תפארת יהונתן קעו

שלא יהיה לו פתחון פה שלא לבוא ולכך שלח ג"כ נכבדים דרוח הטומאה אינו שורה רק בבעלי מומין והם חלקו של סטרא אחרא לשכון שם ולכך שלח נכבדים דודאי לאו בעלי כשפים המה

אל נא תמנע מהלוך אלי כי כבד אכבדך מאוד וכל אשר תאמר אלי אעשה נראה דידוע דקי"ל דאין שליח לדבר עבירה ובזה היה התנצלות לבלעם לבל יבוא לקללם לבלי יכוה בגחלתן של ישראל ואיך אפשר לעמוד על חור פתן ולא ינזק רק קי"ל אם על ריבוי מתנות או שילם לו בעד דבר ששלחו אז מותר ואין בכך כלום אפי' שלחו לדבר עבירה מותר לו לילך דהוא אינו הולך לעבור עבירה רק ליטול שכר ויש שליח לדבר עבירה ואין השליח חייב וז"ש בלק אל נא תמנע מהלוך אלי דכל אשר תאמר אתן לך והוי בשכר ויש שליח לדבר עבירה

או יאמר ואגב יתורץ מה דאיתא במדרש ברכתו של בלעם היה נשמע מסוף עולם ועד סופו והוא תמוה ונראה טעמו של דבר שהיה נשמע קולו דלכאורה תמוה על בלק דמה עלה על לבו לשלות לבלעם לקלל את ישראל אשר בחר ה' בהם מכל העמים והוא דימה בדעתו להשחית את רחומיו ומי פתי יסור הנה וביותר תמוה על שהשיב לו כבר בפעם ראשון כל אשר ישים ה' בפי אותו אדבר ואעפ"כ שינה באולתו וגם על בלעם יקשה איך נשא לבו לילך בדרך עיקש אשר יכזבו בו מימיו וכבודו נהפך לקלון שהוצרך לברכם רק נראה דבלק היה ג"כ קוסם גדול ועלה ברעיונו דודאי אין יכולת בלעם מבלעדי ה' לעשות קטנה או גדולה רק דבלק בא להטעות את ישראל דידע דנמוגו כל יושבי הארץ מפניהם ורצה לחזק לב עמו דישימו על לבם ללחום קרב עם ישראל לכן שלח לבלעם לומר לפני כל עין רואה שקילל את ישראל ויחזק את לב העם ובאמת ברכם מה עשה הקדוש ב"ה שנשמע קולו מסוף עולם ועד סופו שברכם כדי להפר מחשבתם שמעתה לא ילחמו עם ישראל רק בלק לא ידע זאת שישמע קולו למרחוק ע"כ שלח לבלעם רק היה מתירא דבלעם יטעון הגם דלפי שעה יש להטעות אותם שיחשבו שקללם מ"מ בראותם לבסוף שלא יצא מחשבתו וקללתו אל הפועל אשר קללתו לא נתקיים בהם בהחשבם שקללתי להם יהיה זה לי לחרפה ולבושה בפני כל העמים לכך אמר אל נא תמנע מהלוך אלי מטעם הנ"ל כי כבד אכבדך ואני ראש קהלי עם ומהלך ברצון אחרים או יכבדוך או לא

ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה ונבוא לבאר המדרש הנ"ל באופן אחר דברכתו נשמעת עד סוף העולם דאיתא בגמר' כל הברכות שבירך אותו הרשע נתהפכו לקללות חוץ מב"כ ובמ"ד הוא ברכת מה טובו דכתיב ביה כנחלים נטיו וכדגים הנקבצים בנחל אין עין הרע שולט בהם אבל כל הברכות האחרות היו באות מעין הרע אשר אותו הרשע נתן בו עיניו ונתהפכו לקללות אך היכן מצינו דהברכות נהפכו לקללות רק זה ניכר מברכותיו וירום מאגג מלכו שישראל היו מוכתרים במלך מה שאינו מתקיים בעו"ה וגם במה שבירך לישב בטח ושאנן בלי עול מסים וארנונים של עובדי כוכבים בארץ ישראל ובכל יום ויום גברו עלינו הצרות בעו"ה ותקיפת שולטנית העובדי כוכבים ומזלות ולכך נשמע קולו מסוף עולם עד סופו לבל יאמרו דבאמת קילל את ישראל ויצא מחשבתו וקללתו מכח אל הפועל ולכך נשמע ברכתו שידעו שאין בו ממש ובברכתו רק בלעם ברצונו היה לברך את ישראל אלף פעמים ככה ורצה ליתן בו עיניו שהברכות יתהפכו לקללות ולא רצה לברך ברכת מה טובו כיון שאינו חוזר לקללה שאין עינ' בישא שולטת בו וז"ש לו הקב"ה ואך את הדבר אשר אדבר אליך היינו ברכת מה טובו שהוא בתי כנסיות ובתי מדרשות אותו תעשה

ויקם בלעם בבוקר וגו' ויחר אף אלקים כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו וגו' ויש להבין מה היה הזריזות זה של בלעם אשר הוי ליה להשהות ולדחות הזמן משעה לחברתה ביודעו שאין בו ממש ולא יפיק רצונו מכח אל הפועל וביותר תמוה על המלאך אשר מקודם נתן לו רשות והרמנא לילך עמהם וכאן היה בא על פרשת דרכים לשכנו וכי דרך אלקי' הוא רק נראה דידוע מה דאיתא בגמר' בזמן שיש דין למטה היינו בעשרת ימי תשובה ליכא ריתח' קמי קב"ה וביום א' של ר"ה הגיע בלעם אצל בלק וזה היה כוונת המלאך שילך עמהם ובלעם הבין זאת דליכא ריתחא קמי קב"ה בהני עשרה יומין ולכך ויקם בלעם בבוקר ביום שלפני ר"ה כדי להגיע בגבול מואב קודם כניסת ליל ר"ה ומיד אלטיי' לישראל ואז אפיק רצוני מכח אל הפועל והטוב בעיני אעשה ולכך ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטנו באשר דמקודם הרשהו ללכת אתם במכוון הנ"ל דיבוא שם בר"ה ואז אין לו כת לקלל ישראל אבל עכשיו דראה רשעתו בזריזות שלו דויקם בלעם בבוקר ונסתר כוונתו לכך ויתיצב וגו'

והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו פרש"י מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני אנשים לשמשו וכו' ויש להבין אמאי לא דייק רש"י דמוכח כן מאברהם שלקח שני נעריו עמו כמ"ש כאן ונראה דאית' בגמ' ההולך יחידי בלילה רואה את המזיקין וניזק תרי רואין ואינן ניזוקין תלתא אינם רואים כל עיקר לכך מאברהם לא מוכח מידי דשני נעריו היו עמו לבל יראה שעירים ירקדו שם בדרך אשר הוא הולך אבל בבלעם דניח' היה לו בזאת אעפ"כ היו שני נעריו עמו מוכח שפיר מכאן דאדם חשוב צריך להוליך עמו שני אנשים לשמשו

ותרא האתון את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו דהנה ידוע דכל מעשה כשפים בא מלהט החרב המתהפכת אשר נתהפך מטוב לרע וגם איפכא לכך כתיב חרטומי מצרים בלטיהם דזה הלהט החרב המתהפכת מטוב לרע ואיפכא ממקל לנחש ומנחש למקל וזה שאמר המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים ובלעם כבר סילק ממנו זוהמת הכישוף ולכך