תפארת יהונתן כט

ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי רואי על כן קרא לבאר באר לחי רואי הנה בין קדש ובין ברד. ויש להתבונן דתחלה אמר ותקרא ואחר כך על כן קרא דמשמע דהמלאך קראו ונראה דהגר נסתפקה אם הוא מלאך או השכינה מדבר מתוכו וכאשר הזכיר שישמעאל ישוב בתשובה ודבר זה כבשי דרחמנא ואין מלאכי השרת יודעין מזה הרגישה דהשכינה מדברי לכך קראה למקום ההוא אל ראי רק זה היה בח"ל וא"כ איך אפשר לגלוי שכינה רק הזהר תירץ על יחזקאל שראה שכינה בבבל כי ראה קודם לכן בא"י ובאמת היה זאת טעות אצל הגר כי אברהם לא ראה שכינה רק מלאכים ובמראה זאת היא ראתה שכינה פעם ראשונה רק הזהר תירץ עוד תירוץ אחר על המים יש גילוי שכינה גם בח"ל ויחזקאל ראה מעשה מרכבה על נהר כבר וזה שאמר הכתוב על כן קרא דהמלאך קרא ע"כ לבאר באר לחי רואי כי באמת הטעם שראתה שכינה גם בח"ל הואיל והיה על המים הבאר עין מים לכן קרא אותו באר לחי רואי כי ע"י הבאר הגיעה לגילוי השכינה ומפרש הפסוק הטעם כי הלא הוא בין קדש לברד ומתרגמינן רקם וחגר והוא ח"ל כמבואר בריש גיטין

ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם הא דהודיע שני חיי אברם בעת לידת ישמעאל נראה כי שנותיו של אברהם בעת לידת ישמעאל שהם פ"ו כמנין אלקים שהוא מדת הדין כי קודם שנימול לא היה במדת הרחמים גם כבר כתבנו מה שמוליד אדם לזקנותו אין בו כח התאוה ואין כח יצה"ר גובר בבן הנולד ולכן ישראל אהב את יוסף כי בן זקונים הוא ואין בו כח יצה"ר ובאמת כבש יוסף ליצה"ר והנה כאשר עברו רוב שנותיו של אדם נחלש כח תאות יצה"ר ולכך אברהם שהיה חי קע"ה שנים וישמעאל היה נולד לבן פ"ו עדיין לא עברו רוב שנותיו והיה בו כח יצה"ר ולכן היה בו זוהמא ולכן שרה הצדקת התחכמה ליתן לו אז שפחה מצרית אבל יצחק נולד לבן מאה דכבר פסק כח התאוה והוא רק להקים זרע ולכן היה קדוש וטהור

ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברם וגו' ואתנה בריתי ביני ובינך וגו' הנה איתא במדרש דוד המלך ע"ה אמר הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי דעיקר שאור המעכב לאדם מכל טוב הוא שנולד מכח התאוה ואברהם ושרה שהיו זקנים לא היה בהם כח התאוה כמ"ש וגם ידוע דהקזת דם מחליש כח התאוה וזה הענין כאן כי המילה היה להסיר ממנו כח התאוה וזה שאמר כאן ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו שבאותו פעם היה מל א"ע והיה תרתי לטיבותא ולא היה בו תאוה כלל ולזה היה ולד תמים וכשר ועוד אפשר לומר דבא להודיענו דאברהם הוצרך להמתין במצוה הגדולה זו עד שהיה בן צ"ט שנה ולא עשה כן מעצמו קודם לזה דמפרשים הקשו האיך עלה על דעת אברהם לבל לקיים מצות מילה בלא צוואת הקב"ה הא איתא בגמ' דאברהם קיים כל התורה כולה ואפי' עירובי תבשילין ותירצו דגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה נמצא דכל מצות ה' היה באמת יכול לקיימם ואם יצוה ה' עליהם יקיימם. גם אח"כ אבל גבי מילה אין שייך זה דאינו יכול לשנותה ולקיימה ולכך המתין עד עת זקנותו לצווי של הקב"ה ועוד נראה לפרש דאברהם המתין עד שנצטווה מהקב"ה דאיתא בגמ' רבה בב"ח אזיל בשוקא דזונות כדי שיצרו יתגבר עליו ואעפ"כ יכבשו ויהיה שכרו גדול למאוד וזה היה כוונת אברהם שיהיה שכרו כפליים כי המילה מסיר כח התאוה ולא היה שכרו כ"כ גדול אם לא יתאוה לזנות אבל אעפ"כ אמר לו הקב"ה להמול ואמר לו הטעם התהלך לפני והיה תמים דלולי כן לא היה נקרא תמים

ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ויש להבין דלמה דווקא כאן קודם שאמר לו היה תמים ע"י המילה אמר לו אני אל שדי ונראה דידוע שנקרא שדי שאמר לעולמו די וכבר כתבתי שאמר לעולמו די דאדם שותף להקב"ה במעשה בראשית דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותינו דהקב"ה ברא הכל וע"י אדם נגמר הכל דאפילו חטה אדם צריך לטחנה ולאפותה רק העולם ע"י הטבע היה הכל רוצה לתקן את עצמו לפי טבעו עד שאמר הקב"ה די והניח לברואיו לגומרה והקשו אם האדם לא נקרא תמים רק ע"י המילה למה לא נולד אדם הראשון כשהוא מהול ויהיה זאת בטבע הבריאה רק נראה דבאמת למה צוה הקב"ה לאברהם וזרעו שיהיו נימולים רק הטעם הוא להכניע כח התאוה וחומר האדם והתאוה היא באה ע"י חטא אדם הראשון וכשבא לעולם עדיין לא סרח ולא היה צ"ל נמול רק קשה למה לא היה אברהם נולד מהול וז"ש אני אל שדי כלומר שאמרתי לעולמי די כדי לתקנו ע"י ברואי ובזה הענין נמי האדם מתקן את עצמו להכניע תאותו ובזה תהיה תמים וצריך אתה לגמור

איתא במדרש על מה שאמר לו הקב"ה כאן גבי מצות מילה אני אל שדי דאברהם היה מצער דעד השתא באו ערלים להתגייר והשתא לא יבואו והצטער למאוד והשיב הקב"ה אני די בעולמי ואתה די בעולמי ותמוה דלמה לא יבואו הגוים להתגייר אבל נראה שמקודם היה אברהם דיבר על לב הכל שיתגיירו וע"י כן יהיו כמוהו אבל אחר המילה היה לו מצוה אחת יתירה ובן נח שקיים אחת מכל מצות התורה חייב מיתה ולא היו יכולים לקיים מצות מילה ויחשבו במחשבתם שגרועים הם ממנו ולא ירצו להתגייר וזה צערו של אברהם ותשובת הקב"ה הכי הוי דאיתא בגמרא קשים גרים לישראל כספחת דישראל צריכים להיות תמיד ס' ריבוא להשראת שכינה לא פחות ולא יותר והגרים הם יותר מהמנין ולכך קשים הם וזה שאמר הקב"ה אני די בעולמי ואתה די כלומר מכוון בששים ריבוא לקבלת פני השכינה ואינך צריך