תפארת יהונתן קפח
Tiferet Yehonatan 188 · תפארת יהונתן · free full Hebrew text
Open in the reader →עבודת האדם אמנם הקב"ה ברוב חסדו אע"פ שמקדים העזר וממנו המעשה הנרצה מ"מ גומל לצדיקים כאלו מאתם היה העבודה והמעשה כולו וזהו לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו הרצון כאילו המעשה כולו מבן אדם לבדו היה נעשה ולא פעל ה' את זאת וזהו הכוונה וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו כדאי ובודאי צ"ל שעכ"פ פעל טוב כי אין הקב"ה ותרן אבל הפירוש הוא אינו כדאי לולי עזר אלקים שקדמו וזהו בצדיקים אף שיש בידם מע"ט אין תולין עצמם בהם כי עזר אלהי קדמו והרי זו מתנת חנם ולכך אמר אתה החילות להראות את עבדך וגו'
בעת ההיא לאמר היינו לאחר שכבש סיחון ועוג כי כתב מגלה עמוקות דמלחמות סיחון ועוג היה בסוף אלול וא"כ היה בעת ההיא בתשרי ימים שתפלת האדם נשמעת ולכך התחנן בעת ההיא או י"ל דודאי הקב"ה נשבע שלא יביאו את הקהל היינו שנים לא יביאו יחד אבל אחד יכול להביא וכבר מת אהרן וגם אמר הקהל הזה לא תביאו ואח"כ מתו דור המדבר לסוף מ' שנה ולא נשארו רק בניהם ואינם בכלל הקהל הזה ויכול להתיר נדרו ולכך התפלל בעת ההיא היינו לאחר מיתת אהרן ומיתת דור המדבר
לאמר הנה אמרו חז"ל וזה אחד מג' מקומות שאמר משה להקב"ה הודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו נראה פירושו כי ודאי אם דרך משל האדם מתפלל לעושר ואין תפלתו מועלת לו אין זה ראיה שהקב"ה אינו משגיח בתפלתו רק האדם המבקשו חשב את העושר לטובה וה' חשבהו לו לרעה ולכך לא מילא שאלתו אבל אם אינו משגיח כלל בתפלתו מבלי שומע לו זהו לאות שאינו כדאי שישמע תפלתו ולכך משה ביקש שיכבדו נגד ישראל ולכך אמר אין אני רוצה דווקא למלאות שאלתי כי אולי לטובתי הוא מבלי שומע כי לה' נתכנו עלילות רק ענני הן או לאו ובזה יובחן ששמעת והשגחת בתפלתי ואם כי לא נעשה כמבוקשי הוא מפאת כי אתה יודע כי לטובתי הוא זה אבל אם לא תענני כלל ישפטו ישראל מזה כי אינני כדאי לשמוע בקולי
אדני ה' אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך הנה פתח בשם אדני שהוא דין ואח"כ שם הויה שהוא רחמים וענין מאמרו יובן כי ידוע כי מי באר היו רומזים על מתנות שניתנו לישראל כדכתיב באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם וגו' וממדבר מתנה כי מים מורה על ריבוי הענין ומתנות נדיב ואמרו דהתורה מתנה היא ולא ניתן רק ע"י יסורין ולכך בצור נאמר והכית בצור ויזובו מים כי היה קודם מ"ת והיה מרמז כי ע"י יסורין יזכו לתורה והראה לו הקב"ה כי מן דין יוציא רחמים מעז מתוק כי ע"י הכאה יזובו מים חסד וידוע כי אין מלאך אחד עושה שני שליחות הרצון אין מלאך דין עושה רחמים אכל הקב"ה מהפך דין לרחמי' ולכך נאמר באור הנ"ל על נסותם היש ה' בקרבנו אם אין כי היו מסופקים כי ראו מלאך ה' הולך לפניהם ולא ידעו אם השכינה שורה בקרבו כדרך השכינה ששורה בתוך המלאך או. אם הוא רק מלאך נבדל וזהו שאלתם אם יש ה' בקרבנו אם אין וע"י הנ"ל שמוציא מדין רחמים הכירו כי ה' בקרבם ולא מלאך שאין מלאך עושה ב' שליחות והנה לסוף ארבעים שנה הגיעו למחנה שניה הוא ירושת א"י והוא ג"כ נקרא מים כמו התורה דנאמר בה הוי כל צמא לכו למים כן א"י נאמר בו שולח מים על פני חוצות וחשב משה ג"כ שא"י צריכין יסורים ודור החדש הזה לא סבלו עדיין יסורין ולכך הכה עלי סלע ואמר שמעו נא המורים כי צריכין יסורין אבל הקב"ה כעס עליו כי יניא לב ישראל שעדיין צריכין יסורין וכבר סבלו מכח אבותם במדבר ולכך היה מדה כנגד מדה שלא יביאו הקהל לא"י בדבר אשר חטאו כי לא ינתן רק ע"י יסורים צריך הכאה ובזה היה טענת משה להתנצל על חטאו שהכה בסלע ואמר אתה החילות כך בתחילת ביאה במדבר על ידי צור להראות חסד ודין את גדלך וידך החזקה והיינו ע"י הכאה יצאו מים ולכך הקדים אדנ"י להויה כמ"ש הרמב"ן דין לרחמים כי כך היה תחלה הכאה דין ואח"כ רחמים וזה היה למקדשי שמך ולהבדיל בינך ובין מלאך כי מי אל היינו מלאך שיעשה כמעשיך וכגבורותיך היינו דין ורחמים כאחד ואין מלאך אחד עושה שתי שליחות וע"י הצור והכאה הראית כי לך נתכנו עלילות ואם כן עשית מאז כן עשית בסלע ג"כ לקדש שמך ולהראות ההבדל בינך ובין מלאך ולהודיע כי מאתך נעשו הנפלאות ולא ע"י מלאך דאלו היה נעשה בדבור היו חושבים שהוא ע"י מלאך הרחמים כי אין כאן פעולת דין ולכך אין החטא כדאי להענישני שלא לראות הארץ רק להעבירני מנשיאותי ויהושע מכניס לא"י וביקש רק להיות עובר לראות הארץ
או יובן כי ידוע דמיתת משה בח"ל היה שלא יאמרו המתים בח"ל אינם חיים לע"ל ולכך מת שם משה לראיה שבלי ספק חיה יחיה ויש להבין מה זה ספק אם המתים בח"ל חיים ונראה כי ידוע בח"ל ההנהגה היא ע"י שר ובא"י הוא ע"י הקב"ה וג' דברים לא נמסרו לשליח וא' מהם הוא תה"מ וא"כ יש ח"ו מקום לומר דבח"ל אינם חיים דשם הכל ע"י שר ולהחיות צריך הקב"ה בעצמו רק דאמרינן דמפתח אחד נמסר לשליח אמנם לתה"מ צריך ג"כ גשמים כדכתיב גשם נדבות וגו' דאמרינן דהוריד טל של תחיה וא"כ צריך שנים ושנים אין מוסרין לשליח ולכך יש מקום לספק אמנם כבר היה כן במתן תורה שהחיה הקב"ה מתים דנאמר גשם נדבות תניף וכו' וכן פרנסה ג"כ אינו נמסר לשליח והיה במדבר וירד להם מן וזהו ראיה שאף בח"ל אם הוא לצורך הקב"ה הוא מנהיג ומשתמש בעצמו וזהו טענת משה שאינו צריך למות בח"ל לתת מופת על תה"מ בח"ל ואומר אתה הראית את גדלך שהיא תה"מ וידך החזקה גשם ופרנסה שהיא גבורות גשמים אשר מי אל שיעשה כמעשיך וכגבורתיך כי שנים