תפארת יהונתן כא

השמים והקב"ה אמר לאברהם שהיה אצטגנין גדול להסיר ממחשבתו כל שלש אלה כי ד' יעזור לו ולכך אמר לו נגד הראשון מארצך ונגד השני ממולדתך ונגד הג' מבית אביך כי מכולם יצא ולא ישים בהם מחשבתו כלל

אל הארץ אשר אראך. אמרו חז"ל כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור. נראה פירושו כי מן חרן למקום שבא"י שהלך לשם אברהם היו מקומות הרבה והקב"ה אמר לו תחלה לצאת מחרן למקום הקרוב ושם חזר ואמר לו לילך למקום שאחריו וכן תמיד עד בואו למקומו לא"י ושם אמר לו הקב"ה פה תשב וא"כ זכה לדיבורים רבים ומצות רבות ואתי שפיר על כל דיבור ודיבור ובזה הרבה לו החיבה לא"י שזכה בשבילה לדיבורים רבים

ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה נגד לך לך ממולדתך אמר שאין לו ליחס אחר מולדתו כי ממנו יתחיל ליחס גוי גדול וזהו שאמר במדרש שיהיה בריה חדשה היינו ממנו יתחיל למנות היחוס ולכך אנו נקראים בני אברהם ולא בני נח כי מאברהם מתחיל היחוס וכנגד מבית אביך שהלך קודם מות תרח ותמיד האבות מברכין לבנים קודם מותם ומשפיעים עליהם הטוב והוא הלך מקודם ע"כ הבטיח לו הקב"ה שהוא יברכו. וכנגד ארצו שהיה אברהם אב לארצו כדאמרינן בתחילה אברם אב ארם הבטיחו הקב"ה ואגדלה שמך שיהיה שמו אברם אב לכל המון ובאר היינו אב המון רשעים שהיה מחזירן בתשובה ומגיירם

והיה ברכה הרצון בזה שיבטח בה' לבדו ולא בשום אדם כדכתיב ארור הגבר אשר יבטח באדם ברוך הגבר אשר יבטח בה' ולכך אמר לו שיהיה בגדר הברכה ולא בגדר הארור לבטוח באדם

ואברכה מברכך ומקללך אאור רצה לומר צדיקים שיצא ממך מיעקב שהם גורמים לך ברכה שאומרים אשרי שזה ילד אשרי שזה גדל להם אברך אבל מקללך הם רשעים שיצאו ממך מעשו שגורמים לך קללה שאומרים ארור שזה ילד ארור שזה גדל להם אקלל ולא יהיה הברכה בזרעך דרך כלל רק לצדיקים הגורמים לך ברכה

ונברכו בך כל משפחות האדמה היינו כמ"ש חז"ל באסתר שלכך נשאה חן בעיני כל כי כל אומה חשבה שהיא מאומה שלו וחן האדם על אומה שלו וכן אברהם שבא לא"י ארץ נכר ולא נודע לאחרים מקום מחצבו ונתפרסם בחכמה כל אחד חשב שמאומתו הוא וכולם נתייחסו אליו וזהו ונברכו בך כל משפחות האדמה ולכך הלך לבדו בלא אביו ומכ"ש שלא נשאר בארצו שהיה אז שם אומות אחרות ששונאים אותו ולא היו דבריו נשמעים לפרסם האלוהות בעולם אבל כשבא לבדו לא"י ולא נודע טובו ומחצבו כל אומה נתברך בו לומר משלי הוא וכולם אהבו אותו ביתר וע"י זאת יאותו כל העמים לשמוע בקולו ולדבקה בו וזה הטעם שלא יחס אחר אבותיו כלל והיה כבריה חדשה

וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן. הליכה ראשונה שהיה בלי שרה והיא נשארת בחרן אין קרוי יציאה כיון שעדיין ביתו שם ולכך לא כתיב ויצא רק וילך אברם ולא היה אתו רק לוט והטעם כמ"ש בזוהר כי אתדבקו בלוט כי צפה שממנו יצמח שרש ישי העומד לנס עמים אבל אברם אח"כ בן ע"ה שנים בצאתו מחרן כי אז הלכה שרה ג"כ והיה יציאה גמורה כי עקר דירתו מכל וכל והטעם שלא הלכה שרה עמו בפעם הראשון רק אחר היות אברהם בן ע"ה נכון הוא כי שרה היתה מופלגת ביופי ותבא למקום שחשודים בזימה ואולי ברוב הון וסגולת מלכים יפתו אותה ח"ו אמנם כשאברהם היה בן ע"ה היתה שרה בת ס"ה שנים ועברו רוב שנותיה כי כל שנותיה היה קכ"ז ולכך לא יצא עם שרה רק כשעברו ס"ד משנותיה שהוא רוב שנותיה

ואת הנפש אשר עשו בחרן כי בכנען לא רצו לקבל גרים להיותם בכלל ארור ולכך אף בז' עממים לא קבלו לולי גבעונים שבאו בערמה ולכך לא גיירו רק בחרן

ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אילון מורה כי זהו ניתן תיכף ליעקב ולא בביאת ישראל לארץ וגם משכם נצצה הגלות שבשכם מכרו את יוסף וזה היה עיקר הסיבה לקבלת התורה. וכן אלון מורה ששם מל וקיבל הברית גם בא עד אלון מורה כי כל כוונתו היה לעקור העבודת אלילים ודרך האמוריים היה ליתן עבודת אלילים תחת אלונים כמבואר בנביאים לכך יאהל שם לעקור העבודת אלילים

והכנעני אז בארץ נראה שהוא נתינת טעם למה דוקא עד שכם כי לא שלמו עדיין עונם והיה להם ממשלה בארץ ולכך לא בא רק לשכם שכבש יעקב אח"כ. ועוד יש לומר כי באמת א"י לזרעו של שם היה כמ"ש רש"י אבל לא לזרעו של נחור אבי תרח אף שגם הוא היה מזרעו של שם ואם כן מה טיבו של אברהם לכבשה מיד בני שם ולכך קאמר קרא והכנעני אז בארץ כי כבר גזלו כנען וא"כ נטלו אברהם מכנען כאמרם עמון ומואב טיהרו בסיחון והבן

וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. נראה לפרש מה דהוצרך לומר הנראה אליו דכתיב וארא אל אברהם באל שדי וידוע שה' נקרא שדי שאמר לעולמו די שהיה מתרחב והולך והענין שהיה מתרחב כי אלו לא חטא אדם הראשון היו מולידין בכל יום וגם לא היו מתים א"כ לפי הטבע יקטין כדור הארץ להכיל המון הזה והקב"ה אמר די שלא יהיה גדול ממה שהוא עתה כי כן נפלאותיו להיות מועט מחזיק את המרובה ואלו לא חטא אדם הראשון היה לכל העולם קדושת א"י דארץ צבי כתיב שמקום מועט מחזיק את המרובה והנה הקב"ה אמר לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת ולכאורה קשה הנה לריבוי אנשים שהבטיח הקב"ה כחול הים יהיה זרעך יקטן הארץ הזאת ולזה