תפארת יהונתן קסח

מקום היה במה ושם היה השראת שכינה ואח"כ נתמעט הכל למקום אחד ומה תועלת יש בזה אבל באמת ההפרש הוא גדול דהנה נראה מהשפעת החמה דזורחת ומהנה מאורה בכל העולם כולו אבל אין בה כח להשפיע אש למטה כי יתפזרו ניצוצותיה למקומות הרבה וכשנקח צלוחית שקורין ברען גלאס נגד השמש ישרף כי מתקבצין הניצוצות למקום אחד ואז ישרף וכן הוא הענין דקודם בנין בהמ"ק היה השראת השכינה בכל מקום בבמה ולא היה השפעתו לעשות דבר גדול אבל לאחר בנין בהמ"ק דשם היה השפעת שכינה וכמה היה השפעתו גדול עד שבאו אל המקדש מארבע כנפות הארץ להתפלל ונתקבלה תפלתם והנה במחשבת קרח היה שכל א' יעבוד באמרו כי כל העדה כולם קדושים ועל כולם יהיה השראת שכינה וזהו בלתי אפשר כי לא יהיה להם לעשות חיל בהשראת השכינה משא"כ אם יתקבצו כולם למקום אחד כהנים וכה"ג כי אז יפעלו במותר

והנה את זה לעומת זה ברא אלקים דכן הדין ברוח מסאבא כאשר התקבץ למקום אחד לנגע צרעת תפעל ביותר מאשר תפרח בכולו כי אז אין לו כח כל כך וזה היה טעות קרח שצחק על פרחה בכולו טהור ובמקצת טמא ולכך החולק על הכהונה נידון בצרעת ובזה ילמד ההבדל

וילונו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המיתם את עם ה' ונראה לתת טעם במה דאמרו אתם המיתם למה זה דוקא ממחרת רק דזה היה טענתם דאם היו מזידין היו ראוין למיתה משא"כ אם היו שוגגין שנתפתו בעצת קרח אזי אינן ראוין כלל למיתה וכיון דראו דרקועי ציפוי למזבח ממחתותם אמרו אם היו מזידין לא היה להם לעשות זה דאין קטיגור נעשה סניגור ומוכח דלא היו מזידין ע"כ אמרו מיד ביום המחרת אתם המיתם וגו'

ועוד נראה לבאר דאמרו דוקא ביום המחרת אתם המיתם דבמסכת ברכות הקשה בגמרא כתיב פוקד עון אבות על בנים וכתיב איש בחטאו יומת ותירץ כאן כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כאן בשאין אוחזין והקשה האריז"ל הא איתא בגמר' צדיק ורע לו צדיק בן רשע והאיך אמר כשאין אוחזין אינו פוקד ותי' דודאי אם העון הוא במזיד פוקד העון על הבנים אבל אם הוא שוגג איש בחטאו יומת ובגמרא רמי קראי אהדדי כתוב אחד אומר שטו העם ולקטו וכתוב אחד איש לפתח אהלו ומתרץ כאן בצדיק גמור וכו' ולכך ויהי ממחרת וראו המן לפתח בניהם של אלו ומוכח דאבותיהם שוגגין היו ע"כ אמרו אתם המיתם

וירא כבוד ה' ולעיל נאמר וירא כבוד ה' אל כל העדה ונראה דידוע דבחטא הראשון אינו עושה כ"כ רושם אבל בחטא השני נעשה כעבותות העגלה ולכך לעיל דחטאו העדה פעם ראשון זכו כולם לראות כבוד ה' משא"כ בפעם שנית לא זכו כולם ולכך לא נאמר אל כל העדה

הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע דידוע מה דאיתא חבי כמעט רגע עד יעבור זעם דרגע הוא זעמו של הקדוש ברוך הוא ובאותו רגע ניתן רשות למשחית ואינו מבחין בין טוב לרע וזה היה ענין בלעם שידע לכוון אותו רגע ולכך אמר הקדוש ברוך הוא הרומו שהגבה אותם מעדת מרעים ואח"כ ואכלה אותם כרגע שאינו מבחין בין טוב לרע

ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף ויקח אהרן כאשר דיבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטורת ויכפר על העם. נראה לבאר דהנה הפסוק העיד דאהרן עשה כמו שצוהו משה ובאמת שינה דמשה צוהו ליתן הקטורת מיד והוא נתן אחר בואו תוך הקהל ועוד יש לדקדק על שינוי הלשון דמשה אמר והולך מהרה אל העדה ובאהרן נאמר ויכפר על העם אך נראה דאית' בגמ' מנין היה יודע משה דהקטורת עוצר המגפה דמלאך המות נתן לו סוד זה במתנה ולכאורה הוא פלא להבין הלא משה שמע מפי הגבורה כל התורה כולה וכל פרטיה ודקדוקיה נתנו למשה מסיני ואיך נפל הקושי' מנין היה יודע רק נראה דאיתא במדרש אמר משה לאהרן קח את המחתה והשיב אהרן הלהרגני אתה אומר אמר משה בין כך ובין כך ימותו כמה אנשים מישראל אמר אהרן א"כ אלך במרוצה ולהבין טענתם נראה דידוע דאסור לעשות קטרת חוץ וכאן היה קטרת חוץ וגם אסור להוסיף על הקטרת שהקריב שחרית וכבר הקריב בשחרית וא"כ גם הוספה היה בקטרת ההוא רק הנביא יכול לעבור על איזה ד"ת בדבר ה' ואיתא דמקום הכרח וצורך שעה מותר אפילו בלא דבר ה' כמו אליהו בהר הכרמל וזהו כוונת המד' אמר משה קח את המחתה היינו שאני נביא ומותר לעבור ואמר אהרן הלהרגני וכו' כלומר הלא לא צוותה בדבר מפי ה' ואסור לעבור על ד"ת לכך אמר משה בין כך ובין כך ימותו כמה אנשים מישראל והוי השעה צריכה לכך ומותר לעבור על ד"ת אפילו שלא בדבר ה' וע"ז אמרי' בגמרא מנא ידע דהא הקב"ה לא אמר לו כדמוכח בהמדרש הנ"ל וז"ש כאן קח את המחתה ושים קטרת מיד ואח"כ הולך מהרה אל העדה היינו עדת קודש שבהם כבר החל הנגף ויקח אהרן כאשר דבר משה היינו שנתן הקטרת מיד ונתקן הדבר ונעצר המגפה מיד מישראל עדת קודש גם בא הפסוק להשמיענו עוד דבר אחר שעשה אהרן מעצמו היינו וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם היינו הערב רב ליתן את הקטרת היינו עוד פעם אחת והיה ירא לילך חוץ לשאול למשה כי בנתים ימותו אלפים מע"ר ולכן ויתן את' הקטרת מיד ויכפר על העם היינו הערב רב ולכך שינה הלשון דלעיל אמר הולך אל העדה היינו עדת ישראל וכאן כתיב העם הוא הערב רב אך באמת יש לשאול מ"מ חזר בו מלאך המות ממה שכבר נתן לו והמית בערב רב רק נראה דידוע מה דאיתא