תפארת יהונתן כד

על פרעה לבדו היו אומרים בשביל איסור אשת איש מנשים ההמה באים הנגעים עליו ולא על דבר שרי ולכך גם הם שתו כוס התרעלה ועוד דפרעה העביר נשיו ההם מהיותם מלכה וגברת ממלכה ובחר בשרה ועשה להם חרפה וא"כ יהיו אומרים יראתם תבעה עלבונם כמו גבי בכור השבי ולכך גם בא עליהם נגעים שידעו שהוא על דבר שרי

למה לא הגדת לי כי אשתך היא מלת לי יש לדייק ונראה דכך אמר כי אצלי אשת איש מותרת כנ"ל דמלך פורץ גדר וא"כ איני צריך להמיתך ולמה לא הגדת לי דייקא

למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה יש לומר כהנ"ל כי שרטוטי פנים מורים היותה היא אשת נשיא ומלך ואם אמרת אשתך היא הייתי מבין כי עליך מוסבים הדברים אבל כיון שאמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה שחשבתי שהיא מוכנת לי לבד. גם י"ל כמ"ש כי הוא בקש מאברם לרצות לשרה להנשא ואם אשתך היא אתה הוא בעוכרי שמיאנה לשמוע בקולי וסניגור נעשה קטיגור. ועוד יש לומר דכבר הקשו למה אמר אברהם אחותי היא ולא בתי אלא ודאי דטעמו היה דבקרב ימים אי אפשר שלא יורגש קירוב הדעת אשר ביניהם כאשר היה ליצחק בהשקפת אבימלך וא"כ יהיה לו דין משפט מות כי בן נח אסור בבתו ולכך אמר אחותי היא ובן נח מותר באחותו ע"כ אמר תחלה בבואו למצרים שהיא, אחותו ודעתו ליקחנה לאשה ואם יתוודע אח"כ מקירוב הדעת אשר ביניהם יאמר שלקחה כבר בצנעה וזהו המשך הדברים שאמר לו פרעה למה כחשת לומר אחותי היא ואקח לי לאשה היינו שאמרת שדעתך ליקח אותה לאשה ועתה הנה אשתך שכבר נשאת אותה לאשה

ועתה הנה אשתך קח ולך נראה כי לא יתכן לשבת במדינה כי כדי בזיון למלך להיות אשה שכבר באה בארמונו והיא מיודעת למלך אעפ"י שלא בעל אותה שיקחנה הדיוט כמו אבישג שג"כ לא נבעלה לדוד ומ"מ אסורה לאדוניה ולכך אמר הנה אשתך קח ולך כי חרפה ובוז הוא למלך ואתה תבקש לך גם המלוכה כמו באדוניה בן חגית ולכך צוה אנשים לשלחו לבל יתמהמה במדינה ועוד כי בקש לומר בזה לאברהם ליקח שרה כי כשרה היא ולא נגע בה ונתן לו מופת על זה כי ידוע מה שאמרו בדינה שכל הנבעלת לעובד כוכבים קשה לה לפרוש ממנו ולכך אי היתה נבעלת לו לא היתה הולכת ברצון טוב ממנו כמו שלא רצתה דינה ואם תקח אשתך ותלך הא לך מופת שכשרה היא ויותר נראה לפרש כפי מה שבא במדרש כי הגר היתה בת פרעה מפלגש ונתן אותה לשרה לשפחה כי פרעה ראה באצטגנינות וקסם שלו שיתחתן עם אברהם בקורבה דאישות ולכך חשב תחילה ליקח שרה אחות אברהם וכאשר ראה שהיא אשת איש א"כ אין כאן קיום לדבר רק ליתן לו בתו וראה שלבסוף תהיה לו לאשה וזה אמרו לו הנה אשתך רמז לו על הגר שתהיה באמת אשת אברם קח ולך ונתקיים הקסם ההוא שנתחתן באברם וזרעו מלא גוים ולכך אמרה שרה בוא אל שפחתי אולי אבנה ממנה כי שרה חשבה כי מצרים מלא כשפים והם עשו כישוף שלא תלד כדי שתהא הגר לון לאשה ולכך אמרה בא אל שפחתי וא"כ שוב יבטלו הכישוף כי כבר נתקיים מחשבתם אולי אוכל להבנות אח"כ והבן

ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה סיפר בשבחו של לוט שאף שהוא הורשה לשבת במצרים מ"מ לא רצה לפרוש מאברם ועלה עמו לארץ הנגב ומצרים היא שמינה

וילך למסעיו פירוש אע"פ שעכשיו שיש לו מחנה רב היה מהראוי להיות נוסע בפחות ממקדם מ"מ טרח לילך למסעיו הראשון פירש"י לפרוע הקפותיו היינו בכל מקום שבא אברהם ביתו עמו להספיק לכל בני עיר בלחם ומים ומחסורם וכך היה חובתו ובהליכתו לא היה אפשר לגודל הרעב ולא היו בני עיר נהנים ממנו ואין זה מפאת הטוב כאמרם טוב לצדיק טוב לשכינו ולכך חזר למקומות ההם לשלם עד המקום אשר היה שם אהלה בתחילה בין בית אל ובין העי אהלה כתיב כי בא להגין על שני עגלים דירבעם בית אל ודן והיה זכר ונקבה ובבית אל היה נקבה ולכך אהלה כתיב כי אוהל נקבה כיפר והוא דכתיב בתחילה ר"ל כי במצרים נודע לו ששרה יפת תואר היא ועשה תחבולה לומר אחותי היא מפחד הריגה וא"כ גם בכנען בהאי פחדא יתיב כי גם הם רעים לה' ולכך שב למקומו הראשון ושם לא עשו לשרה דבר בהיותו שם מקודם אף שהיו רואים אותה וא"כ היו צדיקים ותקע שם אהלה ואמרו בתחילה כי כבר כתב רש"י שאהל שרה היה בתחילה ואברם הורגש במצרים כי הוא טפל לשרה בנבואה כי הנס קרה לה ולא לו ולכך נסע לאהלה וגם היה בין עי לתקן חטאת עגל וזה היה ממצרים כי מצרים שהם דומה לעגל כמ"ש עגלה יפיפיה מצרים ולכך יוסף שנקרא שור היה מלך במצרים ומזה נולד הרעה לערב רב לעשות העגל וכן משפחות אפרים ומנשה לעשות עגלים ושרה שנצלת ממצרים והיא קרויה עגלה שהאשה קרויה עגלה כמ"ש לולא חרשתם בעגלתי וכמאמר חז"ל קורין לאשתי שורי ולכך תקע אהלה בין עי ובין בית אל וכבר נודע כי עגל ענין גלגלים כמ"ש רגליהם רגל עגל אבל ישראל תקועים באור ישר וזהו שרי בהיפוך אותיות ישר

ויקרא שם אברם בשם ה' הנה בראשונה כתיב סתם ויקרא בשם ה' ולא כתיב אברם וכאן כתיב אברם נראה כי מקדם טרם שנתגדל שם אברהם הוצרך להביא ראיות ומופתים נגד הבריות לקרוא בשם ה' לפרסם אלקותו לכך נאמר למעלה סתם אבל עכשיו שנתגדל שמו במצרים כמ"ש הזהר היה די כשקרא בשמו בשם ה' כי כל א' נתלה באברם באילן גדול להאמין בה' ולכך דייק ויקרא אברם בשם ה'

אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך