תפארת יהונתן רכא

יום א' ולכך צריך ללמוד משנה תורה שנה אחר השמטה

הקהל את העם האנשים והנשים והטף איתא בגמ' טף למה באו כדי ליתן שכר למביאיהן נראה לבאר דאי' בגמ' נשים במה זכיין על מה דמקריין בנייהו לבי רב דהיינו דכל הטבע של תינוק הוא לאמו כאשר ייעד הכתוב במשלי בן כסיל תוגת אמו וכן להיפוך דהכל תלוי באמו וז"ש בגמ' נשים במה זכיין לתינוק והיינו שיהיה התינוק נקרא על שמה ואמר על דמקריין בנייהו לבי רב וזה ג"כ הענין דשאלו לבי קמחית מה עשית שזכית לכך והקשה מהרש"א למה לא שאלו לאביו ולמה שאלו דוקא לאמו ולפי הנ"ל ניחא דהכל תלוי באמו וז"ש טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן שיהיה שכרה והיינו המעשים של התינוק או בדרך אחר נראה דהנה השכר של התינוק עד י"ג שנים הוי' לאב ולאם ונראה ליתן טעם וזה הואיל והם מייגעי' עצמם בגופם ובממונם ללמוד לבנם להדריכו ולכך אית להם זכות בעובדא דברא וז"ש טף למה באו כדי ליתן שכר של התינוק למביאיהן לבה"כ ולבהמ"ד: פרשת האזינו

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי כי שמים הם בדין כי הם כדאים לקבל דין ולכך נאמר משמים השמעת דין אבל הארץ אינה יכולה לקבל דין וצריך רחמים ולכך כתיב ארץ יראה ושקטה ולכך דיבור שהוא ל' קשה אמר האזינו השמים ואדברה אבל הארץ אמרי פי לשון רכה וכן אמר לשמים האזינו שיהיו דוממים ולא יקשה מי יאמר שירה ולזה אמר ואדברה אני אשיר שירה זאת כי האזינו הוא שירה כנודע אבל הארץ לא אמרה שירה בלא"ה ולכך לא אמר ביה לשון האזנה וישעיה לא ביקש להדמים לשמים כי הוא לא אמר שירה במקומם רק חזון זעם ונחמה אבל הארץ אמרה אז שירה כמאמר חז"ל במס' סנהדרין ביקש הקב"ה לעשות לחזקיה משיח וקטרגו שלא אמר שירה ועלתה הארץ ואמרה שירה אבל שירתה היה שיבוא משיח אבל ישעיה ראה שלא היה הזמן עדיין דה' דיבר פורענות על ישראל לכך לא אמר האזינו השמים כי לא רצה להשתיק אבל הארץ שאמרה שירה השתיק אותה וזהו האזיני ארץ כי ה' דיבר להביא פורענות ואורך הקץ א"כ אין לכם לשורר ועוד טעם אחר כתבתי במקום אחר: יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כי לקח טוב נתתי לכם היינו צדיקים שבדור והם העושי' לבל יעזוב בתורת ה' היינו ובני עליה מועטים ומטר פעם נמצא ופעם בלתי נמצא ולכך אמר יערוף כמטר לקחי רק לפעמים אבל בינונים העוסקים בתורה הם בלי הפסק ולכן אמרתי שהוא נגד בינונים כטל שהוא תמיד וכן מצפוני התורה היא הנקרא לקח שהוא קנין עולם וזהו אינו מצוי ולכן הוא כמטר אבל קלות שבתורה מצוי לכל והוא דברים רכים נקראים אמירה כנודע דאמירה לשון רכה נאמר כטל שאין לו הפסק ומצוי בכל זמן

כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב היינו שאין די לקיים מצות התורה רק האדם צריך להוסיף ולקדש עצמו במותר לו כמ"ש הרמב"ן בפרשת קדושים ודשאים נשאו ק"ו בעצמם שלא להוציא בערבוביא ולכך נאמר דשא ועשב שממנו ילמדו להוסיף גם הענין כל תוכחה ותשובה לא יועילו להלחם נגד יצה"ר לולי שהקב"ה עוזרו כמבואר בגמרא רק כל ענין האדם לעשות ההתחלה לכך אבל עיקר העזר מה' ונתן משה משל כשעירים ורביבים לגדל דשאים ועשבים וכי הם מגדלים הלא אין לך עשב מלמטה שאין לו כוכב מלמעלה שאומר לו גדל רק הם עושים הערה והתחלה ואח"כ עיקר הגדלה מכוכבי שמים וכן הדבר התוכחה והתעוררת הוא רק להתחלה אבל אח"כ העזר מה' ולכך אמר כי שם ה' אקרא והוא דבר עלינו רק לקרוא בשם ה' לבער היצה"ר אבל הבו גודל לאלהינו כי מאתו הוא הנצחון נגד יצה"ר והוא העוזר אמתי וממנו הכל רק א"כ יעות משפט ח"ו דמה יתן שכר להולכי תמים וכובשים יצרם כיון שאין הדבר תלוי בם ולא כחם עשה זאת רק עזר אלהי ומה גמול יש על זה. על זה השיב אל אמונה ואין עול כי כל דרכיו משפט ואין להרהר אחריו והענין הוא שיש לאדם שני יצה"ר פנימי וחיצון הפנימי בעצמותו כי מזגו וחומרו מכריחו לתאות וכהנה מדות גרועות ואויב החיצון הוא מלאך הרע כאמרם הוא השטן הוא היצה"ר וכידוע בספרים והנה אל אויב החיצון יש טענה נגד הבורא כטענת איוב למה בראת יצה"ר משחית לחבל ואתה גרמת כמאמר הקרא ואתה הסבות את לבם אחורנית אמנם נגד האויב הפנימי ליכא טענה כי למול אויב הפנימי אם אדם בעל נפש הוא יכול לכבוש חומרו וליתן מעצור לתאותיו וגבור כובש את יצרו אמנם נגד השטן מלאך רע קשה לעמוד נגדו כאמרם אנא בישרא ואת נורא וא"כ הוא הדבר שכתבתי כי לולי עזר ה' א"א לכבוש היצה"ר היינו החיצוני ולזה באמת הקב"ה עוזרו כי היה ממנו אבל יצה"ר פנימי שאין טענה נגד הקב"ה באמת יש לו כח בעצמו לעמוד נגדו וא"כ באמת אם כובש יצרו הפנימי הקב"ה עוזרו נגד החיצון ואם אין כובש הפנימי אין הקב"ה עוזרו והכל במשפט ואין עול שלא יאמרו הקב"ה ברא יצה"ר ומכשול ליצוריו ובת"י אמר כשעלה משה למרום ראה שהקב"ה פליג וממלא לד' חלקים ג' ראשונות בתורה שניות בדין שלישית מזווג זווגים רביעית זן ומפרנס ובראה כי זה מרומז במלת תמים כי מזווג זווגים הוא מושיב יחידים ביתה ואמרו שעושה סולמות לזה מרים ולזה משפיל וזהו "תורה "משפט "וישפיל "ירים "מזון ר"ת תמים וקאמר הטעם דלזה הקדים תורה למשפט כי הקב"ה דן את ישראל כשהם נעורים וג' ראשונות עדיין זמן שכיבה היא כי כל ישראל בני מלכים הן וישנים עד ג' שעות כמ"ש הרי"ף במס' ברכות ולכך היפך הסדר וזהו תמים פעלו כי כל דרכיו משפט לבל יקרה עולה ח"ו לישראל. אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא כי לכאורה יקשה חלילה לה' מעול ומה צריך להיחס לה' התואר הלזה אמנם צדיק וישר ול' ישר הוא למה"ד כדדרשינן ועשית הישר והטוב זו למה"ד והיינו שהקב"ה גומל מדה כנ"מ אם האדם הולך למה"ד אף הקב"ה הולך עמו למה"ד ולפי זה יחויב שאם האדם עושה עול שיהיה מדה כנ"מ שגם ה' יעות משפטו ויקרהו עול אבל לא כן הוא דהקב"ה עכ"פ מתנהג עמו במשפט ולכך מדה טובה מרובה וזהו אל אמונה ואין עול אף שצדיק וישר הוא שהולך למה"ד עם