תפארת יהונתן קעה

שמצינו גבי סיחון ועוג ומואב שנותן קללה למואב וברכה לסיחון

ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבותי אתכם דבר לפי פשוטו הוא כי אה"ע דן הקב"ה בלילה ואז אשמע אם נגזר עליכם הצלחה או נראה לינו פה הלילה כי כל מעשה הרע של לוט היה שראה שנכשל בבוקר ראשון ואף עפ"כ לא היה נזהר בלילה שניה מלשתות בו יין אכן בלילה ראשונה בעיבורה של מואב היה שוגג וזהו לינו פה הלילה כי בלילה אתם נחשבים כצדיקים מטעם הנ"ל

והשבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי רצה לומר אם ידבר במדת רחמים אז ייטיב לישראל אכן אם ידבר במה"ד אז ח"ו רע לישראל או יש לומר שדור הפלגה רצו לבנות מגדל אשר ראשו בשמים ואמרו ונעשה לנו שם פירוש דהיו אומרים אם נשמע מאחורי הפרגוד מה שנגזר אנו מהפכים ומבטלים אותו הדבר על מה שנגזר ומה היה סופם של דור הפלגה ויפץ ד' אותם ובלבל לשונם וכן כאן כששמעו שאמר כאשר ידבר ד' אלי א"כ אין לך כח לבטל דיבורו של הקדוש ב"ה ולכך הניחוהו והלכו להם וזהו כי קא דייקת בתיבת בלעם בלק תמצא בהם אותיות בלבל עמק. ועוד נראה דאית' במגלה עמוקות דמעשה זה היה סוף אלול ולכך אמרו נמתין עד י"ט א' של ר"ה ואז נידונים ישראל וגם לשטן יש רשות בעת ההיא לקטרג ואז רצה לקלל ולזה תיבת ארה א' ר"ה אכן כשראה בלעם שישראל תוקעין בשופר בר"ה ואם כן אין רשות לשטן לקטרג ולכן אמר ותרועת מלך בו ואז אמר לינו פה הלילה והיה דוחה אותם מיום אל יום עד יום הכפורים וצדקה עשה הקדוש ב"ה עמהם שלא כעס באותן הימים היינו עשרת ימים שבין ראש השנה ליו"כ ולכן נקבעו ימים אלו לתשובה מטעם הנ"ל דהמתינו עד יו"כ ואז אין רשות לשטן לקטרג ואדרבא מלאך רע בע"כ יענה אמן ולכך באמת הוצרך ג"כ לברכם וכשראו כך הלכו להם

ויבוא אלקים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך פירש רש"י להטעותו בא אמר פעמים שאין הכל גלוי לפניו הנה הקשו דברי רש"י אהדדי דבפרשת בראשית שאמר הקדוש ב"ה לאדם הראשון איכה פירש רש"י לכנוס עמו בדברים וכן אתה מוצא בבלעם וכאן פירש רש"י להטעותו בא אך נראה דהאמת היה דלהטעותו בא רק על בלעם קשה איך חשב שפעמים יודע וכו' דמה לו לטפשות זה דיותר היה לו לומר ששאל לו כדי לכנוס עמו בדברים כמו דמצינו באדם הראשון רק נראה פירושו דישראל אמרו היש ה' בקרבנו אם אין ואיתא במדרש דאמרו אם יודע הקדוש ב"ה מה אנו מהרהרים בלבנו אז נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו והוא תמוה איך יעלה על דעתם שאין הקדוש ב"ה יודע מה בלבם דהא אין כפירה גדולה מזו אבל הענין הוא דודאי הקדוש ב"ה יודע מה בלבו של אדם אכן המלאך אינו יודע מה בלבו של אדם אם לא כשיש השכינה עמו ואז ג"כ יודע מה שבלב אדם והנה כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך ולזה אמרו אם יודע מה בלבנו נמצא מוכח ודאי שהשכינה עמנו ונעבדנו ואם לאו הוא רק מלאך לחוד ולא נעבדנו וזהו ענין גם כן כאן דבא אלקים אל בלעם ואמר מי האנשים לכך אמר פעמים יודע היינו פעמים שהשכינה בעצמה מדברת עמו ופעמים ע"י מלאך

הנה העם היוצא ממצרים וגו' עתה לכה קבה לי אותו הנה בלעם בטומאתו לא אמר להקדוש ב"ה ששלח לו שיקלל לישראל רק בא להקב"ה בדברי ריצוי ששלח בלק אליו לקלל את הערב רב העם היוצא ממצרים דייקא היינו ערב רב שיצאו אתם ממצרים דכל מקום שנאמר עם אינו אלא ערב רב ואעפ"כ אמר לו הקדוש ב"ה לא תאור את העם כי ב"ה שדבוקים בישראל כדכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה ופי' במדרש שידבקו בהם גרים וגם עליהם יהיה ברכה וזהו כי כרוך הוא שהם מדובקים בישראל ומקרה אחד להם ולישראל

ויקם בלעם בבוקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם כי מאן ה' לתתי להלך עמכם נראה לפרש דהנה ידוע מה דאמרו בגמר' כל מאן דהוי משתעי בהדי רשב"ל בשוקא יהבינן ליה עיסקא בלא סהדי ויש להבין וכי ברוב גאותו של רשב"ל אשר השתרר על כל דם לא היה מדבר אלא עם אנשים הגונים והלא היה לו ללמוד מחכמי דורו אשר רבו למאוד והם הקדימו שלום לכל אדם כמו שמתפאר ר"י שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי רק נראה דמצינו שעיקר הטוב הוא שירגיל האדם את עצמו לילך בדרך ממוצע להיות נושא חן בעיני כל אדם לבל ילעיגו עליו רק איתא בספרי מוסר דאם נכשל אדם באיזה חטא אז צריך להיות בעל תשובה ופתח לתשובה הוא לעשות גדרים וסייגים לאותה עבירה לבל ישנה בה ח"ו לכן רשב"ל דהיה גזלן מקודם כדאית' בגמ' ואחר שקבל עליו להיות תורתו אומנתו צריך להרחיק מאותו עון למאוד וע"כ לא דבר עם אנשים החשודים משא"כ שאר תנאים ואמוראים שהיו מהלכים בדרך הממוצע וידוע דבלעם היה קוסם בקסמים כאחד המכשפים וקודם שנשאו לבו לבוא אל בלק הכיר בקסמי בלק דהם במדרגה יותר מכל קוסם ומכשף לכך ויפול רוכבו אחור לחזור בתשובה ולבקש מה' להשראת רוח נבואה כדי שיהיה במדרגה יותר מבלק. וה' מילא רצונו ולכך הנהיג את עצמו לבל ילך עמהם באשר שקסמים בידם והוצרך סייג לבל יכשל בהם וזה שאמר מאן ה' מטעם הנ"ל

ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה ונראה דכוונת בלק היה על שאמר בלעם מאן ה' לתתי להלוך עמכם מחמת שקסמים בידם ולכך שלח רבים ורוח הטומאה אינו שורה אלא ביחוד כמו דמצינו וילך שפי היינו בהתבודדות היפוך הרוח קדושה דאינו שורה אלא מתוך שמחה ולכך שחל לו רבים