

כחום היום אמרו חז"ל שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה נראה לומר דידוע דע"י מילה ניצולים ישראל מגיהנם ולעתיד לבוא יוציא הקב"ה חמה מנרתיקה וצדיקים מתרפאים בה וכן היה לאברהם שנתרפא בו ורשעים נידונים בה ולכך הוציא אז חמה מנרתיקה ובדרך הפשוט י"ל שהיה כחום היום להראות כי רפואתו של אברהם היה עפ"י נס כי אזלי יומא אזלי קצורי היינו בעלות החמה על הארץ אבל זה לא היה בעלות החמה רק באמצע היום שלא היה החמה מרפא רק עפ"י נס ולכך היה כחום היום גם היה כחום היום דהקב"ה היה רוצה שלא יכיר אברהם שהם מלאכים ובגמרא אמרינן דמלאך ניכר בצל דלית ליה בבואה דבבואה וכחום היום שהוא באמצע היום אין כאן צל כלל

וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל הא דכתיב נצבים ולא כתיב עמדו נראה דהמלאכים מקטרגים לומר מה אנוש כי תזכרנו רק באמת חסד אמר יברא כי האדם גומל חסד וזה לא שייך במלאכים והנה מחמת הכבוד שנעשה לאברהם שנגלה אליו הקב"ה והוא יושב נתקנאו בו המלאכים ראשי מעלה וזהו והנה שלשה אנשים נצבים עליו ר"ל מקטרגים כדכתיב ויתיצבו בני אלקים וגו'. והקיטרוג היה למה לו הכבוד הזה מה אנוש כי תזכרנו אבל אברהם הרגיש בזה וירץ לקראתם לגמול עמהם חסד ובזה סרה תלונתם ובזה יש לתת טעם שאמרו במדרש שבשביל אכילה שאכלו המלאכים אצל אברהם א"א להם לקטרג והוא הדבר דזה מחמת טענות חסד הוא שאצלם לא שייך גמילות חסדים והא דכתיב תחילה נצבים עליו משמע דכבר עמדו אצלו ואח"כ כתיב וירץ לקראתם נראה דידוע כי באהלו של אברהם היו לארבע רוחות פתח פתוח והוא ישב בפתח שברוח האחד ובהגיעם קרוב לאברהם עברו דרך בצד האוהל לרוח אחרת שלא רצו להטריחו והוא מיהר לעשות קפנדריא תוך אהלו לרוח אחרת והנה הוא לקראתם וזהו וימהר וירץ לקראתם

וישתחו ארצה ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך ונראה דהאי וישתחו ארצה הוא שהשתחוה לשכינה ואמר לשכינה שלא