תפארת יהונתן קפו

וכן בקינת דוד על שאול אלטיי' לארץ וההרים לבל יצמיחו דכתיב הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם ובגלעד שכיחי רוצחים ויעלה בה כל עשב דאינו מוציא פרי ולכך אמרו הארץ ארץ מקנה היא

ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה נראה דבאמת בפני ישראל היו מכסים דבריהם לבל ירגישו בהם דמשום קבורת משה חשקו לנחלה זו רק כמדברים על מקניהם שטוב להם נחלה זו משום מקנה ובאמת למשה אמרו דבשבילו חשקו לנחלה זו והם חטאו למשה במחלוקת של קרח כמה שכתוב לעיל ואין ראוי שיהיה קבר של אדם גדול כמשה בנחלת שונא וז"ש אם מצאנו חן בעיניך היינו שתרצה למחול מה שחטאנו נגדך יותן את הארץ הזאת לעבדיך לנחלה

ולכך דייקו לשאול את המקומות בשמם עטרות ודיבון ונבו לבל יאמרו ישראל דעל נבו לא היה דעתנו רק על שאר ארץ סיחון ועוג ולכך דייקו בשמם לבל יוכלו לחזור בו

אל תעבירנו את הירדן דאנו אינן כדאי לכך רק שאר שבטי ישראל שבטי יה הם יעלו לא"י

ויאמר משה האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה דישראל יחשבו דמשום פחד מלחמה לא רציתם לעלות וכי תעלה על דעתיכם דאחיכם בית ישראל ילחמו קרב עם ל"א מלכים רק ה' ילחם לכם וז"ש האחיכם יבואו למלחמה בתמיה רק ה' ילחם לכם

או יאמר דאם סבורים אתם דאחיכם ילכו במלחמות ואתם תרצו לישב פה שקט ובבטח על נחלתכם וכי טוב הדבר אשר חשבתם וכסבורים אתם שתשבו פה בהשקט דאם אחיכם יבואו למלחמה גם עליכם יבוא חרב וז"ש ואתם תשבו פה כן חשבתם אבל לא כן הדבר

או יאמר דבאמת השוטרים היו מכריזין מי הירא ורך הלבב ישוב לביתו ודילמא גם הם נמוגי לבב ובל ימס לבב אחיהם כלבבם לכך לא רצו לצאת למלחמה וא"כ אין למשה טענה עליהם אך נראה דזה תליא בפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד אי גם במלחמות ל"א מלכים היו מכריזין או לא רק באמת דכל ישראל היו צריכין לצאת למלחמה זה אבל קודם המלחמה היו מכריזין והאיש הירא ישוב לביתו אבל לבל יצא למלחמה בודאי מהנמנע וז"ש האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה הא כולכם צריכין לצאת למלחמה על כל פנים

ולמה תניאון את לב בני ישראל וגו' כה עשו אבותיכם בשלחי אותם מקדש ברנע לראות את הארץ נראה לבאר כשבאו המרגלים מתור הארץ אמרו טובה הארץ מאוד וזה פריה אפס כי עז העם וגו' היינו דבטבע הארץ שמנה יקשה האדם לסבול ארץ שמנה וקשה רק העם היושב עליה עז היא בטבע ויכול לסבול ארץ שמנה וקשה אבל ישראל שתש כחם אינן יכולין לסבול ובאמת כלב לא החזיקם כשקרנים רק אמר בנים הם אך בה' אל תמרדו היד ה' תקצר הוא יעזרנו עפ"י נס אבל המרגלים אמרו דאינם כדאי להעשות להם נס ומכח זה סרו מאחרי ה' וקבעו בכיה לדורות וז"ש כה עשו אבותיכם דגם כן אמרו דאינם כדאי וכי גם אתם תרצו להכוות בגחלתן

ויחר אף ה' בישראל וגו' ואם תאמרו למה חרה אף ה' בם כיון דלא היה בהם חטא ולכך אמר ויחר אף ה' היינו מדת הרחמים על דלא רצו ברחמי הקב"ה שיעשה להם נס: או יאמר ויחר אף ה' ביום ההוא דמן הדין היה להיות בעשרה באב יום כיפור כדאיתא בזוהר רק על מעשה הרע הזה אשר עשו אבותיכם ולכך ויחר אף ה' ביום ההוא

או יאמר דנגזר עליהם במדבר הזה יפלו פגריכם ואלו היה חרון אף ה' כל מ' שנה שהיו במדבר לא היה נשאר ח"ו שריד ופליט רק הקב"ה לא כעס כל אותן השנים רק אותו יום לבדו כדי דלא לתלות הסרחון בישראל רק הזמן גרמא ואותו יום גרם לנפילת ישראל וז"ש ויחר אף ה' ביום ההוא. אם יראו האנשים העולים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה וגו' דכל טענותם של בני גד ובני ראובן היה דמחמת חטאם אינם ראוים לא"י ופחותים מבני עשרים אינם בני עונשין ולא נענשו בשביל עון פלילי ה"ה ולכך נשבע מבן עשרים שנה ומעלה

כי לא מלאו אחרי בלתי כלב בן יפונה ויהושע בן נון כי מלאו אחרי ה' הנה ידוע דצדיק גמור יכול להביט בשכינה ואינו ניזק אבל צדיק שאינו גמור אינו יכול לילך אחר השכינה להביט בה וז"ש כי לא מלאו אחרי היינו אחר השכינה דלא היו צדיקים גמורים זולתי כלב בן יפונה ויהושע כי מלאו אחרי

ויחר אף ה' וגו' והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף ה' דהם מיאנו ולא רצו לעלות לא"י דאמרו דמבן עשרים שנה שהוא בר עונשין אינו ראוי לח"י מחמת חטאו ואתם אינכם רוצים שילכו אפילו טפכם לא"י והוי תרבות לשון הוספת חטא: או יאמר דכה עשו אבותיכם היינו שעשאו מחטא קטן חטא גדול ומה גם אתם וז"ש והנה קמתם וגו' תרבות אנשים חטאים היינו לרבות ולגדל החטאים לספות עוד על חרון אף ה' על ישראל כי תשובון מאחריו וגו' ושחתם לכל העם הזה דישראל צריכין להיות בדוגמת מרכבה עליונה כדי שתשרה השכינה על ישראל ובמרכבה הם ס' ריבוא המשרתים לפניו ולכך בישראל צריכין להיות ס' ריבוא להשפעת השכינה עליהם ואם תשובון מאחריו ולא יהיה בעדת ישראל מנין המכוון הצריך להיות ושחתם לכל העם הזה דתגרמו לסילוק שכינה

ויגשו אליו וגו' גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו וישבו טפנו בערי המבצר מפני יושבי הארץ רצו בזה אבל למקנה נעשה רק גדרות מפני חורף וצינה ואנחנו נחלץ חושים ולא נשגיח במקנינו מפני יושבי הארץ ותדון מזה דכוונתינו לא היה על המקנה רק על קבורתיך

לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו