תפארת יהונתן רא

הר סיני נפסק מן ישראל היצה"ר ולזה היה יכולת באדם מתחלה לקיים המצות ואחרי כן להגות בתורה וזה שאמר הקב"ה רז שמה"ש משתמשין בו דאין להם יצה"ר ויכולים לעשות המצות קודם הלימוד ובאמת במה היו ממשיכים אח"כ עליהם היצה"ר הא בזמן מ"ת נסתלק מהם היצה"ר רק במה דאמרו אחר כך למשה דבר אתה עמנו ונשמעה ולא היו יכולים לסבול קול הקב"ה וז"ש והיה אם שמוע תשמעו וקשה הלא ישראל קדושים הם וח"ו שלא ישמעו את ה' רק מחמת שהשאור מעכב הוא היצה"ר שפיתה אותו ולא הניחו לקיים מצות ה' רק למה חזר היצה"ר עליהם ולכך אמר אשר אנכי מצוה אתכם היום היינו במה שאמרתם דבר אתה עמנו ונשמעה ולא רציתם לשמוע בקול הקב"ה בעצמו אשר היה דובר באזניכם זהו גרם לכם את כל אלה

לאהבה את ה' אלהיכם וגו' נראה לבאר דאיתא שמעון העמסוני דרש כל האתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ויש להבין וכי ר"ש לא היה יכול לדרוש דרש הזה אך מ"ש לתרץ בטוב טעם כי שורת הדין נותן שעם הארץ היה לו לאהוב את הת"ח בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו והיה לו לחבקו ולנשקו שלא כדרך הטבע מפני כמה טעמים חדא דידוע מה שאמרו על שלשה דברים העולם עומד וחד מנייהו הוא התורה ואם לא יהיה הת"ח אשר הוא עוסק בתורת ה' ועל ידו יקויים העולם זולת זה יחזור העולם לתוהו ובוהו ועוד זולתו לא יודע כלל מהות של בני אדם ומה טובו והוי ליה לע"ה לאהוב לת"ח בכל נפשו ובכל מאודו ולכך שמעון עמסוני לא היה יכול לדרוש זה דבלא זה שורת הדין נותן דיירא מת"ח כדביארנו ואינו מן הצורך כלל להשמיענו זאת דודאי ירא ממנו ויאהב אותו אכן ר"ע שפיר דרש דאיתא דאמר ר"ע כשהייתי ע"ה וראיתי ת"ח אמרתי אנשכנו כחמור ומוכח דע"ה אינו אוהב לת"ח כלל ושפיר דרש את ה' אלהיך לרבות תלמידי חכמים והיינו דקאמר כאן את ה' אלהיך היינו אפי' לת"ח תאהבו

ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם נראה דהענין הוא דפרשה זו אינו משתעי כלל בצדיקים גמורים רק בבינונים והצדיקים כשמתפללים הם מסירין את לב האבן מבשרם היינו שמסלקים היצר הרע לגמרי באותה שעה שמתפללים אבל בינונים אינו כך רק אפי' בתפלה היצה"ר ג"כ עמהם ולכך כתיב בפרשה שלפניה דהיינו בשמע ישראל בכל לבבך דכתיב ואהבת ולא לעבדו דעבודה בלב היא תפלה ומיירי בצדיקים גמורים אבל כאן דכתיב ולעבדו דהיא תפלה מיירי בבינונים כתיב ולעבדו בכל לבבכם שיסלקו היצה"ר לגמרי בשעת תפלתם

ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ונראה דהבארבנאל מפרש דמוכרח לומר דהכתוב משתעי בבינונים ולא בצדיקים גמורים והענין הוא דקצירת הדגן ואסיפתו הוא בניסן דשמואל אמר לישראל הלא קציר חטים היום והמעשה הזאת היה בפסח ואסיפת התירוש היא בתמוז דכתיב בתורה והימים ימי בכורי ענבים והוא היה בתמוז והיצהר הוא בתשרי ונס גדול היה זה שיתקבצו ויאספו הכל ביחד ובזמן אחד

ונתתי מטר ארצכם בעתו נראה לבאר דבפרשת בחוקותי כתיב ונתתי גשמיכם בעתם וכאן כתיב מטר ארצכם רק רבותא גדולה היא דבפרשת בחוקותי פרש"י בעתם בלילי שבתות ובלילי רביעית וכאן ג"כ כתיב בעתו רק דמטבע לא היה כך לירד בלילי שבתות ובלילי רביעית דוקא דמטר הארץ בא מן הטבע דליחות גדולות הן בארץ ולמעלה מן הארץ חום גדול ואש מתלקחת וע"י כן יבשת הארץ והליחות שבארץ נמשכת למעלה ולכך מרגלא בפומי דאינשי דלאחר חום גדול יבוא מטר מטעם דביארנו דלאחר החמימה נתיבש הליחות מן הארץ ונמשכת למעלה וכשיתגבר הליחות למעלה מאוד הגשם בא בתוקף וזהו מדרך הטבע ולא הוי ליה לירד דוקא בלילי שבתות ובלילי רביעית ואעפ"כ הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו שלא יתבטלו העם ממלאכתן מעציר אותם עד לילות הנ"ל ושולח אותם בזמנם

ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ואח"כ ונתתי עשב בשדך נראה דסביב לירושלים היה רוע מזל לגשמים וא"א כלל לזרוע דגן ואח"כ עשב כי הגשם אינו מספיק ולכך הוצרכו לזרוע על קצת שדות דגן ועל קצת שדות זרעים ודשאים לבהמות וז"ש הכתוב ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ואח"כ ונתתי עשב בשדך לבהמתך שהגשם יהיה מספקת כ"כ, באופן אחר נראה ולדייק הלשון שלאחריו ואכלת ושבעת דאיתא באלכסנדר מוקדן שאמרו לו יש לכם מטר ואמר אין אית לכון בעירא ואמר אין אמרו היינו דאהני לכון דבשבילם בא המטר וזהו הענין באם ישראל אינם צדיקים המטר בא בשביל הבהמות וז"ש הכתוב ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ואח"כ ונתתי עשב בשדך לבהמתך ומוכח דהמטר אינו בא בשביל הבהמות דאם בא בשביל הבהמות הוי כמצפה והעולם חשוך בעדו ואוכל ואינו שובע אבל באמת עתה דמוכח דלא בא בשביל הבהמות רק בזכות עצמם אשר טובים הם בעיני ה' ושפיר אמר ואכלת ושבעת

השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים נראה לבאר דאיתא דבמצוה הקב"ה מצרף מחשבה למעשה אבל בעבירה לא וזהו דוקא בכל עבירות חוץ מעכו"ם שהקב"ה מצרף המחשבה אשר חשב למעשה ונראה לתת טעם דהנה היצר הרע יכול לפתות בן אדם אפי' בפעם ראשון ואין לו כח לאזור חיל מללחם קרב עם היצר הרע רק הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו אשר הוא משגיח עלינו עזרנו להכניע היצה"ר אבל אם ח"ו השכינה סרה מעלינו נשאר הבן אדם לבד ואין עוזר לימין ואין סועד לשמאל ואין לו על מי להשען ובאם שיחשוב האדם על עבודת כוכבים ומזלות השכינה סר ממנו ואין