תפארת יהונתן ריד

ונרדפים תמיד במלחמה שינתשו בכל פעם קצת מהם באומות אחרות כדי שתוכל לקבל מהם גרים

לא תתעב אדומי כי אחיך הוא הענין הוא דתרצה לתעב אותו כי הם ממזרים כי עשו נשא מבנות שעיר החוי שהיו כולם ממזרים כמבואר בפ' וישלח לזה אמר לא תתעב אותו כי אחיך הוא וכשר ואי משום ממזרות דבני שעיר אין ממזרות בגוים

לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו בנים אשר יולדו להם דור שלישי וגו' הענין הוא דמצרים הוא ערות הארץ בגלוליהם ובכשופיהם וא"כ תרצה לתעב אותם לזה אמר לא תתעב אותו כי גר היית בארצו ולכך היה גלות מצרים לטהר הערוה וא"כ נזדכך הערוה לכך לא תתעב אמנם אמרו בגמרא דלא פסקה זוהמא עד ג' דורות ולכך אברהם ויצחק היו מולידין ישמעאל ועשו עד יעקב שהיה מטתו שלימה רק גרים שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן ואדום ומצרים לא עמדו אחד מהם על הר סיני דכתיב זרח משעיר והופיע מהר פארן והוא מצרים כדכתיב וישב במדבר פארן והם שנואים לה' בשביל כובד גלות ומחמס אחיך יעקב תכסך בושה ועשו היה סבה ראשונה לגלות מצרים כמ"ש בספר דברי הימים הנקרא ספר הישר וביוסיפון לרומיים וא"כ לא פסקה זוהמתן והוא עד ג' דורות

כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע כי מי שהוא קרוב למקום צריך שמירה ביותר כמו שאמרו חז"ל וסביביו נשערה מאוד ולכך שבט לוי היה הארון מכלה בהם ובמחנה היה הארון ואם כן היה מחנה שכינה ולכך צריך שמירה ביותר ולכך כתיב ונשמרתם מכל דבר רע גם מי שיש לו פת בסלו אינו מהרהר בעבירה ואין צריך שמירה ולכך מכרזי חכמים קדמונים מאן הוי ליומא ואמרו דלא בעלו רק דמיחדי להו דיהא פת בסלו וכל זמן שהארון במלחמה אסורין בתשמיש המטה וא"כ אין כאן פת בסלו ולכך צריך שמירה ביותר וזהו ונשמרתם מכל דבר רע אפי' הרהור כמ"ש חז"ל גם ידוע מה שאמרו שוש לאדם לילך בדרך ממוצע אמנם בעל תשובה צריך שמירה ביותר וישראל שנכשלו במואב כאשר בא לגבול שטים שנכשלו בזנות בנות מואב ולכך צריך שמירה ביותר ולכך מזהיר הכתוב ונשמרת מכל דבר רע ביותר לבל יקרה לכם כמו במואב והזהרו אפי' מהרהור

כי יהיה בך איש וגו' לא יבוא אל תוך המחנה הנה היותו מחנה שכינה ע"כ צריך בעל קרי לילך חוץ למחנה לבל יהיה תוך מחנה ארון שהוא מחנה שכינה: ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ כדי שלא תפנה בכל מקום חוץ למחנה דאם תפנה בכל מקום א"כ כשיוצאים בעלי קרי חוץ למחנה ושוכנים שם עד הערב יהיה מקומם מטינוף וצואה בלי מקום ולכך יהיה מקום מושב להטיל צואה מקום מיוחד לא פעם כה ופעם כה כדי שיהיה המקום ששוכנים שם בעלי קרי מקום טהור

ויתד תהיה לך על אזניך וגו' הטעם לכסות הצואה כי ישראל היו ראוים לאכול תמיד את המן לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו כדכתיב אני אמרתי אלהים אתם וגו' אבל מחמת החטא נסתלק המן ובאכילת המן לא היו מטילים רעי כלל ולכך אין קטיגור נעשה סניגור כי הצואה היא קטרוג דלולי דחטאו לא היו באיה לדבר מאוס כזה גם יש לפרש למה שאמרו כי בעל תשובה צריך להרחיק מאוד מאותו דבר שחטא בו וישראל חטאו בפעור שעבודתו בצואה ולכך צריך שמירה ביותר לבל יראה ובל ימצא צואה כלל כי אם יכוסה בעפר וגם לבל יהיה למזכרת עון על דבר פעור וחז"ל אמרו על אזנך ליתן אצבע לתוך אוזן בשמעו דבר בלתי הגון ולכך אצבעות של אדם משופעים כיתדות וכבר אמרנו כי הקושיא על הבריאה רק דאיתא במדרש דחילוק אצבעות היה אח"כ דכתיב זה ינחמנו וגו' והטעם שנתחדש אח"כ כי כבר תמהו כי חוץ הדיבור יש לאדם בפה בפעם לפתוח פה ופעם לסגור פה וכן עינים בחוש הראות אבל בחוש השמיעה ובחוש הריח אין בטבע דבר לסתום מעצמו והטעם דקודם החטא היה אדם בכל עניניו בקדושה וא"כ לא היה צריך לאטום חוטם או אזנים אבל פה ועין כמו חיות הקודש עתים חשות ועתים ממללות פעם מסתכל פעם אוטם עין כמו במשה ויסתר משה פניו ופעם תמונת ה' יביט אבל אחר החטא בעו"ה צריך לאטום אוזן מבלי לשמוע קול מחרף ומנבל ולה"ר וכדומה ולכך נחלק היד באצבעות לאטום אוזן וזהו דברי חז"ל שאצבעות של אדם משופעים דזהו נעשה אחר הבריאה ולכך כאן דהתורה הזהירה לכסות צואה לבל יהיה ריח רע לחוש החוטם כי זה מוליד חוש עכור בשכל והזהירה ג"כ על חוש השמע וקאמר ויתד תהיה על אזניך וכלל התורה שמירת שני חושים כאחד הריח והשמע והבן

ושב מאחריך משום שיקשה כי הלא אמרו כשמפנין אין מפנין אלא מאחורי המחנה וא"כ למה צריך כיסוי לזה קאמר כי השכינה מסבב המחנה מלפנים ומלאחור כדכתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו. ולכך ישוב השכינה מאחריך כי שם מלא צואה ולכך אף שם תכסה וגם השכינה מהלכת לפני ישראל שיסתכנו בה אבל כאשר נמצא בם ערוה אין להסתכל בשכינה אז תשוב השכינה מאחריהם מבלי להסתכל כמ"ש הזוהר

לא תסגיר עבד אל אדוניו וגו' כי כל ענין בלק ובלעם היה להשיב ישראל למצרים ולכך שלח לו עם יצא ממצרים ובלעם בברכתו אמר אל מוציאם ממצרים ולכן כאן בהזכר עון מואב בשכירת בלעם להושיבם מצרימה הזהיר אותו מבלי לעשות תועבה זאת להסגיר עבד אל אדוניו

לא תהיה קדשה מבנות ישראל וגו' כי אמר לעיל עמוני ולא עמונית והטעם כי כל כבודה בת מלך פנימה ואין דרך נשים לקדם לכך הזכיר כאן לא תהיה קדשה מזומנת בדרכים ולכך ראוי לחוס על השבות עמון ומואב

לא תביא אתנן זונה וגו' היינו ישמעאל היה ממאן לקבל תורה כי כתיב ביה לא תנאף ומה אעשה מברכתו של אבא שבירך אותי לפרות ולרבות הרי