תפארת יהונתן קסט

בגמ' כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע הנה רשעים נקראים מתים בחייהם והיינו הערב רב והוא היה מכפר על ע"ר כמו שביארנו וזה שפרש"י כאן העמידו בע"כ ואמר מלאך המות הנח לי לעשות שליחותי כי זה לא מסר לו כלל וז"ש בין המתים ובין החיים והיינו אפילו בין הע"ר ואין הפי' מתים ממש דהא מפורש בקרא וישב אהרן אל אוהל מועד והא טמא מת הוי והאיך חזר אל אוהל מועד אלא מוכח כדפרשתי

והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל אשר הם מלינים עליכם היינו דישראל התלוננו מה ראו אלו לבחור בהם ולא לבחור בנו ואי משום חטא העגל גם לאהרן מגיע העלבון הזה שעשה את העגל ובאמת איתא במדרש דזכות אהרן היה בשביל בניו וזהו הפרח שלו וז"ש והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח היינו שיהיה לו זרע כשר ובזכותם זכה הוא משא"כ בשאר העם

ומטה אהרן בתוך מטותם נראה לבאר דידוע דשלמה המלך ע"ה נטע כל מיני מגדים וכסף וזהב ומעדנות והיינו הטעם דשלמה המלך הבחין בכל שורש אשר משם נובע אל מדינות אחרות וידע דעל קרקע זאת מהותו לעסוק בדשאים וזרעים ועל קרקע זאת פלפלין ונטע בכל א' וא' לפי שרשו וא"כ גם כאן יאמרו דמשה ג"כ הבחין את זאת היינו השרש שהיה טוב לגדל עליו שקדים והיה מעמיד מטה אהרן במכוון על השרש שהוא טוב לגדל שקדים ולכך פרח מטה אהרן מה עשה משה העמידו בתוך מטותם ואי דפרח מטעם הנ"ל הלא מכל צד יגיע כח השורש למטה אחר קודם שיגיע למטה אהרן להורות להם בזה כי זה אינו מדכך הטבע רק מה' יצא הדבר להיות לאות לבני מרי לבל יתלוננו עוד

ויהי ממחרת ויבא משה אל אוהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי. נראה לבאר דשקדים הם ממהרים לגמול והיינו בכ"א יום הם נגמרים ונעשים שקדים וכאן נעשה נס דמכל יום נעשה שעה והיינו בכ"א שעות נגמרו וזהו פיר ש הכתוב כאן ויהי ממחרת היינו שלא שהו עד מעת לעת ותיכף פרח מטה אהרן לבית לוי

ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים נראה לבאר דידוע מה דאמרו חז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו והיינו דכל הקודם וחשוב יש לו איזה חלק קצת בקליפה ולכך הקליפה קודמת לפירי ובאמת הבכור הוא במעלה גרוע ויש לקליפה בו אחיזה ולז"א הקב"ה קדש לי כל בכור להוציאם מעבדות לחרות ה' אך עדיין לא יצאו לגמרי וחטאו בעגל דבאמת הקב"ה רצה להבדילם לכהן לפניו להוציאם מקליפה ולא הועיל בתקנתו ואמרינן בגמ' דאמר ר"א למנשה מלך יהודה מה ראה לעבוד כוכבים ומזלות והשיב לו מהיכא קא שרי מר למישרי המוציא וכוונת תשובתו היה בזה דאנן קי"ל מהיכא דקדים בישולא דשם עיקר הקליפה שורה ומברכינן עליה ולכך כתיב כאן ויציץ ציץ ויגמול שקדים והוא רק פרי ואינו קליפה כלל שלא היה בו אחיזה לחיצונים כלל והוא שבט לוי הבדיל תחת הבכורים שאין בו שום שמץ פסול ונראה עוד לתת טעם דשקדים הוא מלשון שקדתי ואהיה כצפור בודד על נג היינו מלשון מיהר ואיתא אמר יעקב לראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז יתר שאת דמצד הדין היה ראוי לו להיות כהונה רק על הפחז כמים והוא ג"כ מיהר בכך לחלל יצועי אביו ולכך היה כאן שקדים להורות על ששקד ראובן בחילול יצועי אביו לא נותן לו הכהונה

ויאמר ה' אל משה השב את מטה אהרן למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונתם מעלי ולא ימותו ויש להבין מה היה החדוש כאן שגמל שקדים הלא אית' בגמ' שכמה תנאים אמרו לחש והיה כל השדה מלא קישואים והוא מין כישוף שפטור ומותר רק החילוק הוא דזהו היה בלחש וכאן היה בלא לחש ומי יימר דכך היה רק דזהו של מטה אהרן עומד בקיומו לעולם וזה אשר נתהוה בלחש אינו עומד בקיומו לעולם וכדי שלא יתלוננו העם על משה לומר שזה ג"כ מין כישוף של פטור ומותר הוא לכך אמר ה' השב את מטה אהרן למשמרת ויראו שקיומו הוא לעולם ואינו מין כישוף כלל: פרשת חקת

וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל וי"ל דאצל סיחון כתיב וישלח ישראל מלאכים אל סיחון וגו' ולמלך אדום שלח משה ולא ישראל ויש לתת טעם כי ישראל בשמעם בקדש כי נגזרה גזירה על משה מבלי לכנוס לא"י לא בקשו למהר הליכתו כי דרך קצר היה מקדש לא"י ע"י עברתן דרך אדום ולכך מיאנו לשלוח הם תחלה למלך אדום לבל יתאוו למיתת משה ולכך שלח משה תחלה אל מלך אדום כי חביב עליו ביותר מגופו דבר זה למהר לקיים הקב"ה הבטחתו שהבטיח לאברהם ליתן א"י לבניו ולכך מיהר לשלוח מקדש דיקא אע"ג דמקום זה גרם לו למות קודם ביאת בני ישראל לא"י גם נראה כי ידעו כל ישראל את רוע לבב מלך אדם שלא יניח לעבור דרך ארצו והם אין להם יכולת לעבור בכח כי נאמר להם מקדם כי לעשו נתתי את הר שעיר ירושה ולכך מאנו לשלוח לו אמנם משה ידע כי ארץ סיחון ועוג שייך לא"י ולמד ממעלה דקדש דרך ארץ דצריכה לשלוח לו דברי שלום שיניחם לעבור דרך ארצם והנה העולם מתמיהין דמה היה חטא משה שהכה את הסלע הלא הקב"ה בעצמו אמר לו ואת המטה הזה תקח בידך רק נראה דלמדנו תורה דרך ארץ לבל לבא מיד ליסר את חבירו בחירופין וגידופין רק יהיה אמירתו מקודם בדברי רצוי ונחת ואם עד אלה לא ישמע לו אז ניתן הורמנא לבוא בדברים הקשים כגידים וזהו היה במשה שהקב"ה אמר לו שמקודם