תפארת יהונתן קעז

וחרבו שלופה ביד המלאך אשר אין ביכולת בלעם לעמוד נגדו

ותט האתון מן הדרך ויך בלעם האתון להטותה הדרך דידוע דברצות בלעם להשפיע על עצמו את רוח הטומאה היה מרביע האתון להתגברות הטומאה והיה חושב בלעם דמטעם זה הטה האתון את עצמו מן הדרך כהרגלו בכל פעם ופן ירגישו השרים אשר עמו טעם הטיית האתון מן הדרך ויאמרו ודאי הרגילו הוא בכך וזה יהיה לו לקלון ע"כ ויך בלעם את האתון להטותה הדרך

ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה איתא במדרש דיש להם גדר תחומי שבת ואיך הלכת לקללם ויש להבין למה בא דוקא בטענה זו ונראה דידוע דעיקר הכישוף הוא משבעה כוכבי לכת כמ"ש העורכים לגד שולחן והרוצה להשבית ולהאביד איזה דבר צריך לכוין נגד שליטת מזל שבתאי לשון שביתה אז תרצה הארץ את שבתותיה רק על ישראל אינו יכול המזל הזאת להרע להם באשר ששבת הוא ממתיק המזל הנ"ל ואיתא בזוהר הא דבמקום אחד משמע דמלאכי השרת הם יותר במעלה מישראל ובמקום אחר משמע איפכא ותירץ דבחול מה"ש הם יותר במעלה מישראל משא"כ בשבת ישראל הם יותר במעלה ממה"ש וז"ש הפסוק כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כעת היינו עת הידוע שהוא שבת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל היינו מה"ש שואלים לישראל מה פעל אל וז"ש מה לך כל החרדה זאת מבלי להועיל להשבית העם הזה אשר גדר מזה בשמירת שבת ואין כח במזל שבתאי כלל להרע להם

ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל הנה כתיב ובמק' יגיד דבר והוא לא ידע מה הוא הסיבה לחמור הזה אשר לא הורגל בה כזאת ולכך ויך במק' לידע מה שבלבה

ויפתח ה' את פי האתון מלשון הפסוק משמע שלא היה כאן בריה חדשה במה שהיה האתון יכול לדבר רק שהיה כבר בכחו לדבר ולא הוצרך רק להוציא מכח אל הפועל בפתיחת פיו ונראה דודאי אין כל חדש תחת השמש בדבר שלא נשמע כמוה מימים ימימה רק נראה דכתיב והנחש היה ערום מכל החיה משמע בחכמה היה יותר במעלה מכל בהמות וחיות הא גם בחיתוך הלשון מדברת גדולות שדיברה עם חוה מה שאין כן בשאר בהמות וחיות ומשמעות הפסוק שלא היה לנחש מעלה יתירה על שאר חיות ובהמות רק בחכמה רק באמת דקודם חטא אדה"ר כל בהמה וחיה היתה במעלה זו לדבר כפי כל האדם ומעלת האדם מן הבהמה אין בדבר זה רק בהשגה להשיג אור העליון רק אח"כ כשסרח נתהווה בדוגמת בהמה לענין השגה ובהמה היה הלוך וחסור לפי ערך האדם וז"ש אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו על שלא ילין ביקר נמשל כבהמות ושפיר הוי אין כל חדש תחת השמש דמששת ימי בראשית נבראו בפה לדבר ולא היה צריך רק לפתיחת פה לדבר אבל בזוהר איתא דמלאך הנקרא כך פי האתון ובשמות הקדושים נקרא קמואל והנפקותא הוא זאת אם המלאך הוא היה הדובר בה ודאי דברה בלה"ק באשר שאין המלאכים נזקקין ללשון אחרת אבל אם החמור בעצם דיברה ודאי דיברה בלשון מה שהוא רגיל בפי כל אדם ויותר מוכח דדיברה בלשון הרגיל בפי כל אדם דכל דברי האתון היה כדי לבייש את בלעם בפני שרי בלק כדמוכח מהפסוקים וכדפרש"י ואלו היה מדברת בלה"ק לא היו מבינים מה שהאתון מדבר אליו וצ"ל דהאתון בעצם דיבר בלשון הרגיל בפי כל אדם

ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים הנה אמרו חז"ל רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש פעמים בשנה ולהבין מליצת האתון הזה אשר למראה עין לדוגמא שמו יחשב ובאמת נמסר לו מדע והשכל מדעה עליונה אבל נראה דידוע דלאברהם בברית בין הבתרים חשכו עיניו מראות בעו"ה על ארבע גליות לעתיד כדכתיב תנור עשן ולפיד אש והכל היה צריך להיות במצרים אבל כשראה הקב"ה גודל שעבודם וסבלם במצרים הקיל מעליהם שלא יהיו גם שאר ג' גליות במצרים רק כל האומר הקב"ה ותרן וויתר לו חייו וכי ח"ו ישא לו פנים רק דבאמת ישראל היו הולכים בכל שנה ג' רגלים לראות פני ה' והלכו לירושלים מבתיהם מלאים כל טוב למקום אשר כגרים נחשבים שם ואין גלות גדול מזה וזהו כפרה על ג' גליות וזהו היה הענין דפרעה לח רצה להניחם לצאת לחירות בחשבו שעוד השלש גליות ישתעבדו במצרים כמו שנתבשר לאברהם ועדיין לא הגיע להם וזה היה גם ענין בלק דלא רצה להניחם לעבור בגבולו בחשבו כי אין זמנם ליכנס לא"י עד אחר ג' שעבודים ובאמת הג' רגלים מכפרים על זה וז"ש זה שלש רגלים דרמז לו ג' שעבודים אשר נתבשרו לאברהם כבר נתכפרו בזה ואין לך כח כלל להשטינם

ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך היינו כי התעללת בי לפרסם קלוני ברבים לתבוע אותי לתשמיש לו יש חרב בידי היינו להט החרב המתהפכת כמו שהיה בידי קודם שהחלפתי הכישוף בנבואה כי עתה הרגתיך עתה דייקא ולא הייתי מעכב הדבר כלל עד בואי שם אבל מחמת הנבואה הוצרכתי להמתין עד שיעבור הזעם קמיה ובעת הזעם היינו למחרת אז באמת אלטייך או יאמר במלת עתה דמקודם היה צריך להאתון היינו להתגבר הטומאה על עצמו מכח הרבעת האתון אבל עתה בנבואה לא היה צריך לכ"ז לכך דייקא עתה ולא מקודם

ההסכן הסכנתי לעשות לך כה וגו' היינו לפי מה שחשב בלעם שהאתון הטתה מן הדרך לתבוע אותו לתשמיש ותבע עלבונו מן האתון על זה השיב לו האתון ההסכן הסכנתי אתה הוא תובע עלבון דידך שאנכי תבעתי אותך לתשמיש ההסכן הסכנתי