תפארת יהונתן ריב

ביש לו כבר אשה ישראלית אין לו תירוץ ולכך סופו לשנאותה אמנם גם בדור המבול היו לוקחים ב' נשים והעקרה היה אוהבים ביותר והיולדת בנים היתה יושבת אשה גלמודה וא"כ אולי תאמר גם בשביל כך קרה במקרה השנאה ולזה אמר שגם האהובה תלד וא"כ ליכא למימר כזאת וע"כ מפאת העונש בא לשנאותה. והיה הבן הבכור לשנואה כי כבר אמרו חז"ל שהיו אמותינו עקרות כי הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ולכך האהובה שהיא ישראלית הקב"ה מתאוה תפלתה והיא מאחרת ללדת מן השנואה יפה תואר שאין ה' חפץ בתפלתה

כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים וגו' מה שהבכור נוטל פי שנים הוא דכבר נאמר קדש לי כל בכור ולבכור דין קודש וחלק ה' נוטל כמ"ש בלוי ה' הוא נחלתו רק ה' נתן לו הבכורה למנה שיטול נחלה בתוך אחיו ומתת ה' הוא ומנה של קודש כפול ולכך נוטל הבכור שני חלקים ולכך בשבת לחם משנה אף כי ירד נגד יום שבת עומר אחד רק זהו היה למנה מה' לקדש השבת ומנה של קודש כפול ולכך היה הלחם משנה

לו משפט הבכורה כי באמת הבכור עלול לחטוא כמ"ש דוד כי בחטא יחמתני אמי ותחילת הביאה יותר גובר כח היצה"ר וכח התאוה משכבר נשוי מיומים ולכך רוב הבכורים כרוך בהם תאות היצה"ר וכח חמדה כי כח החמדה מאביו בהזריעו לאשתו בכח היצה"ר והזהירה התורה קדש לי כל בכור כי היצה"ר כרוך ביה ולכך בכור משנואה אין היצה"ר כ"כ בחמדה כי הלא הוא שונא לה ולכך לו משפט הבכורה

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה הוא בן יפת תואר אבל לא בן יפת תואר שגיירה בעל כרחה כדין יפת תואר אך איירי ביפת תואר שנתרצית לגייר מ"מ הוא מחמת אישות וכדומה שלא לשם שמים יהיה בנה בן סורר ומורה ולכך נסמכה פרשת בן סורר ומורה אחר פרשת כי תהיינה לאיש שתי נשים ולא תיכף אחר פרשת יפת תואר להורות שהיה בה הויה גמורה שנתגיירה ומ"מ יענש בבן סורר ומורה וזהו מטעות דוד כי לקח יפת תואר אבל על הדרך השני שנתרצית וגייר' וחשב כי בזה לא יהיה לו בן סורר ומורה אבל חושי אמר לו מה טעמא לא דרשת סמוכים כי בא הפרשה אחר כי תהיינה לאיש והבן ואמר שסורר שסר מדרכי תורה וזהו שאינו שומע בקול אביו כי בן חכם ישמח אב שמגמתו לגדלו בדרכי תורה ומורה ששמרה ענין טבעי והנהגות ישרות וזהו בקול אמו שטבעה לנהל בנה בדרך ארץ ולכך בן כסיל תוגת אמו

ויסרו אותו ולא ישמע אליהם ותפשו בו וגו' ואמרו אל זקני עירו וגו' פירוש שלא תאמר כי אין המניעה בבן רק הפשע בהוריו שלא יסרוהו וחושך שבטו שונא בנו לזה אמר דלא כן הוא רק ויסרו אותו בנעוריו ומ"מ עכשיו לא ישמע בקולם ולהיות כי לפעמים אם, מביישין אדם ברבים לוקח מוסר אבל בהצנע אינו משגיח ולפעמים בהיפוך כי מדברים עמו בהצנע יותר נותן ללב. ולכך יעשו שתים שיבואו אל זקני עירו לייסרו בהצנע ואח"כ אל שער עירו בפומבי ואמרו בנינו זה וגו' הנה דרשו חז"ל צריך שיהיה אביו ואמו שווין בכל אופן והיינו כי אם היה תכונתו רעה מפאת היצירה אין לו משפט מות ואם אין מזגם שווים בקל הנולד מתכונתם מזגו רע להתנגדות המזגים כמ"ש הטבעיים ולכך צריכים שיהיו בקול ובמראה שווים שזה מורה על השוויית המזג ואין לו התנצלות מפאת תכונת התולדה וזהו שאמרו חז"ל בן סורר ומורה לא היה ולא נברא הרצון כי כבר נודע במקובלים כי כל אומה ואומה אין להם צלם שוה לאומה אחרת וכן צלמא דישראל לצלמא דשאר עמין והאם של סורר ומורה הוא יפ"ת בת עממין ולא יתכן דשוה לאיש שהוא ישראלי וא"כ לא היה ולא נברא

לא יבוא ממזר בקהל ה' הטעם כמו שהוא בפצוע דכא עדת ישראל לגיונו של מלך הם שכל ענינם לפרות ולרבות ולמלא פני תבל דיוקנין פמליא של מעלה אין מספר לגדודיו ולכך צריך להתחתן עם אנשים הראוים לכך משא"כ פצוע דכא וכן הטעם בממזר כי כל ע' שנים דבר בא והורג ומכלה ממזרים וא"כ ספו תמו בני ישראל ח"ו וגם אמרו בגמ' דמי שבא על הערוה שורת הדין היה שלא תלד רק עולם כמנהגו נוהג א"כ בממזר יותר ממנהג אבל ראוי הוא לישראל לפרות ולרבות שלא כדרך הטבע כי משכן שכינה הם ומקום משכן כבודו הכל ריבוי לאין סוף ממש ולכך כאשר היה הארון בבית עובד פרו ורבו שלא כדרך הטבע ובממזר לא יתכן שיפרה וירבה ביותר ממנהג הטבע ולכך אין שכינה שורה רק במשפחה מיוחסת ואמר עד דור י' כי תמיד זרע האב גנוז בזרעו עד י' דורות ולכך י' דורות מאדם עד נח ושם הצמיח גזעו לברכה וכן מנח עד אברהם ושם הצמיח גזעו וכן יעקב ראובן ושמעון כי אחים גדולים מסייעים להבאים אחריהם ולכך אמרו ו' דואת אמך לרבות אחיך הגדול לכבדו לוי גרשון קהת עמרם אהרן הרי אהרן עשירי לאברהם עשירי קודש לה' ולכן היה בציץ קודש לה' וכן בלי אחים אם תחשוב האבות זה אחר זה מאברהם עד אהרן הוא שביעי דשביעי ג"כ קודש וזהו הענין שבת כי קודם שנתלו המאורות היה האור שברא הקב"ה אור כפול וא"כ היה יום א' או ב' ג' קודם תליית המאורות נחשב כל אחד לב' ימים וא"כ הרי שבת יום עשירי ועשירי קודש ולכך שבת קודש ומזה תבין ג"כ מה שאמרו חז"ל ונתתי גשמיכם בעתו בליל ד' ובליל שבתות כי תמיד שביעי קודש כי מספר שביעי מספר שאינו מוליד ונולד ולכך עונת ת"ח מליל שבת לליל שבת להורות מספר כי חוץ לטבע הם מולידין וכן לידת הארץ שהוא הגשם כדכתיב והולידה והצמיחה הוא ג"כ חוץ לטבע ולכך בליל ד' שהוא אם תפול הימים יום א' וב' וג' כמו שהיו בעת בריאה ביום ד' הוא שביעי ובפשוט יום שבת הוא שביעי ולכך בזמן הזה יהיה גשם ויהיה אות שהוא בעתו ורצון מה'

לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' וגו' עד עולם הנה אצל ממזר לא נזכר עד עולם אף דבאמת אסורים