תפארת יהונתן רה

פסוק כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אם על כל מוצא פי ה' ובעשבים וצמחים הנשמות יותר גרועות מן הגלגולים אשר בבעל חי כמ"ש האר"י על לא בעניא אכלי ירקא וא"כ לכאורה תקשי למה עשבים וצמחים נוכל לאכול אף דלא שייך בהו תיקון השחיטה ובעלי חיים שנשמת הגלגולים ונצוצות שבתוכם יותר מעולים למה יצטרכו דוקא תיקון שחיטה אבל הטעם שגם הבעלי חיים אוכלים עשבים וצמחים ויש בבעלי חי שני גלגולים גלגול עשבים וגלגול עצמם ע"כ בעשבים די להם בתיקון הברכה שמברכים עליהם משא"כ בגלגול בעלי חיים שיש להם ב' גלגולים צריכין שני תיקונים תיקון הברכה לגלגול עשבים ותיקון שחיטה לגלגול עצמם והנה במדבר היו הבהמות אוכלין עשבים מה שהבאר היה מעלה מגן עדן כמבואר בתרגום והיה הכל מעין גן עדן ובודאי לא היה בהם גלגול רע לתקנו כי הוא כולו טוב ולכך במדבר הותר להם בשר נחירה ולא מקדם דבימי יוסף כתיב טבוח טבח והכן פרע להם בית השחיטה וכן אח"כ כשבאו לא"י וז"ש כי ירחק ממך המקום וזבחת מבקרך ומצאנך

אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כי אין לגד בהמה דקה בא"י משום ישוב א"י רק בחורשין היינו יערות מקום משכן החיות וזהו הרמז כאשר יאכל צבי ואיל שהם בחורשין כן בזה האופן תוכל לאכול בקר וצאן

רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם היא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר וקאמר שני טעמים כי הדם הוא הנפש ובו נפש הבהמה ואם תאכלנו ידבק בך נפש בהמה ושנית ולא תאכל הנפש עם הבשר דהרי חוזר הדבר לקדמותו והרי הוא כאוכל אבר מן החי ושמא תחשוב כמו שחשבו אנשי הודו כת פתגרי הקוברים הדם באמרם כי בו כלול נפש וא"כ צריך קבורה לכך אמרה התורה לא תעשה כן רק על הארץ תשפכנו ולא תטעה בדעות הנפסדות כאלה

לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים דהנה כתב הרמב"ם בספר המורה דנאסר הדם משום דהמצרים היו עושין כישוף עם הדם שהיו אוכלין אותו וע"י כך היו מתדבקין בהם רוחין ושידין ולילין ומורידין השפע מהחמה שטבעה להראות אבנים טובות ומרגליות והשפיע הכל למקום אחד ולכך נקרא כישוף שמכחישין פמליא של מעלה שהקב"ה אינו רוצה בכך דאל"כ היו לו לבראות כך וזהו פירוש הכתוב מרבה הונו שלא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ושלא במשפט פירושו שהרבה היינו ע"י כישוף ולכך יעזבנו בחצי ימיו אבל קשה הא איתא בגמ' דשלמה עשה כל מיני מגדים ואילנות של זהב ושם פירשו המפרשים דהשפיע השפע מהחמה לכאן רק נוכל לומר דזה הי' בבהמ"ק וזהו פי' הפסוק כסא כבוד מרום מראשון שהוא מרום במעלה יתירה ולכך באמת היה מותר ע"י השבעות בשמות הקדושים וכיון שבמצרים היו אוכלין דם להוריד השפעה ע"י רוחות ושידין שנתדבקו בהם ע"כ הזהירה התורה לא תאכלנו רק שמא תירא לשפכו החוצה כי ישארו בו רוחות ויתדבקו בך על זה אמר על הארץ תשפכנו כמים כי ידוע שהמים אינם מתדבקין בהם רוחות ע"כ אין כישוף שולט במים וזה שאמר אם תשפכנו על הארץ ג"כ לא יהיו רוחות מתדבקין בו כמו במים וז"ש למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני ה' ור"ל שזה הישר בעיני ה' שלא תהיה אחר כישופים לשנות הטבע ולהכחיש פמליא של מעלה ואין זה ישר בעיני ולמען זאת ייטב לך ולבניך אחריך שגם לבניך ייטב שלא תעזבנו בחצי ימיך

ועשית עולתיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל הואיל ונאמר למעלה כי אכילת בשר ודם הוי כמו אבר מן החי ודם אסור משום דיבוק השדים והוי ס"ד דלמזבח ג"כ יאסר ממשקה ישראל מן המותר לישראל קמ"ל כי שם מותר וז"ש ועשית עולתיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך כי עולה שכולו כליל תיכף יתדבקו באש של מעלה ודם זבחיך היינו שלמים ישפך על מזבח ה' והבשר נאכל לבעלים היינו והבשר תאכל ואין כאן דיבוק הרוחות

שמור ושמעת את כל הדברים האלה וגו' למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך היינו לעשות סייג ולהוסיף ולקדש עצמו במותר לו וזהו הטוב והישר בעיני ה' ודרשו חז"ל לילך לפנים משורת הדין. וזהו הסייגים שהם לפנים משורת הדין וזהו שמור ושמעת לעשות משמרת למשמרת בסייגים וגדרים שהכל לפנים משורת הדין ולכך וטוב לך כי המצוה בעצמה אין לו שכר עליה בעולם השפל כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואין לעשותה ע"מ לקבל שכר אבל על התוספת של סייגים וגדרים יש שכר בהאי עלמא וזהו למען ייטב לך כי תעשה הישר והטוב דהיינו לפנים משורת הדין ואז ייטב לך ויהיה לך שכר גם בהאי עלמא והבן

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה וגו' והקללה אם לא תשמעו וגו' נראה לבאר דהנה המחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אבל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה רק בע"א וזה שא"ה ואת הברכה אשר תשמעו ר"ל אפילו אם תרצה רק לשמוע יבוא לכם הברכה כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אמנם בקללה אם לא תשמעו כשיעלה במחשבתכם לעבור פי ה' אין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה רק דוקא בעבודת כו"ם: היינו ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם או נראה דהנה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והטעם דיפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עולם הזה וא"כ לא יספיקו כל טובות עניני עולם הזה לשכר מצוה אבל העונש על העבירות משלם הקב"ה בעוה"ז וזה חסדי ה' דאם הקב"ה יתן עונש בעוה"ב יהיה אין קץ להעונש אכן שכר מצוה משלם הקב"ה בעה"ב דאין קץ וסוף דיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא ואולם הא דמצינו שיש עושר וכבוד