תפארת יהונתן קצא

להם קושיות הכוזרי דלמה הרבה לנו תורה ומצות ולכך אמר ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו ולכך הרבה לנו תורה ומצות

או נראה לפרש דשאל השואל להתנא מה יעשה האיש ויחכים והשיב לו יתפלל למי שהחכמה שלו מה יעשה האיש ויעשיר והשיב לו יתפלל למי שהעושר שלו ויש להבין הא לשאלה זו כסיל הנבער מדעת אינו צריך לשאול ובודאי שהשואל גם כן ידע שהחכמה ועושר הוא מהקב"ה רק נראה דידוע מה שאמרו יגעתי ומצאתי תאמין דבן אדם צריך יגיעה למאוד והבא לטהר מסייעין לו מן השמים ולולי כן אינו זוכה לכך והטעם הוא דהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וזהו מה ששאל מה יעשה האיש ויחכים כלומר למה לא יבא החכמה מעצמה לאדם אלא דוקא ע"י יגיעה וזהו שהשיב יתפלל למי שהחכמה שלו דהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וז"ש אשר לו אלהים קרובים אליו ולהבין למה בא דוקא ע"י יגיעה ולא בא בעצמו ולכך אמר בכל קראנו אליו למלאות רצון הקב"ה אשר חשק בתפלת הצדיקים מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וגו' נראה לבאר ע"פ הפסוקים משפטי ה' אמת צדקו יחדיו היינו דהחוקים נעלם טעמם רק באמת דהמשפטים יש להם טעמים ידועים ואת זה לעומת זה יראה וכאשר המשפטים נכונים וברורים כך הם החוקים וז"ש משפטי ה' אמת דיש להם טעמים ידועים ומכח זה צדקו יחדיו היינו עם החוקים וז"ש חוקים ומשפטים כהדדי צדיקים אינו נראה דידוע דגם לעובדי כוכבים ומזלות יש כמה גדרים וסייגים כפי ראות עיני המלך והשרים אך כל יום ויום נעשה מחדש לפי טבעם לפי זמנם כן עושים השתנות במדינות וז"ש ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אני נותן לפניכם היום מבלי השתנות וזהו חידוש גדול אף ע"פ שהטבע והזמנים אינם שוים וזה אינו בנמצא אצל עובדי כוכבים ומזלות

רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברי' וגו' והודעתם לבניך ולבני בניך ונראה דחכמינו ז"ל אמרו והחוט המשולש לא במהרה ינתק היינו בת"ח הלומד תורה הוא ובנו ובן בנו שוב אינו נפסק ולא ינתק מהם ופירשו התוספות בזמן שרואין זא"ז היינו דצריך ללמוד עם אבי אביו וז"ש השמר לך פן תשכח ולכן והודעתם לבניך ולבני בניך שוב לא יפסוק וינתק או יש לפרש ע"פ מה דאמרו תלמידים הם כבנים כאלו ילדם דכתיב ואת הנפש אשר עשו היינו שלמדו תורה עמהם וכתיב והגית בו יומם ולילה וגם כתיב ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וזה א"א לכל ישראל לעמוד בו אך מה שלומד לאחרים והתלמידים משלימים על ידו דלפעמים ילמוד זה ופעמים זה הוי כאלו הוא הוגה בו תמיד וז"ש השמר לך פן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך כל ימי חייך היינו הלילות וא"א להזהר בהם ולכך והודעתם לבניך הם התלמידים שלך

או נראה דרמו קראי אהדדי דכתיב בתורת ה' חפצו דמשמע שהוא תורת ה' וכתיב ובתורתו יהגה יומם ולילה דמשמע דהתורה הוא משל עצמו רק דהענין הוא דאם הוא כבר למד לאחרים אז ניתן לו התורה במתנה לבל ישכח מפיו לעולם ולכך איתא במדרש דמשה שכח מה שלמד מפי הגבורה עד שלמד עם כל ישראל ואז ישמח משה במתנת חלקו דניתן לו התורה במתנה מהש"י ואז לא תשכח וזה שאמר רק השמר לך פן תשכח והודעתם לבניך היינו התלמידים שלך ואז הוי תורתו ולא תורת ה' ואז והיה כעץ שתול וגו' ועלהו לא יבול: יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הס חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון נראה לבאר דיש בני אדם אשר ישבו רק בדד ללמוד מאחרים והיינו לעצמו ולא ללמד לאחרים באמרו מי אנכי איש תולעת נבער מדעת שלא קניתי לי בעצמי הטוב והשלימות עד אשר אמלא כפי נחת ואז אלמוד לאחרים ואם כה יאמר האדם וינקוט האי כללא בידו ימיו ושנותיו יצאו וישכח התורה כי לא ילמד האדם לעולם לאחרים דאם יחיה אדם אלף שנים לא ישיג במעט דבר כטיפה מן הים בתורה אך החיוב מוטל עליך ללמוד לאחרים כפי שלימותך וכל מה שחננך ה' בכל מה שידעת והראיה באמת על דבר מה הוצרך הקב"ה להקהל את העם אצל הר סיני דגם אם העמידם מרחוק מהדיבור היו שומעים באשר שקול ה' שובר ארזים ובודאי נשמע מסוף העולם ועד סופו רק זאת עשיתי אשר ילמדון ליראה אותי וגו' ולהורות להם שגם הם ואת בניהם ילמדון היינו התלמידים

או יש לומר דהנה האדם יש לו לירא שלא יבואו עליו יסורין דחטא רק אם בבירור ידע דלא חטא אז אינו ירא ממידת הדין של הקב"ה כי הוא הולך בתומו ועל מה יענשו אותו אבל אם הוא בערבות עם חבירו אע"פ שהוא צדיק גמור כמשה רבינו ע"ה צריך. לירא את עצמו מהקדוש ב"ה לבל יכוה בגחלת אחרים וז"ש הקהל לי את העם כולו היינו לערבות על דבר אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים ולא יאמר זכאי אני

ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש עד לב השמים היינו דכפה עליהם ההר כגיגית אם מקבלין את התורה מוטב וכו' יש להבין למה ליה כל החרדה עם ההר הזה הלא מכל הדיבור שיצא מפי הקב"ה יצאו נשמתן ולא ה"ל להחיותן רק נראה דכתיב אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי דהרים הם המזלות והם שונאים לישראל כנראה לעינים כשהיה העת שיוליד אברהם אמר לו הקב"ה צא מאצטגנינות שלך וז"ש אשא עיני אל ההרים הם מזלות והם נכלו להאבידני וזהו שקונן מאין יבא עזרי אבל עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ שהוא משדד מערכות בשבילו וז"ש ותעמדון תחת ההר היינו הם המזלות דכל הטעם