תפארת יהונתן רכ

אלא דהם היו מכשפים גדולים מאוד ועשו את עצמם בכישופיהם לבהמות ולכך הוצרכו להמית את הכל לקיים לא תחיה כל נשמה וקשה הלא בשבעה אומות ג"כ כתיב לא תחיה כל נשמה ואפ"ה לא הרגו את הבהמות רק הענין הוא כך דכישופים היה שהיו מכוונים השעה שהחמה באה למזל פלוני אשר טוב לעשות בו כמו שירצו ואז הם עושים בכישופיהם וניאופיהם וזה לא שייך ביהושע דיהושע היה מעמיד החמה וא"א להם לעשות כישוף ולא היו יכולין להפוך את עצמם לבהמות ולכך לא הוצרכו להרוג את הבהמות וכמ"ש בימי סיחון העמיד ג"כ החמה וז"ש ועשה ה' להם כאשר עשה לסיחון ולעוג דהיינו שיעמוד החמה ולכך כתיב בתריה בפסוק של אחריו ועשיתם להם ככל המצוה דהיינו שתוכלו לקיים לא תחיה כל נשמה

חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלהיך הוא ההולך עמך הנה לכאורה קשה דאמר להם אל תיראו וגבי יעקב אבינו ע"ה כתיב ויירא יעקב מאד שמא יגרום החטא אבל נראה כך דביהושע נמי כתיב ויהי כראותו מלאך ה' צבאות עומד לפניו ויחרד מאוד וקשה על מה חרד אבל נראה דודאי אין אדם יכול לשמור דרכו וליישר אורחותיו שלא יפגום ח"ו בדבר קטן רק ה' הוא נושא פנים כדכתיב ברוב פשעים תכסה אהב' אבל במלאך לא שייך זה דכתיב השמר לך כי לא ישא לפשעכם דהמלאך אינו נושא פנים כלל וזהו דיהושע היה סבור שה' עמו ולכך כשראה כי מלאך ה' צבאות עומד לנגדו חרד שלא ישא לפשעיהם וזה הענין גבי יעקב דלכאורה קשה על יעקב אם היה ירא מעשו למה ברח מלבן הלא לבן הפציר בו שלא ילך מאתו כמ"ש ויברכני ה' בגללך אלא ודאי הבטחת יעקב היה באמת על ה' שאמר והנה אנכי עמך ובאם ח"ו יעבור על איזה נדנוד עבירה על כל פשעים תכסה האהבה אבל השתא דכתיב ויקרא את המקום ההוא מחנים ופירש"י על שם כיתות מלאכים שפגע בדרך וזהו מורא של יעקב שירא פן עבר על נדנוד עבירה כי אין צדיק בארץ וגו' והמלאך לא ישא לפשעו וז"ש כאן אל תיראו ואל תערצו דהואיל כי ה' אלקיך עמך וישא לפשעכם:

ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו וגו' כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ וגו' פרש"י דמשה אמר ליהושע זקנים שבדור יהיה עמך ואמר הקב"ה דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור ויש לדייק מה היה בזה טענת הקב"ה ומשה ועוד למה באמת כשאמר משה האנכי הריתי וגו' אמר הקב"ה אספה לי שבעים איש ולמה ביהושע לא רצה ליתן לו הזקנים לסייעהו ונראה כך כי בעון הדור רבו שרי' דהיינו אם השרים הם רבים זה מושך לכאן וזה מושך לכאן ובין כך הדור רק רע כל היום וכן אם הם ב' נביאים הוא ג"כ כך וזהו הענין גבי משה דכתיב בזקנים אלדד ומידד מתנבאים במחנה ואמר יהושע אדוני משה כלאם ופירש"י הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים מאליהם ויש לדייק חדא וכי הי' יהושע ח"ו לעצור את הנבואה מלבטלם ועוד מה אמר הטל עליהם צרכי ציבור הא בשביל כך באמת ניתן להם הנבואה לעסוק בצרכי צבור אבל נראה כנ"ל ששני נביאים לא יכלו להיות שמכלים ח"ו את ישראל דלכאורה יש לדייק כאן מה אמר ואצלתי מן הרוח אשר עליך היד ה' תקצר ומה היה צריך כלל לנבואה של משה אבל לפי מ"ש ניחא כדי שיהיה נבואה אחת אבל נבואת אלדד ומידד הנבואה היה בא עליהם לכל אחד מהם מהקב"ה ולא מהשפעת משה דאל"כ לא היו מתנבאים כלל משה מת רק דהנבואה היה בא עליהם מהקב"ה לכל אחד בפ"ע וזה שאמר יהושע למשה אדוני משה כלאם והיינו כפירש רש"י הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים מאליהם דהיינו נבואה אשר בא עליהם ולא מהשפעתך ומנבואתך זה אי אפשר כלל באם תטיל עליהם צרכי צבור דאל"כ יקויים הכתוב בעון הדור רבו שרים ואיתא דזקנים שבדור היה אומרים פני משה כפני חמה דאורו היה גדול והיה יכולת באמת להשפיע מאורו לאחרי' אבל פני יהושע הוא כפני לבנה והיה אורו מעט הכמות ואינו יכול להשפיע לאחרי' ומשה היה סבור מגודל עונתנותו דיהושע ג"כ יכול להשפיע על אחרים מהשפעת שכינתו דלכך אמר לו הקב"ה אתה והזקנים אשר אתך דתשפיע מנבואתך שיהיו כדומה לך אבל הקב"ה ידע שיהושע לא היה ביכולת כלל להשפיע מנבואתו לאחרים ולכך אמר דבר אחד לדור דהיינו ב' נביאים המה רק מקלקלין את הדור:

וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך לא תירא ולא תחת איתא בזוהר הקדוש דאם הוא צדיק גמור השכינה הולך לפניו דיכול להציץ ולהסתכל בשכינה אבל אם הוא אינו צדיק גמור השכינה הולכת מאחריו דעל שאינו זך ובהיר אינו יכול להציץ בשכינה וז"ש ה' הוא ההולך לפניך ובודאי צדיק גמור אתה ולכך לא תירא ולא תחת כי ה' מחסך והוא יהיה בסעדך:

ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' ואל הזקנים נראה לבאר דדוד המלך ע"ה אמר זמירות היו לי חוקיך ובזה חטא ואמר הקב"ה דיהיה נכשל דטעה אח"כ ואמר להניח הארון על העגלה ומה זה מדה כנגד מדה ונראה דהעיקר הוא דצריך האדם ליגע על התורה כי יגעתי מצאתי תאמין והוא אמר זמירות היו לי חוקיך ולא ליגע ולכך הענישו דטעה בארון להניח הארון על העגלה אינו צריך ליגע רק התורה צוה בכתף ישאו דצריך ליגע על התורה ושפיר הוי מדה כנגד מדה וז"ש כאן ויתנה אל הכהנים הנושאים דהיינו שיגע על התורה כמו הכהנים הנושאים את הארון בכתף:

ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה וגו' תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם דהענין הוא למה באמת שנת שביעית שמטה משום דכל ו' שנים אין יכולים ללמוד בהתמדה גדולה אודות שאין להם פנאי מחמת החרישה והזריעה ולכך היו עושין שמטה בשביעית ללמוד בהתמדה ולכך לאחר השמטה תרצה לחשוב שכבר למדת בשנת השמטה כדי צרכך ולכך אמר מקץ שבע שנים היינו תיכף אחר השמטה תשוב לתורה. באופן אחר נראה דאיתא במדרש בראשית ברא בשביל תורה שנקרא ראשית ואיתא שם ג"כ בראשית בשביל משה שנקרא ראשית ונראה דחד טעם הוא דבראשית פירושו ב' ראשית דהיינו תורה זה שמטה הוא לפי ימי השבוע ונמצא שנה ראשונה של שמטה שקורין משנה תורה היא נגד יום וביום א' נברא שמים וארץ ובודאי נברא בשביל משנה תורה וז"ש במדרש בשביל משה שהוא אמר משנה תורה שמים וארץ נברא בשביל תורה שנתן מרע"ה ומשנה תורה הוא נגד