תפארת יהונתן קצז

הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך היינו עה"ז תקבל בזכות אבותיך. או יאמר דהנה דוד המלך ע"ה אמר למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני ונראה פירושו דאיתא בספרי מוסר דכל חטאת האדם אשר נמשך לילך אחר שרירות לבו לעשות דברים שאינם מהוגנים נמשכים מעקב והוא הנחש כדאיתא בפסוק ואתה תשופנו עקב והוא מביאו לידי חימוד ולכך אפי' נחש כרוך על עקבו אל ימנע להתפלל לה' להצילו מיד עבירה וזהו עבירה שאדם דש בעקב ולכך להכניע סטרא דנחש ולהעביר כח הטומאה יעמוד יחף על הארץ ובזה יסיר כח החימוד ממנו וזהו טעם ביו"כ בחליצת מנעלים וזהו ג"כ בחליצה תחת היבום כי ודאי יבום קודם לחליצה רק על דאין יצרו תוקפו ואין לו תאוה וחימוד אליה לכך תחלץ מנעלו ולכך המנעול צריך לכסות כל העקב וזה הטעם שאמר הקב"ה למשה של נעליך מעל רגליך ואיתא בזהר דלמדו לפרוש מן האשה מטעם דמבואר דהוסר ממנו כח התאוה וז"ש והיה עקב תשמעון היינו מצות שאדם עושה לתקן עבירות שעשה עבור הסתת הנחש שהוא עקב ועשיתם אותם כמדת אבותיך דג"כ הכניעו החומר והנחש כמ"ש באברהם ויחבוש את חמורו היינו שהכניע את יצרו שלא להתאוה תאוה חומריות. או נראה פירוש מספיק על תפלת דוד המלך ע"ה אשר בזה התחיל המשורר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' דידוע דודאי העבירות אשר יצה"ר מסית ולוחם אתו מלחמה להסיתו לכל דבר ערוה ויצר לב האדם רע מנעוריו הוא כשגגה אך במה שאין היצה"ר מסיתו רק האדם הולך למשתאות ולקרקסאות ולכל חבורת אנשים ריקים ופוחזים בזה אין לו מענה בפיו לומר שהוא כשוגג וז"ש למה אירא בימי רע היינו הא יש לי תירוץ נכון ומספיק באמרי מי יכול לכבוש הרמיה כזה רק עון עקבי יסובני היינו במה דהלכתי בעצמי בעקבי וזהו יראתי. או יאמר דאיתא דמשה אמר להקדוש ברוך הוא מפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו והשיב לו כאן בצדיק גמור פירוש מתחילתו הולך בתומו ולא סר מאחרי ה' עד סופו כאן בצדיק שאינו גמור דהיינו דהוה רשע מתחילתו ואחר כך שב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו וז"ש והיה עקב שהוא לבסוף תשמעון ואעפ"כ ושמר ה' אלקיך וגו'

ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרות צאנך על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך דידוע מה שדרשו חז"ל וסביביו נשערה מאוד דהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה רק זהו דווקא לאותם העובדים מיראה משא"כ לאותם העובדים מאהב' אשר בחר בהם ה' דכתיב על כל פשעים תכסה אהבה וז"ש ואהבך ועי"כ וברכך נמי והיינו דלא ידקדק עמך כלל כחטאך

וברך פרי בטנך אע"פ דמרגלים היו אומרים ארץ אוכל' יושביה היא ובאמת ח"ו להאמין שיכזבו וישקרו דצדיקי יסוד עולם היו רק דהקב"ה יעשה חוץ לטבע וברך פרי בטנך וגם יברך דגנך ותירושך ויצהרך דלפי הטבע אינו מתקיים בארץ שמינ' כא"י וגם יברך שגר אלפיך ועשתרות צאנך אף דא"י אינה ארץ מקנה כמאמר בני גד ובני ראובן דביקשו נחלתם בארץ מקנה מעבר לירדן ואעפי"כ יברך שגר אלפיך. או נראה דהנה אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין ולא בדבר המנוי ובא"י חל החיוב לפרוש תרומות ומעשרות וצריך להיות במדידה ומ"מ אני ארבה אותו למאוד מאוד וא"כ זהו מופת על שינוי הטבע ואהבה יתרה לשנות סדרי עולם בשבילכם והנה ביפתח כתיב וילך אל ארץ טוב ואיתא במדרש שהלך לח"ל שפטו' מן המעשר וקשה וכי זה היא הטובה לפטור מן המעשר רק נראה דאיתא עשר בשביל שתתעש' ואיתא במד' אם זורע מאה קבין קוצר אלף קבין דהברכה בו עשר פעמים ע"י מעשר וא"כ בא"י אינו ניכר טובת הארץ דיוכל להיות דעל דבר המעשר נתברך אבל במקום דפטור ממעשר יורגש ברכת הארץ וז"ש וילך אל ארץ טוב וקשה מנין הוא יודע ולכך אמר אל ח"ל שפטור מן המעשר ושפיר הרגיש

ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך. הרצון כי ברכה שיקבלו ישראל בזה העולם אינו משלהם כי לאוה"ע העוה"ז ולישראל העוה"ב וא"כ החלק שמגיע לישראל בעוה"ז הוא מושפע להם מברכת האה"ע אבל עיקר השפע מגיע לאומות ע"י ישראל וא"כ אף הם מקבלים אבל העיקר ע"י גרים שמתדבקין מהם לישראל ולכך ברוך תהיה הוא לשון הברכה שהוא התדבקות הגרים בישראל כמ"ש במדרש ונברכו בך כל העמים היינו גרים שיתדבקו בישראל מלשון הברכה וזו תהי' מכל העמים שיתגיירו מהם גרים וזהו שלא היה שאול ראוי למלוכה רק דוד כי המלוכה בעה"ז לא"ה כדכתיב לפני מלך מלך בישראל ולכך בקש בלעם לקלל ישראל שלא יקיימו מלך כי אין להם משפט מלך בעוה"ז ולכך ישראל שאלו מלך ככל הגוים ושאול באמת לא היה ראוי לו מלוכ' הואיל ואין בו דופי והיתה רק שאולה בידו אבל דוד שהיה מזרע גוים ומלוכה של גוים ממנו צלחה מלוכה כי לו יאתה היותו בן גרים וא"כ להם משפט השפע בעוה"ז ולכך ברוך תהיה מכל העמים רק יש חשש בגרים שילמדו ישראל ממעשיהם כמ"ש קשה גרים לישראל ולכך הבטיח שלא יהיה בך עקר ועקרה וזה ראיה שלא יהיו הגרים רשעים כי אז יהיו עקרים כמאמר רני עקרה שלא אולידת רשעים אם רואה הקב"ה שיהיו ח"ו מולידים רשעים עושה אותם עקרים לבל יולידו ולכך לא יהיה בך עקר ועקרה לאות שיולידו צדיקים ובבהמתך רצוני אפילו המוני עם שנמשלו לבהמה כדרש' חז"ל מ"מ יולידו כולם צדיקים ולכך אין צריך להיות עקרה. ובדרך פשוט יש לומר כי אמרו מפני מה היתה רבקה עקרה שלא יאמרו תפלת לבן עשה פירות וא"כ ברכת רשעים לפרות ולרבות גורם עקרה וכאן מבטיח