תפארת יהונתן רב

מי לעזרו ח"ו ובודאי החושב מחשבה סופו שיצא לתרבות רעה וזה שכתב פן יפתה לבבכם ונמצא השכינה סר מעליכם וזהו ודאי ועבדתם אלקים אחרים שיפתה אתכם היצה"ר מיד השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלקים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ואבדתם מהרה וגו' וכך הוא ביאור הכתוב דהנה הראשונים עבדו רק לחמה דהיא היתה משפיע על כל דבר חפץ אשר דעת ולב האדם נח בהן ולכך הקטירו לצבא השמים ונסכו והשתחוו להם כדי שישפיע בטוב על כל דבר ובבית שני היו מאמינים שהקב"ה הוא יחיד ומיוחד ועבדו לצבא השמים רק מהאי טעמא וז"ש ועצר את השמים ולא יהיה מטר שיעצור השפעת החמה וצבא השמים מלהשפיע דלכאורה הוא תמוה דלמה כתב וחרה אף ה' הוא מדת הרחמים וכי רחמים יעשה דין ח"ו רק נראה דהענין הוא כך דזה רחמים דהקב"ה נפרע מן האדם בעוה"ז כדי שיבואו לעוה"ב בנקיות ובזיכוך הטוב ולכך כתיב ה' אבל אחאב וירבעם עבדו עבודת אלילים למרוד בה' אלקים חיים ולכך כעס הקב"ה עליהם ולכך אחאב אמר לאליהו האתה זה עוכר ישראל עד דעצר הטל ומטר זה שלש שנים ועל זה אמר אליהו לא עוכר ישראל אני אלא לטובת ישראל עשיתי זאת לפרוע מהם בעה"ז

השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' דהיצה"ר מסיתך לעביד לצבא השמים בשביל כך לא יכול הקב"ה להשחיתך דאין הקדוש ברוך הוא נפרע אלא א"כ נפרע תחילה מאלקיהם דאיתא בגמרא שאל האי מין את רבי הלא אין הקב"ה נפרע מאומה אלא א"כ נפרע מאלקיהם תחילה ואני עבדתי לצבא השמים ואעפי"כ לא השחיתם אמר ליה וכי בשביל שוטים יאבד הקב"ה את עולמו ולכך יסיתך לעבוד לצבא השמים ואינו יכול לכלותך וז"ש הכתוב השמרו לכם פן יפתה לבבכם שמסיתכם לעבוד לצבא השמים והוי כאלו כופר בעיקר אפי' עבדתם לאלקים אחרים היינו לצבא השמים ואפילו השחית להם הוי כאלו עבדתם עבודת כוכבים ומזלות

וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' ונראה דמצינו במחקרים דמימים קדמוני' היה שפע רב לחמה יותר מעת עתה דהיתה מאירה בזיו תוארה כמה אבנים ומרגליות טובות משא"כ לעת עתה ע"י דעבדו לעבודת אלילים לחמה ולמה הדבר דומה לזקן שכלו ימיו בטוב ותואר פניו הוא טוב למאוד ואינו חושב אותו לזקן דהרואה אותו חושבו שהוא עוד צעיר לימים כך הענין בחמה שנלקה אבל לא נראה וזהו ג"כ שהמטר בא על האילנות שיגדלו הפירות והשמש ממתיק אותם וז"ש ועצר את השמים ולא יהיה מטר דהיינו שלא יהיה מטר והחמה ג"כ לא יוכל להשפיע מכח דאין מטר ואין הפירות גדלים ואינה יכולה להמתיק הפירות ואם כן השתא נמי יכולים לפרוע על חטאתכם אשר עשו כי כבר נפרע מאלקיהם היינו החמה ולכך כתיב ואבדתם מהרה מעל הארץ

אשר ה' נותן לכם ויש לדייק ה' הוא מדת הרחמים וכתוב כאן אצל פורענות ונראה דודאי היה היא ירושה מאבותינו הא דכתיב אשר ה' נותן לכם דמשמע דהיא ניתן לנו במתנה מאת ה' כבר כתבתי לעיל דארץ צבי שהיה מחזיק את מרובה שלא כטבע הוא במתנה מה' ושפיר הוא רחמים שאבדתם מעל האדמה אשר ה' נותן לכם היינו במה שמחזקת את המרובה אבל מ"מ א"י נשאר בירושה לנו כמקדם שזה הוא רחמנותו

כי אם שמור תשמרו את כל המצוה הזאת וגו' וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם נראה לבאר דעשו יש לו רגלים ישרים וחזקים הואיל שהלך בשמחה לצוד ציד להביא חיות ועופות והוא רק כבד את אביו ולכך היה לו רגל ישרה בזכות זה אבל יעקב שהלך מאביו לפדן ארם ונתעכב בבית לבן ולא כיבד את אביו נחלשו רגליו מאוד ולא היה יכול לעמוד מפני עשו אחיו ולכך בפגעו המלאך ליעקב ויאבק עמו וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו היינו הרגל דאין בו כח וכדאמרו חז"ל דהמלאך הזה היה שרו של עשו ולכך כשפגע בירכו נחלש יעקב מפניו ולא היה יכול לעמוד נגדו כי זכות אביו תולה בו ולכך כתיב באיכה נתנני ה' בידי לא אוכל קום דיש לו זכות רגלים ובידי אין זה הזכות ולכך לא אוכל קום וז"ש הכתוב כי אם שמור תשמרון וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם בזכות אביו ולכך עצמו מכם כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה אע"פ דאין לכם כלל זכות רגלים כדביארנו אפ"ה כל מקום אשר תדרוך בו כף רגלכם לכם יהיה

לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ה' נראה דהענין הוא דזכות של עשו היה הכל דהיה מחניף לאביו בדברים רכים כדי לכבדו והיה יצחק חושב אותו לצדיק וישר בעיני ה' אבל באמת כאשר העביר פניו ממנו לא חשב כלל רק דברי רמאות ודברי עקש ופתלתול כדי לרמאות את אביו ואין לו זכות כלל רק במה שכיבד את אביו בפניו אבל מאחוריו אין לו זכות וז"ש לא יתיצב איש בפניכם היינו שיברחו מפניכם ויהיו מראים לכם עורף ואז פחדכם נופל עליהם כי מאחוריו אין להם זכות אבות היינו זכות כיבוד ויפלו בידכם: פרשת ראה פרשה ראשונה תמצא בסוף הסדרה

והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם וגו' נראה דנסמך למעלה על הפסוק והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח דיש לתת טעם על דישראל לא היו מחויבין לבנות בית הבחירה עד אחר ירושה וישיבה רק נראה דבאמת היה זה ענין גדול להניח הבית והרכוש ולילך למרחוק לירושלים רק הבטיח לנו המקום לא יחמוד איש ארצך כי שלוחי מצוה אינם ניזוקין ואמרו אף בחזרה דכתיב ופנית