תפארת יהונתן קצד

ובכל נפשך ובכל מאודך כי סגולת אהבה להיות נפש קשור בנפש והיה לאחד כמ"ש בדוד ויונתן וכן אנו שאוהבים להקדוש ב"ה מורה דביקות והתאחדות ב"ה והיינו לאחד כביכול ואהבה הוא מספר אחד כי אהבה מורה ומעורר אחדות ודביקות. בכל לבבך אמרו חז"ל בשני יצריך יצה"ר ויצ"ט היינו כי זה תעורר לך אהבה כי לא הכביד עליך שום עול והתיר לך אכילה ושתיה ולישא אשה וכהנה כל תאוות יצה"ר ואדרבה ע"י תזכה לעה"ב לישא אשה היא מצוה לאכול ולשתות בחגים מצוה לאכול לחזק גופך לעבודת ה' מצוה ולא עבודת כוכבים ומזלות עובדיהם מסוגפים ומעונים ואומרים שע"י כן יזכו לשלימות וא"כ איך לא יוסיף אהבה לה' שמרשהו בכל דבר ומזכהו לשלימות ולכך צוח הנביא עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי גם מדת אדם אם אוהבו עושה לו דבר שעי"כ גורם לו מכשול הלא יהפוך לו לאויב אבל החכם השלם ישפוט בשכלו הלא אוהבי הוא ואיך יגרום לי מכשול אין ספק שיש לו טעם מה שאינו נודע לי לפי שעה והנה הקב"ה ברא יצה"ר והוא אבן נגף לבני אדם וקרא אומר אנכי בראתי משחית לחבל ולכאורה יבעט אדם בהקב"ה כי הוא לו סיבה לצרותיו כי ברא לו מכשול אמנם אוהב השלם יחשוב בלי ספק שטעמו ונימוקו עמו ולטובתי עשה אף כי נעלם ממני הטעם לשעה וזהו לאהוב אותו בשני יצריך ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך הענין הוא כי מחכמי אוה"ע יש שאמרו לי פה בעירנו ונתנו משל לגדר אהבה להקב"ה כאלו חכם אחד דבר עם הבורא ושאל הבורא לו עד כמה עזה אהבתך אלי וסוף דבריו אלו אני הבורא ואתה אדם כמוני מ"מ הייתי אוהב אותך כאלו אני אדם ואתה הבורא ובאמת לא טוב אשר דבר כי גדר אהבה יש בו ב' אופנים אוהב אחד שיש בו טעם אם לפי שהטיב עמו או לרוב יופיו ועוצם מעלתו וכדומה. ואופן השני הוא אהבת שוטים ומשוגעים שיאהבו חתול ועכבר דברים מאוסים וכדומה אהבה בלי טעם כללו של דבר אהבה בלי טעם הוא אהבה של שטות ורעות רוח ורעה חולי כי לכל דבר צריך להיות טעם שדבר שהוא בלתי טעם אין בו ממש וחפץ ולכן אנו אוהבים לה' להיותו בורא ולמי ראוי יותר אהבה ממנו משא"כ אלו היה ח"ו אדם ואני הבורא ואני אוהב אותו כמו הבורא זהו אהבה של שטות דא"כ אני עושה אהבת המקום אהבה בלי טעם. וגם משוה אהבת המקום לאהבת אדם כי יאמר אף שיהיה אדם יאהב אותו כמו המקום ולכן דברים אלו אין בהם ממש ולכן צווח התורה ואהבת את ה' אלהיך הרצון דאהבה יהיה היות ה' ואלהי אשר בראני ולא להיות אהבה בלי טעם ומבלי להבחין אם הוא ה' או אדם וא"כ כל אפי שווין רק האהבה תהיה מיוחד היותו ה' ולכך אני אוהבו בתכלית אהבה אמנם גדר אהבה כך הוא אף שיצויר אם אעשה רצונו אמות ואירש גיהנם ואם אעבור רצונו אהיה חי ואירש ג"ע מ"מ אעשה רצון הבורא כי אני אוהבו והוא אשר בראני יעבור עלי מה לא אזוז מאהבתו ואעשה רצונו כרצון אוהבי וזהו ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך הרצון אף שיצויר שעשות רצונו יגרום לך מיתה ולכך נאמר בכל נפשך להורות על חיי הזמן וחיי נצחי ובכל מאודך אפי' יצויר שעי"כ תאבד כל מעותיך ואמרו חז"ל יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו וכבר אמר איוב על יסורין שלו שבחר במיתה תמיד כי אמר למה תתן חיים וגו' ומ"מ אמר כי כל זה בחרתי מעוני הרי שחפץ במיתה ולא בעוני ואם כן פשיטא שיותר יצר לו לאדם אם ירד מנכסיו משימות רק יש הבדל מי שהוא אדם בינוני אין לו כ"כ צער אם ירד מנכסיו אבל מי שהוא עשיר גדול מופלג ואח"כ ירד לתכלית עניות עד שיסבב פתחים כזה ודאי יבחר לו מות מחיים ולכך איוב שהיה משופע בנכסים כנודע פשיטא שבחר הכל מעוני ולכך אמרה התורה בכל מאדך ר"ל ריבוי מעות מאוד מאוד והוא לשון מאדך וא"כ נבחר לך מות משתרד לעוני מ"מ תאהב השם יתעלה כהנ"ל:

והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. פירש רש"י כאלו היום נתנה הטעם כי בעו"ה כל מצות אנשים מלומדים המה כפי מנהג אבותיהם ואם יבוא אדם להוכיח אותם ולא ישמעו לקולו כי יאמרו כה נהגו אבותינו אף אנו נהוג כך ואם המצוה אצלו חדשה כניתנה מהיום א"א לעשות לו מחמת מנהג אבותיו כי הלא חדש הוא וצריך כונה כדי לשמור מצות ה' ולא יכול לדחות קול מוכיח כי כך נהגו אבותיו כי הלא ראה זה חדש הוא

ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך וגו' הנה מפרש בגמרא אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם שליש במקרא שליש במשנה ושליש בגמרא והענין הוא כי ע"י תורה שבכתב א"א להבין עניני מצות כלל דרך משל תפילין לא נודע לנו בתורה שבכתב כמה פרשיות יש בתפילין ומשנה שהוא שורש התורה שבע"פ הודיע לנו עניני הדבר שיהיה ד' פרשיות אך לפי"ז נחלק התורה לשני תורות ח"ו אבל הגמרא שהוא פלפול חכמים קבעו בה מסמורות לעשות האהל אחד ודרשו טט שתים פת שתים וזהו לחבר שלא יהיה תורה שבע"פ נפרד מתורה שבכתב והנה אמרו ושננתם שיהיו דברי תורה שנונים בפיך רק איך יהיו שנונים הלא כל דברי תורה סתומים הם ואם נאמר משנה שהוא תורה שבע"פ הלא הוא ענין נפרד מתורה שבכתב ומה שינון יש בזה התורה שבכתב אבל בגמרא הם מבררי' את הדברים ליתן של זה בזה ולכך אמרו אל תקרי ושננתם כי בעצמו אין כאן שינון רק ושלשתם מקרא שהוא תורה שבכתב ומשנה שהוא תורה שבע"פ ובגמרא לחברן ולבררן הדברים ואז תהיה משוננים וכן הענין ושננתם לשון שני דהיינו בכתב ובע"פ שני תורות זה תלמוד תחילה עם בניך ואח"כ ודברת בם להיות נושא ונותן בהם לחברן ולשלב הדברים אשה אל אחותה והרי כאן שילוש הלימוד והוי שפיר ושלשתם והבן

ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך כי בתורה שבע"פ בנגלה שהוא דבר