תפארת יהונתן לא

במשגל כבהמות וידוע דהמן במדבר היה ממעט התאוה ולכך בכו עבור זאת דלמה יתאוו למשגל תמיד כיון דממילא נתמעט התאוה מחמת המן והראיה שלהם היתה דנתמעט התאוה שלא הוצרכו למילה וזה הענין שנפל על פניו שע"י שלא ימולו במדבר יתאוו ח"ו לעריות

ויפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד ויצחק פירש"י לשון שמחה. נראה דאיתא במפרשים למה ברא הקב"ה הרשעים ותירצו דעולם כמנהגו נוהג והבחירה היא ביד האדם וזה דוקא כפי הטבע אבל אם הקב"ה עושה נס בבריאה ודאי ע"י בריאה זו יהיה נולד צדיק גמור וז"ש ויצחק וישמח. והטעם הוא ויאמר הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים תלד זה לא יתכן רק ע"פ נס ובודאי יהיה צדיק גמור וזה היה שמחתו אבל מצד אחר יכול להיות שיצטער דאין סומכין על הנס והטעם משום דמנכין לו מזכיותיו ועל כן אמר לו הקב"ה אבל שרה אשתך יולדת לך בן דהיא אינה מצווה על פריה ורביה ולא הוי נס כל כך

ויאמר אברהם אל האלקים לו ישמעאל יחיה לפניך נראה לפרש דקשה למה באמת נתנה שרה לאברהם את הגר שפחתה רק דכבר כתבתי דטעם דשרה ראתה דלא פסקה הזוהמא פד לאחר ג' דורות והוצרך להוליד אברהם בן רשע ולכך נתנה לו את הגר שפחתה שממנה יצא ולד הראשון זרע בישא וממנה יצאו אח"כ צדיקים גמורים וזהו היה כונת אברהם דראה דהוא מזוהמתו והוא רשע בהכרח. ולכך התפלל לו ישמעאל יחיה לפניך. באופן אחר נראה דקשה לכאורה דאמרה ואתנה את שפחתי אולי אבנה גם אנכי ממנה דבמה תבנה היא אם תתן שפחתה לאברהם ונראה דמעשה היה בפארטיגאל דהמלכה הקשתה בלדתה והיו קוראים לכל הרופאים ומילדות וחרטומים ואין עוזר לה והיה שם איש אחד ושמו חושים בן דן ואמר אני אייחד את עצמי עם המלכה בחדר אחד וכי אקרא בקול גדול ואפעה כדרך הקוראים על הצלחה יהא קול ענות גבורה ויחנגו בחופים ובמחולות ויעשו כן ואחר שעה או יותר היתה יולדת המלכה ויהי כאשר שמע המלך אלו הדברים שאל לחושים בן דן לאמר מדוע ככה עשית והתלת בי והשיב כי ראה ראיתי שרש בדבר זה כמין כישוף ולכן אמרתי בלבי להטעות אותם דכבר ילדה המלכה וכשישמעו אלו דברים יסברו שכן הוא האמת ויראו לנפשם ויזרקו הכישוף ואח"כ תלד וכן הענין כאן בשרה דהיתה רואה דהקשתה ולא תוכל לבוא להריון כלל ואמרה בנפשה דמצרים מלאה כשפים המה ובודאי יעשו הכישוף כדי שישא אברהם להגר ולכך היתה נותנת היא שפחתה לאברהם לאשה כדי שיזרקו הכישוף ויהיה לה ג"כ בנים ממנו

שנים עשר נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול דאיתא במפרשים ל"א מלכים שהיו בא"י היו יונקים משרה וכל היונק משרה היה לשר גדול וזה היה עד זמן שהיה בנה או בן בנה קיימין ומלכים הם כמו נשיאים כמו ענני כבוד שהם פעמים בכה ופעמים בכה כך המלכים שאינם יושבים במדינה אחת רק נוסעים ממקום למקום ללחום מלחמות ולכך נקראו נשיאים וז"ש כאן שנים עשר נשיאים כי זרעם מהם כולם מלכים

ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת וכך כתיב כשבישרו המלאכי' את שרה אמרו כעת חיה ולשרה בן וקשה האיך הולידה בששה חדשים הא בפסח היו המלאכים אצל אברהם ובראש השנה נולד יצחק

(אמר המעתיק עי' בראש השנה בתוס' שם ובהג"ה דשם והרב הגאון המחבר האריך בפילפול בדברי התוס' אלו בספרו בני האהובה שלא נדפס עדיין וישנו תחת ידי בכתיבת ידו וכאן קיצר הרב ע"כ) ונראה דבתמר כתיב דאמר יהודה צדקה ממני וקשה האיך ידע שלא זינתה עם אחר רק דקי"ל דשיפורא גרם ליצירת הולד דאם יש רק איזה ימים בחודש תחילת וסוף עיבורה יוכל הולד לחיות א"כ באמת תוכל להוליד לששה חדשים ואעפ"כ נחשבים לז' חדשים רק היכא אמרינן דשיפורא קא גרים היינו דוקא בישראל ולא בנכרים וזה הטעם באמת על מה דאמר יהודה צדקה ממני שאינו יכול להיות דזינתה דתמר יולדת לששה חדשים וצריך לומר דשיפורא קא גרים ובודאי לא זינתה וזה נמי הענין אצל שרה דשיפורא קא גרים

ויכל לדבר אתו ויעל אלקים מעל אברהם נראה פירושו דכבר הקדמנו לעיל דקודם המילה לא היה תמים ולא דיבר השכינה עמו רק ע"י מלאך והוא מידת הדין אבל כשקיבל אברהם על עצמו לקיים מצות מילה דיבר. הקב"ה בעצמו עמו במידת הרחמים והלך ממנו מידת הדין וז"ש לאחר שקיבל עליו המילה ויעל אלקים מעל אברהם היינו המידת הדין

בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף וגו' הא דכתיב בעצם היום הזה נראה לבאר דאברהם היה גדול בענקים ולכך בעצם היום הזה שהיה מל את עצמו היה נכנס בלב אוה"ע דגבורתו היא מאת ה' דמקודם לכן היה עביד קרבא בהדייהו וסברו דהצליח בדרך הטבע אבל השתא שהוא וישמעאל וכל ילידי ביתו נימולו ואעפ"כ הם גבורים וצריך להיות דבטחו בה' וממנו ניתן לו הגבורה: פרשת וירא

וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום הנה אמרו חז"ל דביום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה לבקר את החולה ומהיכן למדו לומר כן ונראה כי בפרשה שלפניו כתיב ויעל מעליו אלקים א"כ כשחזר אליו הוי ליה למימר וירד ה' כמ"ש וירד ה' בענן וכדומה כיון דכתיב תחילה