תפארת יהונתן קפז

כי לא ננחל אתם מעבר לירדן וגו' דנראה הא דאמרינן לא נשוב אל בתינו עד התנחלו בני ישראל איש נחלתו היינו אחר ירושה וישיבה וסיפא דקרא הוא נתינת טעם על זה כי לא ננחל אתם דמרגלא בפומי דאינשי דלכל ריב ומדון צריכין לאדם אחד שקורין בל' אשכנז איין אום פארטייעשין שאינו נוגע בדבר כלל שהוא לא יחפש זכות לאחד יותר מחבירו לכן כאן דישראל בחלוקתן של א"י לא סגי בלא ריב ומצה וכל ישראל פסולין בענין זה דכל אחד ידבר לטובתו כדי שיגיע לו בשבטו ג"כ כזאת החלק ולכך צריכין להתעכב שם לחלוק שם הארץ או יאמר דידוע דישראל לא היו מחוייבים בשמיטות ויובלות אלא לאחר ירושה וישיבה ואם הם ילכו קודם הישיבה לביתם יחול עליהם השמיטות ויובלות ואסורים לחרוש ולזרוע והשבטים שבעבר לירדן יהיו מותרים לחרוש ולזרוע ולא יהיו באגודה אחת זה זורע וחורש וזה שובת ויבלבלו מעשיהם

ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה אם תחלצון לפני ה' למלחמה דהם אמרו דאינם כדאים לנחול בא"י ולכך הראה להם משה שהם ראוים לא"י והראיה דהארון היה מכלה בהם כדמצינו בבית שמש והם יחלצו לפני ה' לפני הארון ובודאי זכאים הם ולכך לעיל מצינו דאמרו ערים לטפנו ואחר שאמר להם משה אם תחלצון לפני ה' אמרו נשינו וטפנו יהיו בערי הגלעד רק דמקודם רצו להיות נשותיהם אתם אבל עתה ששמעו שילכו לפני ה' ואינו ראוי היותם מצוים אצל נשותיהן והנה יש להבין במאי זכו לעבור חלוצים לפני ה' היינו לפני הארון רק נראה דבלא"ה קשה על מה הוסיף להם משה חצי שבט מנשה אשר לא שאלו אך יש לומר כפשוטו דבני גד ובני ראובן רצו להיות בארץ סיחון ועוג דלא חטאו בעון פעור וחיבבו המן רק בזנות בנות מואב חטאו ולכך נתן להם חצי שבט מנשה אשר יוסף כבש יצרו ולא חטא במצרים בפוטיפרע ומכפר על זה וע"י כך זכו ג"כ לעבור חלוצים לפני ה' או יאמר דידוע דעבודה היה בבכורים והבכורים היו צריכים להלוך ולשרת לפני ה' כמו דהכהנים הולכים לפני הארון וארבעה בכורים היו ליעקב ראובן גד דן ויוסף רק דן לא היה ראוי להלוך לפני ה' באשר שחטא הרבים תלוי בו בפסל מיכה אשר נטמן בקרבו ולכך נתן להם חצי שבט מנשה והם ג' בכורי יעקב כדי שיהלכו לפני ה'

ונכבשה הארץ לפניכם ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחוזה לא צריכין אתם להמתין עד לאחר ישיבה רק ונכבשה ואחר תשובו

ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לה' ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם. נראה דרצה בזה הנה חטאתם אז לה' ולא עתה כאשר אתם סבורים שאינכם כדאים בשביל חטא העבר ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם רק על מה דאמרתם כבר דרצונכם להמתין עד לאחר ירושה וישיבה לא תמנעו הדבר והיוצא מפיכם תעשו

בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם והא דהפכהו משה דהם אמרו תחלה גדרות לצאנם וערים לטפם ומשה אמר ערים לטפכם וגדרות לצאנכם נראה דבני גד ובני ראובן בהיותם סבורים דכל שעה ושעה זמנו הוא לעלות ולכך רצו לבנות תחלה גדרות לצאן ואם יש עוד שהות יותר יעשו ערים לטפם ואל ישאוהו אותם עמהם בשעת מלחמה ואם לא יהיה שעות ישאוהו עמהם משא"כ הצאן אינם יכולים להוליך עמהם כלל במלחמה אבל משה ידע שעדיין הזמן רחוק ויש להם שהות לבנות תחלה ערים לטפם לכך הפכוהו

ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון וגו' דידע בהם אשר בהתחבר ראובן אל קרח במחלקותו כך לא רצו להמליך עליהם את יהושע ולכך רצו נחלתם מעבר לירדן ויהושע הוא שופט בארץ ולכך ויצו להם את יהושע שעל פיו יותן להם נחלתם ולכך נתן עמהם חצי שבט מנשה מה דלא שאלו כדי שלא ימרודו ביהושע דהוא משבט אפרים ובודאי דשבט מנשה לא ימרדו בו והא דנתן עמהם רק חצי שבט מנשה ולא כל השבט דאיתא במפרשים דאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי דהיינו אפרים או מנשה אחד מהם יהיה נגד שנים היינו נגד ראובן ושמעון וא"כ לחצי השבט יגיע חלק שלם ולכך נתן רק חצי שבט מנשה: נשלם ספר במדבר ספר ואלה הדברים פרשת ואתחנן

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר אמרו חז"ל אף א ע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במע"ט אינן מבקשים מאת המקום רק מתנת חנם הרצון בזה שיכולים לומר שרוצים לחיות כדי לעשות מע"ט ולעסוק במצות וזה היה טעמו של משה לכנוס לא"י כדי לקיים המצות כמבואר בגמרא מ"מ אין תולים בזה כי אולי יחטאו ומבקשים מתנת חנם. או י"ל כי בודאי בלי סיוע מן השמים א"א לאדם לעבוד ה' רק אם סיועת ה' בא תחלה א"כ אין זה מעשה אדם רק מעשה ה' אמנם אם הסיוע בא אח"כ א"כ העיקר הוא