תפארת יהונתן קע

ידבר אל הסלע בדברי ריצוי לקדש שמו ולפרסם הדרך ארץ ואם לא יתן מימיו יוסר בהכאה אבל משה לא עביד הכי ולא נזהר בדרך ארץ והנה משה ידע דאדום לא יתן לו רשות לעבור בגבולו דהיה ברית ה' שנתן לעשו את הר שעיר רק משה ראה דעבר בקדש דנענש על שעבר על דרך ארץ שציוהו ה' ולא ידע היכי ליעבד בסיחון על דנכתב ביה לא תחיה כל נשמה ובאיזה עלילה יבא להלחם בו דאי יאמר לו לעבור דרך ארצו יתן לו רשות לעבור בשמעו נסים ונפלאות שעשה ה' לישראל ונמס לבבו לכך שלח משה תחילה לאדום בדברי ריצוי ושלום וידע דודאי לא יניחנו לעבור בגבולו ובחרב [לא] יעבור לקראתו וסיחון ילמוד ק"ו בעצמו אם המלך קטן כזה לא מלאו לבם של ישראל לעמוד כנגדו והאיך יעמוד נגדי ועי"כ יעבור בחרב לקראתו ויהיה לו עלילה להלחם עמו באופן שלא ישאר לו שריד ולכך שלח לאדום כה אמר אחיך ישראל ל' הכנעה לזכור משפט אחים וזה היה הכל הכבדת לב סיחון ע"כ באדום שלח רק משה ולא ישראל ומשה לא רצה לומר הטעם לישראל לבל ימס לבבם כשיבינו שע"י השליחות לאדום יצא סיחון בחרב לקראתם ואמר מקדש כי משם למד משה מבלי להלחם תיכף כ"א לדבר תחילה דברי ריצוי

כה אמר אחיך ישראל ולא אמר יעקב למדנו מזה מדה טובה כי דרך האדם הוא כשהוא שפל מכיר את אחיו וכשיגיע לגדולה יתגאה וישכח האחוה ולכך שלא תאמר שתחילה שהיה שמו יעקב שמורה על הקטנות היה מכיר לעשו אבל כשהגיע לגדולה ונקרא שמו ישראל על שם כי שרית עם חלקים ואנשים נשכח האחוה לא כן הוא מ"מ אחיך הוא ולא נשכח האחוה ממנו ועוד נראה דלכך לא שלח ליה כה אמר אחיך יעקב לבל הזכירו על מה נקרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים כמו שטען עשו אצל יצחק אביו וא"כ עתה יאמר ג"כ מלך אדום בערמה תבוא בארצי ולכך הזכירו בשם ישראל

אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו וירדו אבותינו מצרימה נראה לבאר היינו ענין מכירת יוסף דזהו היה סיבת ירידת אבותינו למצרים ולכך קיצר בו שלא לדבר בקלון ורמז בו שיראה כמה חטא שנאת אחים גרם וא"כ גם עליו להזהר מבלי לשנוא אחיו ולהנצל מזעם ה' ומצד אחר נתן לו אצבע בזה מבלי הניחם לעבור בארצו כי אמרו חז"ל כי אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל כי עיקר מפלת עשו הוא מחמת שהיה אויב ליעקב ולא זכר ברית אחים כמ"ש מחמס אחיך יעקב תכסך בושה אמנם יש לו טענה הא גם השבטים בקשו להרוג את יוסף ולכך אינו נופל אלא ביד בניה של רחל שלא היה ידם במעל הזה וא"כ נתן אצבע לאדום לומר לא אחטא אם לא אזכור להם ברית אחים כי גם אבותם רובם ככולם לא זכרו ברית אחים ואשיב להם כגמולם

ונצעק אל ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים הטעם וישלח מלאך כי ישראל לא עבדו ה' בלב שלם כדכתיב ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ובים עבר מסכה צרה והנה הקב"ה הוא הוא היודע מצפון לבבם ואם יגאלם בעצמו ויראה רוע לבבם לא היה הדין מסכים לגאלם לכך שלח מלאך דאיני יודע מצפון לבב ויראה רק לעינים וידמו לצדיקים וזהו בחמלת ה' וזהו הפירוש אשר פסח ה' על בתי בני ישראל היינו שלא בא בתוך בית ישראל כי אלו בא הקב"ה בעצמו הוצרכו גם ישראל להיות מתים על היותם לבבם רע לה' ולכך פסח על בתי ב"י ושלח מלאך וניצולו ולכך נאמר וישמע קולנו קול בעלמא וזהו ששלח לו אעפ"י שאתה חושב שאין לבבנו שלם מ"מ הקב"ה פדה אותנו ע"י מלאך וכן להיפך נתן לו אצבע כי זכות עשו היה בשביל כיבוד אביו יצחק אבל לא היה בלב שלם כי אם משפה ולחוץ כמ"ש כי ציד בפיו וא"כ אם אין ישראל עובדים לה' כ"א בפה ולא בלב יש לעשו טענה זכות כיבוד אב וזהו הקול קול יעקב הרצון שאינו רק קול בעלמא כי לבבם בלתי שלם אז והידים ידי עשו יש לעשו אחיזה מפאת מצות כיבוד אב ולכך רמז לו כי ישראל תשועתם ע"י מלאך היות לבבם בלתי שלם וא"כ ידי עשו גבורים וימנע להניח לישראל לעבור בארצו כי יבטח בזכות כיבוד אב ואמרו וירעו לנו המצרים ולאבותינו והקדים לאבותינו שמזה ישפוט שאין הכוונה על אותן אבות שהיו במצרים רק אותן שמתו מקדם אברהם ויצחק שסובלין צער בשביל בניהם שהם בצרות ולכך הקדים לנו לאבותינו כי על ידינו נתגולל להם הצער וא"כ ישפוט אדום שלא יצר לישראל לג לגל עי"כ צער לאבות בקבר שהם ג"כ אבותיו

והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך ונראה לבאר כי רצה בזה כי הנה ישבנו שם ימים רבים ולא קלקלנו מאז מה מגבולך מזה תשפוט כי בעלי מדות אנחנו לשמור חק מבלי ליגע בכל אשר לאחרים ואולי נתן לו גם בזה אצבע כי אין לעשו להכניע דידוע דהנולד במזל מאדים או רוצח או טבחא או מוהל יהיה רק ביני העובדי אלילים היושבים תחת המזל הם רוצחים כמו דמצינו בעשו דנולד במזל מאדים ע"כ ירש על חרבך תחיה אבל ישראל עם קדוש דנימולו בחרבא קדישא מכניע למזל מאדים כי אשיד דמא קדישא בחרבא וכובש למאדים וחרב עשו ולכך משה דהיה נולד מהול לא היה יכול להלחם בעמלק ולכך דרשו חז"ל מכתם לדוד בהצותו את ארם וגו' שהיה מכתו תם שנולד מהול ולכאורה קשה מה ענין זה אל המזמור אבל יובן כי נאמר על דוד בעצמו בהצותו את ארם וגו' וישב יואב ויך את אדום ולא דוד בעצמו ויש להבין מה נשתנה אדום מארם וע"ז השיב מכתם שהיה מכתו תם וא"א לו להכניע את אדום והנה ישראל לא מלו במדבר משום חולשא דאורחא אמנם יש להם תירוץ חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשהו הוי כאילו עשהו אבל כיון שישבו בקדש ימים רבים ולא מלו אין להם תירוץ רק מחמת שלא נשבה רוח צפונית וטעם זה לא ידע מלך אדום ולדעתו היה