תפארת יהונתן קעח

לתבוע אותך לתשמיש אדרבה איפוך אנא

הנה אנכי יצאתי לשטן לך כי ירט הדרך לנגדי היינו כמש"ל שמיהרת לרוץ לשם וזה היה כנגדי כי דעתי היה שתבוא לשם אחר שיעבור הזעם היינו בר"ה ממש ואתה השכמת לקום בבוקר כנ"ל

ותראני האתון וגו' אולי נטתה מפני כי עתה גם אותך הרגתי ואותה החייתי דבלעם חטא בהרבעת האתון וה"ד בעל תשובה באותו מקום ובאותו מעשה ופירש הרמב"ם דודאי אילו יפגע לזונה בשוק ולא יעבור עבירה אין זה פרישות מחמת תשובה כי בושת האדם תכסהו רק במקום מוצנע אשר אין שם אדם ואפ"ה הוא כופה את יצרו מבלי לשמוע לעצת המסית הטמון בקרבו זהו הבעל תשובה באמת וזה היה כוונת האתון דהיא ידעה דהוא בעל תשובה על הרבעת האתון ולכך נטתה מן הדרך כדי להיות במקום מוצנע ואפ"ה יכפה את יצרו ויקבל שכר טוב ולכך אמר המלאך אולי נטתה מפני ולא היית בעל תשובה כלל ולכך הרגתי אותך או יאמר דבאמת שורת הדין היה שיהרוג את בלעם להיות לאות ולמופת לכל הבאים אחריו שלא לעשות עוד כמעשה הרע הגדול הזה לקלל את ישראל כפעם בפעם רק דבכל זאת לא יהיה לראיה להבאים אחריו ויאמרו דלכך נהרג על התועבה הגדולה אשר עשה בהרבעת אתונו ואי משום דא"כ על כך נענש משום רביעה הוי ליה ג"כ להרוג את האתון מ"מ יאמרו זהו שכרה על דנטתה מפניו אבל אי לא נטתה מפניו באמת היה הורג לבלעם ולאתון החיה והוי מוכח לכל הבאים אחריו לבלי לעשות כמעשה הרע הזה לקלל את ישראל וז"ש אולי נטתה מפני גם אותך הרגתי למופת כנ"ל ואותה החייתי לבל יאמרו דעל דבר הרבעת בהמתו נהרג. או נראה דידוע דהאתון במה שנטתה מפני המלאך באמת זכתה לעלות ממדריגה למדריגה דהיינו מקדם היתה בבחינת חי כשאר כל חיה ובהמה אבל עתה נכנסת במדריגת מדבר וז"ש אולי נטתה מפני גם אותך הרגתי לבל יהיה לך זכות להגין כלל ואותה החייתי בבחי' חי ולא מדבר כאשר היתה תחלה

ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר דהנה ידוע דישראל קבלו פני השכינה בהעמדת הר סיני וגם בים סוף וזכו להביט בשכינה משא"כ בלעם אשר לא זכה לשכינה רק בנפילה וזה היה לו לחרפה גדולה והוא לא רצה לגלות סודו זה דהוא נופל וגלוי עינים וזה שאמר הקב"ה ואפס את הדבר אשר אדבר היינו אפי' נופל וגלוי עינים אותו תדבר

וישמע בלק כי בא בלעם ויצא לקראתו אל עיר מואב אשר על גבול ארנון בא לומר על גבול ארנון דהא לכאורה תמוה הא אצל בלעם היה רה"ק ואין השכינה שורה אלא בא"י וזהו היה ח"ל והיאך שרתה השכינה שם רק באמת מצינו ביחזקאל דהקב"ה היה נראה אליו אצל נהר כבר לדבר עמו דג"כ היה בח"ל רק דזיל בתר טעמא דמש"ה אין הקב"ה משרה שכינה בח"ל משום שהיה מלא טומאה וגלולים מה דלא שייך בנהרים ולכך הלך אל גבול נהר ארנון אשר שם מקום טהור לקבל הנבואה

ויאמר בלק אל בלעם הלא שלוח שלחתי אליך לקרוא לך למה לא הלכת אלי האומנם לא אוכל כבדך. נראה לומר דרצה בזה דהרבה לשלוח אליו שרים רבים ונכבדים באשר שמאס בשליחות הראשון דאינו לפי כבודו וזה שאמר דמה היה לך לשטות זה האומנם לא אוכל כבדך עין בעין אשר באמת היכולת בידי לעשות כל הטוב בעיני ולעשות כרצונו

ויאמר בלעם אל בלק הנה באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלקים בפי אותו אדבר וזולתו באמת לא אוכל לעשות הן טוב הן רע וידעתי גם ידעתי זה שהקב"ה בוודאי לא ישים בפי לקלל את ישראל עם סגולה אשר בחר ה' בהם מכל העמים ונתעוררתי על זה שבודאי חרפה וקלון יהיה באחרונה ולכך בשביל זה התרשלתי מלבוא הנה עד שתעשה לי כבוד ביותר כי ידעתי דלאחר כן יהיה כבודי לקלון מטעם הנ"ל וחשבתי לריוח הכבוד שעשית לי לפי שעה: פרשת פנחס

וידבר ה' אל משה וגו' פנחס בן אלעזר וגו' הנה פרשו חז"ל שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים ומזלות והרג נשיא מישראל לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן הענין הוא דכתיב ויעמוד פנחס ויפלל שעשה פלילים עם קונו להתוכח עמו בדין על אלו יפלו ך"ד אלף מישראל וקשה וכי מלתא זוטרתא היא המעשה הרע הגדול הזה לפנחס להתווכח עם הקב"ה אשר צווח הכתוב כי חילל את קדש ה' ובעל בת אל נכר וגם מוכח דפנחס ידע ודאי שהעבירה זאת היא יותר גדולה משאר עבירות דאל"כ למה לא לקח אהרן הקטרת לעצור המגפה אלא ע"כ דסגולת הקטרת לעצור המגפה דלשון קטרת הוא לשון קשר היינו שמקשר כל ישראל וצדיקים מגינים על רשעים ובזהר קרא לקטורת קטרא דרחימא קטרא דמהימנותא רק דהקטורת יכפר על שאר עבירות ולא על בועל כותית דאז הוא מופרש ומובדל מישראל ועכ"פ היה לו לפנחס לידע דבועל כותית היא עבירה גדולה והאיך נתוכח פנחס על אנו יפלו כ"ד אלף מישראל ועוד אמרו במדרש הנ"ל בהתוכחו עם הקדוש ב"ה בקשו מלאכי השרת להדפו אמר להם הקב"ה הניחו לו קנאי הוא בן קנאי ולהבין התוכחות ותשובת כל אחד נראה דהענין הוא כי פנחס מסר נפשו למיתה כאמרם אלו פירש זמרי וכו' וגם כל שבט שמעון היו עומדין שם הלא כולם היו מזומנים להרוג מי שיפגע בראש שבטם ובזה תבין מה שאמרו לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי ולמה לא מקודם וגם למה התעצל משה מבני להרוג את זמרי וזה היה באמת תרעומות