תפארת יהונתן רטו

שחשב שהיה מתנות אברהם לו לפרות ולרבות בזנות וניאוף וזה אתנן זונה ועשו זכה לברכות מיצחק שהביא לו מטעמים והביא לו כלב כמבואר במגלה עמוקות צד ציד ומתרגמינן כלב וזהו מחיר כלב והבן

לא תשיך לאחיך נשך כסף וגו' כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולהלות לישראל מצוה היא ולכך אין ליטול שכר ולעכו"ם דליכא מצוה מותר ולכך מי שנטל ריבית הפסיד שכרו לתחיית המתים גם זה שנוטל ריבית א"כ מדבר מועט מתהוה דבר מרובה וכן הענין בתחיית המתים כי מעצם אחד שבשדרה נתהוה כל הגוף ולכך מדה כנגד מדה שזה הרבה קנינו מדה כנגד מדה לבל יתרבה העצם דשדרה

למען יברכך ה' אלהיך וגו' כי א"י ג"כ מועט מחזיק את המרובה יותר על גוף הקרקע של א"י וזהו למדה כנגד מדה למי שלא נתן ממונו בנשך ובמרבית עד שיהיה השבח מרובה על הקרן והבן: פרשת כי תבא

והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור את כל מצותיו וגו' ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ לבאר נראה דאיתא במדרש רבה איכה ישבה בדד העיר רבתי עם רבתי בדיעות ולהבין נראה דירושלים היא היתה עטרת צבי וראש גבירה לכל ארמונות הגוים ולא בגבורתה עשתה את כל אלה כי אם לרוב חכמתה אשר בירושלים התקבצו כל הגוים לשערי ירושלים להתבונן בחכמתם והענין הזה דמצינו ג"כ בשלמה המע"ה דמלך על כל העולם והוא ג"כ לא עשה לרוב גבורותיו ומלחמותיו רק מכח גודל חכמתו אשר הכתוב מעיד עליו ויחכם מכל בני קדם ונהרו אליו כל הגוים לשמוע מפיו חכמות נפלאות והיא שעמדה לו וכל מלכי ואפרכי היה לו לשמש לפניו ולעבוד כל עבודתו רק ללמוד קצת מחכמתו ועל זה באמת היה ירמיה מקונן אע"פ שרבתי בדעות היתה ירושלים בעת מעמדה ואעפ"כ איכה ישבה בדד רק זהו דווקא אם עושה לשמור וללמוד התורה כדי לקיים המצות אבל אם לומד תורה כדי להיות ראש לכל הגוים להיות לו שם כאחד הגדולים בכל העולם זהו ודאי הוי שלא לשמה ואין התורה מתקיימת בידו וזהו שאמר והיה אם שמוע לשמור את כל מצותיו היינו שתלמוד באמת ע"מ לשמור את כל המצות הכתובה בספר התורה הזה וזהו ונתנך ה' עליון זהו יבוא ממילא רק כוונתך יהיה לש"ש לקיים כל מה שכתוב בה או נראה דיש לדייק קרא דכתיב לשמור את כל מצותיו וזה לכאורה אינו יכול להיות דכתיב אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וח"ו שיהיה נכתב גוזמא בקרא וזהו ג"כ תמוה דמפסוק הנ"ל יהיה מוכח דאין מציאות כלל לאדם שלא יחטא דהא ג' מתו בעטיו של נחש שלא היה בהם חטא כלל אבל באמת הענין הוא כך דח"ו לחשוב מחשבות חוץ על צדיק שיסיח ממצות ה' רק ב' מיני חטאים הם שיבטלם מצות ה' לגמרי דהיינו התורה צוה לעשות ציצית בבגד של ד' כנפות והוא לבש טלית של ד' כנפות בלא ציצית וזהו עון פלילי וקשה לשאת עון פלילי כזה ובחטא כזה ודאי אינו נכשל הצדיק ח"ו אבל במדריגת דוגמת חטא הלז גם הצדיק יוכל להכשל דהיינו שאינו לובש טלית של ד' כנפות כלל או שאינו קונה בית להתחייב לעשות בו מעקה ובזה באמת יכול להיות שהצדיק גם כן נכשל דהיינו שאין לצדיק מעות לבנות בית כדי להתחייב במעקה וכן בכמה עניני מצות אשר בהם יוכל הצדיק להכשל מחמת איזה מניעה אבל נפקותא גדולה יש בין ב' חטאים האלו דהחטא הזה שמבטל המצוה מכל וכל שלובש טלית של ד' כנפות בלא ציצית מורה שצוה הקב"ה את המצות ח"ו לשוא והקב"ה ממלא עליו קצף וריתחא על האי בר נש ואפילו שלא בעידן ריתחא קטלי ליה אבל על חטא השני שאינו לובש כלל טלית של ד' כנפות אין הקב"ה כועס עליו רק בעידן ריתחא כדאיתא בגמרא גבי קטינא ואיתא בגמרא דישראל וע"א ישראל נכנסין תחלה לדין מקמי דליפוש חרון אף על ישראל וזה שאמר לשמור לעשות את כל מצותיו שלא לעבור אפי' חטא קל שאפי' הצדיק נכשל בו ותזהר בו ואז ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ מקמי דליפוש חרון אף תבוא לדין לפני הע"א

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך ופירש התרגום וידבקינך ולתת טעם על פירוש התרגום נראה דכתיב ונתתי כסאי בעילם דהקב"ה משפיע השפע תחלה לשר של ארם ואנו מקבלין השפע מהשר הנ"ל אבל בזמן שבהמ"ק היה קיים היה הדבר בהיפוך שמן השמים ירד עלינו ההשפעה וממנו ניתן אח"כ ההשפעה לכל האומות ויש הפרש גדול בזה דעיקר הברכה נשאר מדובק במי שירד עליו השפע מן השמים וזה שאמר ונתנך ה' אלהיך עליון שתשב בהשקט ובאו עליך כל הברכות מן השמים היינו ההשפעה יורד עליך מן השמים להשפיע על האומות ולזה פירש התרגום וידבקינך דהיינו שעיקר הברכה ידבק בך

ובאו עליך כל הברכות האלה כי תשמע בקול ה' אלהיך כי דבר זה ידוע שאם היינו שומעים תורתנו הקדושה מהקב"ה בעצמו ובכבודו לא היינו משתעבדים כלל לכל העכו"ם אשר הסבונו להקיפנו כדכתיב חרות על הלוחות ואמרו בגמרא אל תקרי חרות אלא חירות אבל אנו קלקלנו את זאת בחטאינו אשר אמרנו למשה דבר אתה עמנו ונשמעה וז"ש ובאו עליך כל הברכות האלה שתשב לבטח בארץ כי תשמע בקול ה' אלהיך ומן הראוי לישב כך

ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה נראה לבאר בג' אופנים דהענין הוא דאיתא דברכת כהנים אינה חל על עם שבשדות אלא אם היו אנוסים אזי הם ג"כ בכלל דברכת כהנים אבל לא המזידין וזה אינו בברכה היורדת מן השמים מכבוד כסא הקב"ה בעצמו דזהו חלה אפילו על עם שבשדות ג"כ ולא מיבעי על עם שבעיר ואלו הברכות דמשתעי בהן קרא הן היורדות מן השמים ולכך כתיב ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה והיינו אפי' בשדה תתברך. באופן אחר נראה דהנה עוד יש לדייק בפסוק ובאו עליך כל הברכות האלה מה כל