תפארת יהונתן רח

בו כי לכל שבט היה שם של י"ה החנוכי הפלואי וי"א שבטים י"א שהוא במספר ו"ה ובזה נשלם שם הוי"ה ב"ה וזה שאמר מכל שבטיכם והטעם לשום את שמו שם דייקא או י"ל דהנה עכו"ם עושין ע"א שלהם על ההרים כדי באם אחד בא מארץ רחוקה היה רואה מרחוק הע"א והלך בדרכה משא"כ במקדש היה סימן אחר כמ"ש רש"י בחומש ענן קשור עליו ומזה היו יודעין שכאן מקום המקדש וזה שאמר לא תעשון כן לה' אלהיכם לבנות מקדש שלכם בראש ההרים רק אל המקום אשר יבחר ה' כי לשכנו תדרשו ובאת שמה באם שתראה ענן קשור עליו תדע שזהו מקום מקדשו עוד י"ל טעם דלא היה מקדש בראש ההרים כי כל דבר פרהסיא יש בו שליטת עין הרע דלכך נשתברו לוחות הראשונות כידוע אבל לע"ל יהיה נכון הר בית ה' בראש ההרים מטעם דלא יהיה עה"ר שולט בארץ או יש לפרש לשכנו תדרשו ובאת שמה הנה ארץ ישראל היא ת' פרסה על ת' פרסה והאיך היו ישראל יכולין להביא קרבנותיהן כי רחוק הדרך מאוד רק באמת כשהיה רק בדעתם לילך לירושלים היה להם מיד קפיצת הארץ וז"ש לשכנו תדרשו ר"ל כשתדרשו רק לשכנו היינו שיהיה רק בדעתכם לילך לירושלים תיכף מיד ובאת שמה כי יהיה לך קפיצת הדרך ודו"ק

ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם וגו' הנה לא כתיב אלהים בפרשה זו שלא ליתן פ"פ לבעל דין לחלוק כי מדת הדין אמר נפש החוטאת תמות אכן מדה"ר אמר יביא קרבן ויכפר והנה הזוהר כתב עבדו את ה' ביראה דחילא ורחימא אכן אהבה ואהבת את ה' אלהיך והנה לפני מדה"ד אין שייכות לאכול רק לפני מדה"ר וזהו ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם דייקא ולמה יהיה האכילה כדי שתשרה השכינה מתוך השמחה ואין שמחה אלא בבשר וזהו ושמחת

לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וגו' וקשה הא במדבר נמי היו מקיימין את התורה רק י"ל דהנה כל זמן המשכן לפעמים כשהיו נוסעין עם המשכן איזה שבועות והורידו המשכן נמצא היה אי אפשר להם לאכול רק שחוטי חוץ ובאמת היו שוחטים ואוכלין אבל בשילה או בהמ"ק שהיה עומד במקום אחד ולא נסעו כלל לא היו רשאים לאכול שחוטי חוץ וז"ש לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה ואל הנחלה זו ירושלים ויש לתת טעם למה מכונה ירושלים בשם נחלה דהנה עפר אתה ואל עפר תשוב מטעם דאדם נברא מעפר כשחטא תבוא אמו ותקנח צואת בנה אמו היא עפר ואין המקום מכפר כמו מקום המזבח שמשם נברא אדה"ר וזאת העפר מכפרת עליו ומטהר אותו מעונותיו כנחל שמעלה האדם מטומאה לטהרה לכן יכונה ירושלים בשם נחלה לשון נחל

ועברתם את הירדן וישבתם בארץ וגו' והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח ומקשים המפרשים פשיטא כיון שהניח מכל אויביכם שישבתם בטח אך נראה לבאר דהנה אע"פ שיש שלום בין ישראל לאומות פעמים אין שלום בין ישראל בין אחד לחבירו ושונאים זה את זה בלב ואיתא ונתן ה' לך לב רגז בבבל כתיב אבל לא בא"י כדאיתא במעשה במס' נדרים שהיו כועסים זה על זה עד שלא עברו את הירדן וז"ש ועברתם את הירדן ואז לא יהיה לב רגז והניח לכם, מכל אויביכם מהאומות וגם וישבתם בטח ר"ל שיהיה שלום בין אחד לחבירו יהודה לא יצור באפרים ואפרים לא יצור יהודה במהרה בימינו אמן: פרשת שופטים

כי תבואו אל הארץ וגו' ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי כתב הרמב"ם דלא היו מחויבין להעמיד להם מלך עד לאחר ירושה וישיבה ויש ליתן טעם לזה דבפ' מסעי כתיב דאמרו בני יוסף למשה ואדוני צוה בה' לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו והיה לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים ונגרעה נחלתו וגו' ויש ליתן טעם מה דייקו לומר בה' רק נראה דהנה יש לתמוה מאוד מה היה טענתן הא אם בני יוסף ישאו ג"כ נשים משבט אחר יגרע ג"כ הנחלה משבט אחר וכשם שבנות צלפחד ישאו לאנשים משבט אחר כך הם עצמם ישאו נשים משבט אחר ויגיע להם נחלתו ולמה יגרע נחלתו וזהו לא הוי כלל גריעות הנחלה ועל זה דייקא בה' כי הכל היה עפ"י ה' זה החלק יהיה לזה השבט וזה היה טענתם ולמה יגרע נחלתו המושפע לנו מה' בודאי נחלתו כמשמעו לא יהיה נגרעת כלל ולא נמעטת רק חלק המגיע להם ע"פ ה' דייקא וזהו הענין גם כן כאן דלא נתחייבו לשום עליהם מלך עד לאחר ירושה וישיבה דאמרינן בגמרא דמלך נוטל חלק בראש במלחמה ואם היה מלך בעת המלחמה בלבל את כל זאת היינו מה שהיה ע"פ ה' וזה החלק יהיה לזה השבט אבל לאחר ירושה וישיבה ואמרת ואשימה עלי מלך וגו'

באופן אחר נראה דהנה בשמואל נמי כתיב בזה הלשון עתה שימו לנו מלך ככל הגוים וגו' להבין למה אמרו ככל הגוים רק נראה דהיה בנימוסי נכרים כשהם מבררין להם מלך עושים עפ"י חוזי כוכבים ומזלות וכל מי שמזלו גדול הוא מלכם בראשם ולכך אמרו ככל הגוים והיינו עפ"י המזל ולכך העמיד להם הקב"ה שאול המלך דהיה משבטו של בנימין דהיה נולד בא"י וא"י אין לו מזל ולשאר שבטים לא שייך זה דהם נולדו בח"ל ולכך העמיד שאול להיות מלך עליהם שלא יבטיח על המזל וזה שאמרו בני בליעל על שאול מה יושיענו זה הא אין לו מזל כלל דאיתא דהמרגלים אמרו ערים גדולות ובצורות בשמים וזהו הענין כאן דקודם מלחמה והכרתת האומות לא היו יכולים להעמיד להם מלך ככל הגוים דהיינו על פי מזל כי הערים בצורות הן על פי מזל ולא היו יכולים