תפארת יהונתן קפא

זו אסורה או מותרת וא"ת אסורה בת יתרו מי התיר לך דלכאורה יקשה מה זו טענה הא באמת גיירה משה לבת יתרו רק דזמרי התנצל לפני העם דגם הוא גייר לכזבי אך הא איתא בגמרא אין מקבלין גרים לא בימי משה ולא בימות המשיח דמשום שלחן מלכים הם באים להתגייר ולא משום כבוד ה' רק מצינו דשלמה נשא בת פרעה דמה טעם אסור לקבל גרים בימי שלמה דעושים בשביל שלחן מלכים והיא ג"כ משלחן מלכים קאתית ואעפ"כ התגיירה ובודאי עשתה זאת לש"ש וז"ש דטענת זמרי היה שראש אומות היה אביה ומשולחן מלכים קאתית ומותר לגיירה

צרור את המדינים כי צוררים הם לכם נראה שהוא מלשון ויצר אותו בחרט היינו לצור אותם ביחד כדי להאבידם כולם ביחד שלא ישאר להם שריד ופליט ומבלי יכולים לברוח כאלו נקשרו כולם בצרור אחד וזהו לשון צרור וטעמו של דבר כי צוררים הם לכם אשר באו מארץ מרחקים להטעות אתכם

בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי וגו' ולהבין דבפרשת בלק כתיב ויחל העם לזנות עם בנות מואב ויצמד ישראל לבעל פעור הלא עכו"ם של מואב היתה נקראת כמוש כמ"ש אוי לך מואב אבדת עם כמוש והאיך קאמר הכתוב שהטעו אותם בעכו"ם של פעור רק נראה דידוע דכשהתרעמו על המן סמוך לו כתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו ודרשו חז"ל על עסקי משפחותיו להתיר להם עריות ומה שתלו היתר העריות בהתרעמות המן הוא זה דהנה הרמב"ם בספר המורה נתן טעם לאיסור עריות דאדם הוא מקורב עם אחותו וקרוביו ולא בוש מהם ויהיה מצוי תמיד אצלם למלאות תאוותו בתאות המשגל ולכך הזהירה התורה על העריות והנה המן היה ממעט תאות הגופנית ולכך בכו על עסקי משפחותיהם להתיר להם עריות דכיון שהם אוכלי מן לא יגיע להם שום מכשול בתאות המשגל באשר שהמן ממעטתם דהמן היה נבלע באברים ובלעם הבחין זאת דלא יועיל שום עצה להטעותם אחר זנות דלא יתאוו לנשים הואיל והם אוכלי מן ולכך התנכלו עליהם בעון פעור ועבודת פעור היה שפערו צואתם לפניו והוצרכו לאכול לחם הקלוקל זולת המן כי המן היה נבלע באברים ולא היו יכולים לעבוד לפעור וז"ש בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור דהיינו בתחלה לעבוד לפעור ועי"כ ועל דבר כזבי בת צור וזה שהיו יכולים להטעות אותם בפעור דנתכוונו ישראל באמת להטיל צואה לפניו דרך בזיון וזולת זה לא היו סרים מאחר ה' ואח"כ ההרגל נעשה טבע עד שכפרו בה'

או יאמר דהמסית לדבר עבירה טוענין בשבילו דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אבל המסית לעכו"ם אין לו טענה דברי מי שומעין וחייב והטעם הוא באומר המסית שיעבוד לעכו"ם הרי המסית אומר לו שעכו"ם הוא הרב ובאם שהסיתו המדינים לישראל על עסק זנות לבד לא היו חייבים דיאמרו דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אבל השתא דנכלו על דבר פעור והחליפו הרב אל חי וקים באל אחר ונסתר טענת דברי הרב וכו' וע"כ ועל דבר כזבי וחייבים המדינים כליה

המוכה ביום המגפה על דבר פעור הא דהודיענו הכתוב שהוכה ביום המגפה נראה דכבר התחילה המגפה ובגודל רשעתם אשר התאוו תאוה להטעות את ישראל הפקירו את נפשם והלכו למקום המגפה לסכן נפשם רק למלאות רצונם כי דימו בנפשם ששכרם גדול באם יבאו לפעול בפעולת הסתה להדיחם מאחרי ה' על דבר אשר קצה נפשם בהם כדכתיב ויקוצו וגו' וחטא גדול היה ע"כ נקום את נקמת וגו'

ויהי אחרי המגפה ויאמר ה' וגו' שאו את ראש וגו' איתא במדרש הה"ד אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני ולבאר ענין המדרש נראה דידוע דבשבעים נפש ירד יעקב למצרים וברד"ו שנה היו פרים ורבים ועלו למנין מסוים ס' רבוא זולת הרשעים שמתו בנ' ימי אפילה אשר איתא במדרש בג' ימי אפילה מתו כפלים כיוצאי מצרים ולפי חשבון זה היה להם לפרות ולרבות במדבר אשר שם היו הולכים וסובבים מ' שנה אשר א"א למנותם במספר ובאמת לא היו רק ששים רבוא אבל זה היה חביבות ישראל דיהיו תמיד בדמיון מרכבה עליונה והאומות כשראו המגפה נתנו שמחה בלבם דחשבו דודאי נסתלק השכינה מישראל באשר שצריכין להיות ס' ריבוא במכוון ולכך ויהי אחרי המגפה ויאמר ה' שאו וגו' וזה להורות דאעפ"כ תשלום המנין לששים רבוא הוא מוכן ואין מקום לקטרג כי ה' עמם וזהו פירוש המדרש אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני דאו"ה חשבו דהשכינה נסתלק אך חסדך ה' לבל לסור השכינה ח"ו בחסדך הגדול אשר הנחת אפך במגפה למצוא פרי הילולים להקב"ה. או יאמר דאיתא שבטי יה עדות לישראל ועכו"ם התלוצצו והוציאו שם רע על ישראל שהם בטלים במדבר מבלי חרישה וזריעה ואין להם דאגת פרנסה רק העם מביאים יום ביומו את המן הנופל לפני פתח אהליהם והבטלה מביאה לידי זמה ובפרט שהיה במחנה אחד אנשים ונשים וקטנים ובחורים ומה יעשו שלא יחטאו רק דבאמת שבטי יה הוא עדות לישראל דישראל קדושים הם ולא חטאו כלום ולא זנו אחרי נשים ובתולות רק לברר דאמת הוא הדבר ולקיים עדותו דהמגפה היה רק באנשים אשר סרו מדרכי ה' ואלו היו כולם שטופי זמה היה המגפה בכולם והיה מכלה בהם מכה ואבדון לאין מספר אלא ודאי דהנשארים היו צדיקים גמורים והראיה לזה ויהי אחרי המגפה ויאמר ה' שאו את ראש וגו' ולא יחסר למנויו ואלו לא היו ראוים לא היה נשאר מהם ח"ו שריד ופליט. וזהו פירוש המדרש אם אמרתי מטה רגלי היינו בזנות התלוצצו בנו עכו"ם ואמרו הא במדינת מואב היו רק זמן מועט והיו שטופי זמה מאוד וכ"ש במדבר שהיו קצו בחייהם ולא ידעו מה לעשות רק לזנות אבל חסדך ה' יסעדני להורות להם לסתור כוונתם: