תפארת יהונתן קצג

דלרחמים שם אחר ולדין שם אחר אבל אצלנו הכל אחד

גם יש לפרש דכבר תמהו איך שייך בה' שהוא סיבה לכל הסיבות אשר אין לו ערך כלל עם אצילות לשון אחד דלשון אחד אינו שייך רק אם במנינו בא לאחריו שנים שלשה אבל בדבר שאין במדריגתו כלום ואין לו דמיון כלל אינו שייך לשון אחד וכבר גזרו ואמרו לא כאחד המנוי אבל נראה דנאמר בזוהר בשאלת המין בכל חכמי הגוים מאין כמוך הא בחכמי ישראל יש כמוך והשיב אמת כי הם עושים ניסים כמו האל יתברך ובאמת אמרו כי הצדיקים נקראים בשם הויה כי הם חלק אלוה ממעל וחלק ה' עמו וא"כ הם ג"כ בערך האחדות ולכך אף הם מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וא' כמה שנקרא ה' אחד הוא בערך ישראל שהם ג"כ אחדים אבל אינו כמו האל יתברך וכמ"ש והתקדשתם יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה וכן הענין כי אחדותו הוא למעלה מאחדותנו אבל מ"מ יתכן בו שם אחד דעלינו חל ג"כ שם הויה ולכך קרא ליעקב אל כמ"ש במדרש אני אל בעליונים ואתה אל בתחתונים וזהו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אבל לאה"ע לא יתכן קריאת שם אחד כלל להקב"ה אבל בערכנו נקרא אחד והבן ולכך נאמר שמע ישראל ישראל דייקא כי הוא אל בתחתונים כי הם חלק אלוה ממעל ולמעלה ממלאך:

גם תדע כי לעתיד לבוא יהיה השם אחריתו כתחילתו היינו יהיה בסוף ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ולכך אנו אומרים יהא שמיה רבא שיתגדל השם ויהיה סופו כתחילתו י"ה בסופו אבל תדע שגם עכשיו השם שלם כי שורש כל הוא נקודה עלאי טמירא הוא הסיבה כל הסיבות רק נקודה כנקודה במרכז והוא אחד בתכלית וכשמתפשט ממנו אצילות הוא ג"כ אחד כי מאחד יבוא אחד אבל להיות שהתפשטות הזאת הוא מאתו יתברך ונאצל הוא כמו בריבוי והוא עשרה כי עשרה ג"כ אחד רק שבא לפניו איזה דבר כנודע במספר ולכך הויתו הוא קודם א"כ התפשטות והאצילות הוא כמו עשרה שכך היא עשרה ואחד זהו עשר ספירות שהם אחד רק היותו הוא על גבם הרי כאן במספר עשרה ולכך נקראו עשר ספירות כי הוא כפי המספר ולכך לפני אחד מה אתה סופר והבן ולכך היא יו"ד שהיא ג"כ עשרה ומתפשט מנקודה י' ראשונה ולכך הוא ד"ו בלשון דו פרצופין שנים ושני עשירות הם עשרים במ"ק שנים והוא כלול ביו"ד ראשונה והנה בשם הויה ה' ראשונה הוא דלית וי"ו כזה ה הוא עם י' ראשונה יוד שהוא כולל הכולל וה' אחרונה דלית יוד כזה ה' א"כ עם וי"ו הוא ג"כ יו"ד וא"כ י"ה בשם ו"ה שקולין זה יוד וזה יוד והכל אחד ומזה למדו כאשר היו רוצים לכתוב את השם כתבו תרין יודי"ן כזה י"י והוא כי י"ה ו"ה הכל מורה על יו"ד והם תרין יודי"ן לכך לעתיד לבוא לא יבוא אות חדש שיהיה להשם יהיה דא"כ וי"ו להיכן הלך אבל יהיה לה' אחרונה ג"כ דלית וי"ו כי יוד שבה' יבוא לתוך התיבה ואות ד' שבתיבה יבוא תחת דלית שבה' ויהיה ה' ויהי' השם יהיה והכל אחד יתעלה שמו והדברים עתיקים וזהו שלמד אותנו משה כי ה' אחד שאין הפרש בין י"ה לו"ה כי הכל אחד וזהו ג"כ אחד כי השם בכולל הוא אחדות גמור הוא א ומספר שם הויה הוא ך"ו במ"ק ח' הוא ח' וי"ה הוא תרין פעמים יוד וכן ו"ה הוא תרין פעמים יו"ד כמ"ש שהוא ארבעים וארבעים במ"ק הוא ד' זהו א' והבן:

ויעקב אמר בשכמל"ו הפשוט הוא כי אחד הוא שלימות והקב"ה הוא בתכלית השלימות לכך נאמר בו אחד ומי שאינו בתכלית השלימות לא יתאמת בו שם אחד כי צריך לזולתו וא"כ הרי אינו אחד והרי הוא מצורף לזולתו אבל מי שאינו צריך לזולתו הוא אחד באמת אבל א"כ קשה קושיות הפילוסופים מה צורך לבריות עולם כיון שאין צריך לשלימות והאר"י כתב למען יקרא מלך כי אין מלך בלא עם ולזה נאמר מלכותך מלכות כל עולמים וזהו שאנו משיבים כשאומרים אחד לבל יקשה מה צורך לבריאת עולם בשכמל"ו הרצון לכבוד מלכות שיהיה לעולם ויהי' מלך בעם והבן. ובגמ' אית' היכי נעביד נימריה יש לנו גנאי דלא אמרה משה לא נימרי' יש לנו צער דאמרה יעקב והענין הוא כך כי כתיב וכבוד ה' נראה כי כביכול אין שם הויה מתגלה בעצמו כי אין העולם כדאי רק מתלבש בשם של אדני ור"י קרי למנא מכבדותא הרי לבוש נקרא כבוד וזהו כבוד ה' היינו לבושו כי מתלבש בלבוש שלו שהוא אדני ועולמות עליונים בשם של הויה ותחתונים בשם של אדני אבל לעתיד לבוא יתנהג גם בתחתונים בשם הויה וזהו מה שנאמר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כי עכשיו אינו מלך בתחתונים ולכך אין הוא ושמו אחד ואדני אחד מלביש לשם הויה כי הלבוש הוא מקיף לג' צדדין סוף תוך ראש ג' פעמים הויה הוא ע"ח והוא מספר אדני אחד גם א הוא תרין יודין ו' באמצע הוא כ"ו מספר שם הויה שהוא א' ראשון ואחרון ואדני הוא לבוש ונדן הוה לשון נרתיק וא"כ אדני הוא בהיפוך אתוון נדן א' שהוא נרתיק לא' ודע כי אדני ושדי הכל אחד כי עיקר א' הוא כך א והוא תרין עינין וחוטם של אדם ופיו של אדם ופיו הם דלית וכל היקף הגולגלת מפדחתו סובב והולך עד הגרון הוא ם והוא אדם וא"כ אם תהפך הנון ותשים מלמטה כזה ש ונעשה מן א' נון ש' ונשאר די באדני והוא שדי ולכך באבות נראה הקב"ה במלכות שדי כמ"ש וארא אל אבות באל שדי ושמי ה' לא נודעתי שהיה למלבוש וכבוד ה' נראה להם וזהו כבוד מלכותו לבוש ולכך בזמן יעקב שהיה השם מלובש באדני ושדי אמר בשכמ"לו משא"כ משה שכתב התורה לעולמי עד אשר נראה השם בלי לבוש כדכתיב והיה ה' אחד וגו' לא כתב בשכמל"ו לכך אמרו חז"ל לא נימריה יש לנו צער כי בעו"ה עדיין לא זכינו לאור השם בלי לבוש נימריה יש לנו גנאי כי לא זכינו לאור השם הנכבד ולכך תקנו בחשאי והבן. ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך