תפארת יהונתן ריא

ונחלה ולכך נתן תתן לו את הנ"ל: פרשת תצא

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידך וגו' ודרש בספרי נגד אויביך והיינו ודאי דבמלחמת הרשות היה צריך להיות שמור מחטא ופשע והירא ורך לבב מעבירה ישוב לביתו ואמרו לא נפקד ממנו איש וגו' וא"כ איך יתכן כשבא לידו לחבוק חיק נכרית ואמרו דברה תורה נגד יצה"ר שיבעול באיסור ח"ו אם לא התירה התורה רק דידוע דבמלחמת חובה הכל יוצאים להלחם אפי' הירא ורך לבב מעבירה ועבירה גוררת עבירה בעו"ה אך במלחמת ז' עממים שהוא מלחמת חובה לא דברה התורה כמ"ש רש"י וא"כ הקושיא במקומה עומדת איך יתכן שבא לידו חטא זה לחמוד לנכרית אמנם בגמר' דסוטה אמרינן דלא לייתי עובדי כוכבים ומזלות עליהם הכל קרוי חובה וצריכים כולם לילך וזהו כוונת הספרי כנגד אויבך דלא לייתי גוים עליך והולכים גם בעלי עבירה דברה תורה נגד יצה"ר גם יש לפרש באופן אחר כי אם אנו הולכים ליקח נחלת גוים אין הבטחה שיתנם הקב"ה בידינו כי הקב"ה הנחיל לנו א"י וזה די לישב בו ואין רצונו של הקב"ה לחמוד ארצות הרבה וחלק ה' עמו א"י ותו לא ולכך ארץ לא תחסר כל בה מבלי לחמוד ארץ נכר למלאות החסרון אמנם אם הוא נגד אויביך שהם באים עלינו אז הבטחה שיתנם ה' בידינו וזהו ונתנו ה' אלקיך בידיך להבטחה בתנאי כי תצא למלחמה על אויביך היינו נגד אויביך כמו שדרש בספרי ונתנו ה' אלקיך בידך. ושבית שביו הענין הוא כי אמרו כי טבע נצוח לחמוד נשים כי חמימות הנצוח ורוממות הענין מביא חימוד וכן שפטו במשפט מבטי כוכבים כי מאדים ונוגה נתנו משטריה בזה ולכך בסיסרא כאשר בושש רכבו אמרו נשים רחם רחמתי' לסיסרא ועשו הרג את נמרוד ואמרו חז"ל שבו ביום בעל נערה מאורסה וכהנה יותר ולכך במלחמה בנצוח דברה תורה כנגד יצה"ר להתיר לו יפת תואר אמנם התורה מורה לנו דרך לבל יתחמם ויתרומם בנצוח כי לא בכחו וחילו עשה הנצוח כי טרם שיצא כבר ניתנו בידו מה' וזהו כי תצא למלחמה תיכף ונתנו ה' אלקיך בידך קמחא טחינא טחינת כי כבר היו שבוים ועומדים מה' ולמה זה ירום לבבך גם שני מיני אויבים היו לישראל כמבואר במזמור פ"ג קצת היו להרוג ולהשמיד כאמרם לכו ונכחידם מגוי וקצת היו רק ליקח הארץ כדכתיב אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלקים ולכך מתחיל התורה אויביך ל' רבים שני סוגי אויבים וסיום בל' יחיד ונתנו ושבית שביו ועל הראשון אומר ונתנו בידיך מדה כנגד מדה להמית אותם וזהו ונתנו ה' בידך ועל השני ג"כ שתשבה אותו

וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה ואמרו חז"ל אפי' כעורה והיינו כי נסמכה פרשת יפת תואר לפרשת עגלה ערופה ובעגלה ערופה כתיב בנחל איתן משום שאיבד דבר שעושה פירות וכו' וזהו שצעק שאול במלחמת עמלק ומה על נפש אתת ציוה התורה להביא עגלה ערופה היינו כי צפה שגם מעמלק יבואו גרים כי מבני המן למדו תורה מבני ברק וזהו טענתו איך יאבד עמלק וזרעו וכן הדבר במלחמה שיש בו נפשות גרים לבל יאבדו הזמין הקב"ה ע"י יפת תואר שיקחנה לישראל ומזה ינוצץ נשמת גרים וזהו הסימן דהיא כעורה ומ"מ חשקת בה ולקחת לך לאשה להורות כי מן השמים הוא כדי להוציא נשמת גרים הנתונים באומה זו וכן היה במלחמת כנען שהיתה רחב וממנה יצאו צדיקים גדולים והבן ולכך נסמכה לפרשת עגלה ערופה

ולקחת לך לאשה הנה אמרו לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר הרצון בזה כי אמרו תועלת אשה לגדל בנים לתורה ולהגין מחטא והנה אצלה תועלת הראשון אינו כי ע"פ הרוב מולידין בנים שאינם מהוגנים רק תועלת השני להציל מחטא וזה אינו רק כנגד היצה"ר וזהו ולקחת לך לאשה זהו בלבד התועלת בה

וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ועשתה צפרניה דרשינן תקצוץ כי לא תתאבל כדין אבילות ישראל על אבותם מבלי לגלח ולקוץ צפרנים ולהחליף בגדים אבל היא תעשה להיפוך להבדיל בין ישראל לעמים ולכך ובכתה את אביה ואמה ירח ימים מה שבישראל הוחק ג' ימים לבכי מכאן ואילך אומר הקב"ה כלום אתה יותר רחמן ממני וזהו יתכן במעלות ישראל שהם עולים במעלת בית אל לפני ה' ולמה זה ירבו בבכי משא"כ בכנענים ולכך התירה התורה הבכי ואדרבה להורות כי נשמתם ירד שחת ועל זה יבכו ואמר ירח ימים כי ידוע כי ההריון הוא בבחינת לבנה והלידה בשמש ולכך אמר איוב יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר והעובדי כוכבים ומזלות נקראים נפלים ולא נקראים ילודים והכל בבחינת הריון ולכך בן נח נהרג על עוברים כי אינו בבחינת לידה כלל ולכך תבכה ירח ימים כבחינת לבנה וגם היא בגיורה כקטן שנולד הוא אבל הריון היה לה מקדם ולכך אין לה לבכות על אביה ואמה שנה כי היא כקטן שנולד רק על ההריון שהוא בבחינת לבנה ולכך ובכתה ירח ימים והבן

והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה כי בהיותך לוקח אותה בגירות בעל כרחה תהא סבר שיש לה דין אנוסה ולא יוכל לשלחה כל ימיו לזה אמר כי לא כן הוא כי רשאי לשלחה אבל דייקא לנפשה כמ"ש הזוהר על פסוק וידעתם את נפש הגר נפש דייקא כי יש בו נשמת ישראל וכן יפת תואר דנזדמנה משמים כי בה נפש הגר שהוא נפש ישראל ולכך ושלחתה לנפשה דייקא ולא תעבוד בה עבודת שפחה כי נפשה מישראל

כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשנואה כי הכתוב מבשר שענשו הוא שסופו לשנאותה ואף שיש לו תירוץ שלקחה להגן מחטא אבל