עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › תפארת יהונתן

תפארת יהונתן קפב

Tiferet Yehonatan 182 · תפארת יהונתן · free full Hebrew text

Open in the reader →

וידבר משה ואלעזר הכהן אותם בערבות מואב על ירדן יריחו לאמר הא דנתן סימן על ירדן יריחו נראה דגם זה לסתור כוונתם דהיו אומרים דישראל שטופי זימה המה ע"פ מה דאמרו דסופו של ממזר הוא שנשטף במים ולכך מצינו דאמרו על משה דעמרם נשא דודתו יוכבד אחת מעריות שבתורה הוי משה ממזר וכשהושלך ליאור נעשה לו נס והראה הקב"ה במופת שהיה זרע כשר קדוש מרחם ולכך נקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו ופרעה נמי אמר אם בגופם שלטו בנשותיהם לכ"ש ולכך הלכו בחרבה תוך הים למופת שהיו כשרים וכאן נמי הוציאו דבה על בני ישראל דבמדבר זנו כל איש באחותו ובאמו ובכל עריות שבתורה ולכך קרע לפניהם את הירדן להורות המופת הנ"ל דבאמת כשרים היו דזולת זה היה קשה מה היה להקב"ה לבקוע את הירדן נהר קטן בכמות שהיה אפשר להם לעבור בספינות רק לסתור כוונתם ולכך הדיבור היה אצל הירדן יריחו שהירדן העיד על ישראל שהם זרע כשר כמו שבטי י"ה עדות לישראל החנוכי הפלאי: פרשת מטות

וידבר משה אל ראשי המטות וגו' הנה אמר להם התרת נדרים בסוף ארבעים שנה כי אז מתו דור המדבר וחששו ישראל שלא יהיה להם עוה"ב כי נשבע הקב"ה שלא יבואו אל מנוחתו לכן אמר היתר נדרים וא"כ באפי נשבעתי ואהדרנ' בי כמבואר במסכת חגיגה דמזה סמך להיתר נדרים גם הבטיחם לביאת ארץ כי נשבע הקב"ה לשבטים הגם שאמר הקב"ה למשה אעשה אותך לגוי גדול אבל השבועה לשבטים צריך להתקיים בכל ישראל ולכך בהנחילו הארץ למען השבועה אמר לראשי המטות לא יחל דברו. גם ידוע כי גבעונים באו בימי משה כמו בימי יהושע ושם כתיב כי נשבעו להם נשיאי העדה כן היה בימי משה כי משה ויהושע בעצמם צפו ברה"ק ערמתם רק אין מדרך רוה"ק להרע כנודע ולכך הם משכו ידיהם עמהם והנשיאים שלא ידעו ערמתם נשבעו להם ולכך אמר משה בעבר הירדן שבאו אז הגבעונים והנשיאים נשבעו להם ענין נדרים לבל יחלו דבריהם

וידבר ה' וגו' נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך הנה ישראל נזהרו ממואב כי הם מרוחקים ממנו אבל ממדין לא נתרחקו להיותם אחים מזרע אברהם ולכך אצל מואב כתיב ויחל העם לזנות בבנות מואב כי הע"ר שנקרא עם הם לבד זנו בבנות מואב אבל במדין כתיב נקמת בני ישראל כי ישראל חטאו בזנות גם ידוע כי נקמת בנ"י הוא נקם ברית שהזנו אותם בזנות וכאשר כתבתי שהקדוש ב"ה מדקדק יותר בזנות מעבודת כוכבים ומזלות ואח"כ תאסף אל עמך כי עון פעור נסתר בקבורת משה כנודע אבל זנות זה היה צריך לנקום מקודם וגם אמר אחר תאסף כי זולת זה היו אומרים כי לכך לא היו נוקמים ממדין בחיי משה כי טענת זמרי היה טענה מעליותא בת יתרו מי התיר לך ולכך לא עצר כח להלחם נגדם עד שנפטר והיה זה לעז למשה ולכך הוצרכו לנקום בחייו גם יאמר כי ראו במצרים שיהיו נלקים במים והפתרון באמת כי נלקו במי מריבה שלא בא משה לא"י וזה גרם רעות רבות לישראל גם יש לפותרו על מי שטים דהיה לישראל למכשול שגרם זנות כמו דאיתא במדרש שהיה גורם זנות וע"י נהרגו עם רב מישראל וזהו שראו שיהיו נלקים במים כי ע"י מים בא להם הסיבה הזאת וא"כ אין כ"כ אשמה על מדין כי מי הכריחם לישב על נהר זה ולשתות ממנו מים ולכך אמר לו הקדוש ברוך הוא נקום נקמת מדין כי זה השתים שיהיו נלקים במים אינו מורה על מי שטים כ"א עליך שאח"כ תאסף אל עמך ע"י מי מריבה גם הקדוש ברוך הוא אמר למשה במלחמת סיחון היום אחל תת וגו' ומדקאמר אחל משמע שיש עוד כיבוש אחריו ולכך חשב משה שיכבוש ז' עממין ג"כ מדקאמר אחל ולכך התפלל בעת ההוא לאחר שכבש את סיחון אעברה נא. אבל באמת היו שניות מלחמת מדין שהיה גבורה גדולה לכבוש מדינה מבלי השאיר שריד ולכך אמר לו ואחר תאסף כי צריך להיות מקוים אחל תת דמשמע שיש שני לתוקף הכבוש

החלצו מאתכם אנשים וגו' לתת נקמת ה' במדין הנה משה אמר נקמת ה' היינו עון פעור כי משה אמר נקמת ה' לבל יאמרו ישראל אם נקמת ישראל הוא כמ"ש הקב"ה למשה הרי אנו מוחלין נקמותינו למען שלא תמות מהר ולכך אמר נקמת ה' ואין בידם למחות וצריך מהירות וז"ש רש"י שהיה זריז בדבר גם נקמת ה' הוא פעור ומשה הוצרך למות בשביל פעור ולכך חרה לו ואמר נקמת ה' ובפרט שעון פעור היה שהיו מבזים את המן ואכלו לחם הקלוקל ופערו לפעור כמש"ל ומן היה בשביל משה ולכך אמר נקמת ה' כי עליו מוטל ענין פעור גם ידוע כי אין הקב"ה נפרע מן עובדי אלילים עד שנפרע תחלה משר שלהם וזהו ע"י הקב"ה בעצמו וזהו מאמר משה לישראל כי הבטיחם שכבר נפרע הקב"ה משר של מדין וזהו לתת נקמת ה' מה שנקם ה' כבר מהשר עתה תנקום גם אתה באומה של מדין ומה שעשה הקב"ה למעלה יעשו הם למטה ומה שאמר להחליץ אנשים ולא הלכו כולם כמו בסיחון ועוג הוא כי אמר נקמת ה' מבלי לתת להם חנינה כדכתיב צרור את המדינים וזהו נגד החמלה והנימוס אם יקראו ויעננו לשלום ולא ירחמו עליהם ויאמרו העמים עליהם שהם גוי אכזרי דבאמת מצינו דאפילו בז' עממים שדר פריסתקא לשלום שלא יהיו נחשבים בעיני העובדי כוכבים ומזלות לאכזרים ולכך לא שלח רק קצת מהעם שלוחים וא"כ אין עליהם תלונה אם לא יחמולו עליהם כי אין בידם לשנותם משליחותם כאמרו הנה אנכי שולח מלאך לא ישא לפשעכם גם נראה כי זה היה