תפארת יהונתן קפה

בזוהר והמן כזרע גד הוא דיחוסו היה על שחיבבו שבט גד את המן ולכך ומקנה רב ובראובן דאיתא בגמרא על מה דכתיב בפרשת וישלח ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה מנין היה לו עבדים ושפחות ק דמכר לצאנו בדמים יקרים ובממונם לקח עבדים ושפחות ורבים מתמיהים ע"ז דמנ"ל דמכרן בדמים יקרים דלמא ברוב צאנו שהיה לו היה קונה בהם עבדים ושפחות ונ"ל דאיתא בגמרא דצאנו של יעקב היו פרים ורבים שלא כדרך הטבע ועי"ז הכל קופצים עליהם לקנותם בדמים יקרים כי השבח היה יותר על ההוצאה וכתיב בפרשת ויגש ויקחו את כל מקניהם ויבאו למצרים וראובן נטל חלק בכורה בבהמות שלו וז"ש ומקנה רב היה דצאנו היו פרים ורבים למאוד

והנה המקום מקום מקנה נראה לבאר דאיתא בפלגש בגבעה אמר הקב"ה על כבוד עצמיכם מחיתם ועל כבודי שהיה עמהם פסל מיכה לא מחיתם אבל פנחס זה אליהו בעל ברית קודש וקנאתו הוא על זנו' דלא יבואו ח"ו בערבוב עם העובדי כוכבים ומזלות ח"ו לטמא הברית קודש וז"ש קנא קנאתי פעמים לזנו ולכך פנחס לא היה קנאתו על עון פעור רק על זנות ולא עיקר על עון פעור והנה כתיב ואבדתם את כל משכיות' שיאבד זכרונם מן הארץ לבל יהיה לס"ם לקטרג חלילה על עון פעור והעבודת אלילים פעור היא נעקרה ולכך באמת משה נקבר מנגדו להכניעו ולבל יראה הטומאה דנתבטל בקדושתו של משה אבל אם יתודע היכן משה קבור גם העבודת אלילים פעור נתודע מקומה ולכך על דנתעצל משה בעון פעור דלא היה מקנא קנאת ה' דאלו עשה כן היה נעקר עבודת אלילים פעור ולא היה צריך לכל זה רק על דנתעצל וגבר כח הטומאה הוצרך להקבר שם לבטל הטומאה ולכך לא ידע איש את קבירתו לבל יודע עבודת אלילים של פעור והמשטינות היצה"ר והנה בני גד ובני ראובן חיבבו מקום קבורת אותו צדיק ע"כ בחרו להם מעבר הירדן לנחלתם והם הבינו דמשה הוצרך להקבר שם נגד עון פעור כמו שבארנו רק היה טעמם ונימוקם עמם מבלי לגלות דבריהם רק אמרו שבחרו מעבר הירדן לנחלה משום והנה המקום מקום מקנה שלא ירגישו שאר העם הטעם שבחרו בנחלת אלו והטעם שחיבבו בני גד ובני ראובן שיהיה מקום קבורת אותו צדיק בנחלתם נראה דראובן חטא בהצותם על ה' בעדת קרח על משה כמ"ש ואון בן פלת בני ראובן ותשובת הבעל תשובה צ"ל באותו המקום ובאותו המעשה ולכך חיבבו מאוד לקבור' משה שיהיה בנחלתם לכפר על כל עונות' וגבי גד נמי דכבר הקדמנו לעיל דחיבבו את המן והמן היה נבלע באברים דלא ידעו מה הוא ובקברו של משה נמי לא ידעו מה הוא ולכך חיבבו את המן וגם קבורת משה עטרות ודיבון איתא בגמרא לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון ויש להבין מאי בעי הגמרא דוקא בשמות אלו ולא נקט שמות אחריני הקודמים בפסוק כגון ראובן ושמעון וכן רבים ונראה לתרץ דהא עוד יש להקשות הא באמת מצינו תרגום על עטרות ודיבון מכללתא ומלבשתא אך נראה דאיתא בגמרא אסור להזכיר שמות עבודת אלילים בפיו אלא מה דכתיב בקרא ויש להסתפק אם אותן שמות דכתיבי בתרגום הוי ככתובים בתורה ומותר להזכירם או לא ואיתא בגמרא מוסבות שם דמעיקרא שמות עבודת אלילים היה להם ומוסב בשמות של ישראל אשר נתנו להם כגון עטרות ודיבון דמקודם היו נקראים בשמות עבודת אלילים מכללת' ומלבשתא וז"ש לעול' ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא וא' תרגום אפילו תרגום של עטרות ודיבון דהמתרגם מכנה אותם בשם עבודת כוכבים ומזלות ואשמעינן דאעפי"כ יאמרוהו דהשמות הכתובים בתרגום ככתובים בתורה דמו ומותר להזכירם:

הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה נראה לבאר דמצינו באלכסנדר מוקדון שעב' במדינה א' ושני אנשים עומדים לפני המלך לדין אמר להם מה עבידתייכו אמרו לו זה קנה בית מזה ומצא בתוכו אוצר וכל א' מדחה האוצר לגבי חבירו וכל א' אומר שאינו חפץ לגזול את חבירו וזה אומר קניתי הקרקע ולא האוצר וזה אומר מכרתי לך כל זכות שבבית ומזלך גרם א"ל אלו בא דין כזה לידייכו מה תדינן ביה אמר להם אלכסנדר היינו גורשים אותם מהסתפח בנחלה זו ונכסיהם עם האוצר הוא למלך א"ל לאלכסנדר אית בעירא במדינתייכו א"ל הן אמרו ליה היינו דאהני לכו דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' דם בזכות בהמה והנה כתיב לא מאהבת ה' וגו' אלא משנאתו אותם וגו' והנ"מ אם מאהבת ה' אותנו בחר בנו גם אם סרנו מעליו אינו מחליף אותנו דאנו סגולה מכל העמים אבל באמת אם משנאת הגוים בחר בנו אם אנו ג"כ אינם שלימים בירא' ה' והפיץ ה' אותנו ח"ו מן האדמה וזהו ג"כ הספק גבי סיחון ועוג אם זו שייכות לא"י ולכך הדיחם והפיצם מעל אדמתם מאהבתו לישראל לתת להם כפי הבטחתו או משנאתו אותם רק מוכח דמאהבת ישראל הוא דארץ סיחון ועוג שייך לא"י דאי משנאתם הא יש להם בעירא היינו בהמות בארצם וה"ל להגין בעדם כנ"ל וז"ש הארץ אשר הכה ה' מוכח דלפני עדת ישראל הכה דאל"כ אלא משנאת העובדי אלילים הא ארץ מקנה הוא וה"ל להגין בשביל המקנה

או יאמר דישראל חשבו דלכך כבשו ארץ סיחון ועוג דהקב"ה נתן לישראל את א"י היינו לזרעו של אברהם כפי הבטחתו ולא להערב רב דגרים היו ממצרים שהלכו עם ישראל ובאמת משה קיבל הערב רב זולת רצון ה' וחשבו דמשום כבודו של משה נכבש ארץ סיחון ועוד ליתן להערב רב וגילולי מצרים היה טלה שהיו עובדין לטלה ולכך באו בני גד ובני ראובן אל משה בהתנצלות לבל יתן ארץ סיחון ועוג לערב רב כי ארץ מקנה היא ופן ואולי יחזרו הערב רב ויבואו לקלקול הראשון ונראה הטעם דהי' ארץ מקנה דבעגלה ערופה כתיב לא תוסיף תת כוחה לך