תפארת יהונתן קסה

וכו' ואמרו שאפי' תמנע השגה זו מאתנו לא נעלה או להיפוך שאמרו בתמיה הנה אנו ידענו טעם שלך שאתה מבקש ליתן לנו שררה למנוע מאתנו ההשגה ברוה"ק ועין רואה כאמרם חז"ל הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם כי השררה מונעת השגת רוח הקודש וזהו אומרם העיני האנשים ההם תנקר כמחשבתך לנקר מאתנו עין רואה וע"כ לא נעלה לא נקבל שררה

ויחר למשה מאוד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם הנה אמרו חז"ל לעולם יהיה אדם זהיר בתפלת מנחה שאף אליהו לא נענה רק במנחה וכו' והענין הוא כי תפלת שחרית ומעריב תקנו אברהם ויעקב והם לא היו מתפללים על הרשעים שאמרו ימחו על קידוש השם אבל יצחק התפלל אף בעד רשעים כאמרם אברהם לא ידענו וכו' כי אתה אבינו כי יצחק אפי' לעשו אהב ולכך אליהו שהתפלל אז בעד ישראל שלא היו זכאים לא נענה אלא בתפלת מנחה וזהו הענין כי כל קרבנות הם לה' מדת הרחמים אבל לא לאלהים אבל מנחה שמביא העני בלב נשבר זבחי אלהים רוח נשברה אפי' לאלהים הוא מרוצה ובזה יש לפרש המדרש ואל אלהינו שהוא ירבה לסלוח זהו עשירית האיפה שוויתר הקב"ה משלו והיינו דכתיב אלהינו ואין מדת הדין מתרצה בקרבן זולת עשירית איפה שזהו שוויתר ולכך יצחק שהוא מדת הדין תקן מנחה ולכך ביקש אל תפן אל מנחתם שהוא המרצה אפי' אינם זכאים וגם הם ביקשו להסיב הקרבת הקרבנות ללוים שהם בבחינת דין ולא יתכן בהם קרבן רק מנחה ובקש שגם למנחה לא יפן

לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם נראה לבאר כי היה בידו להרע להם ע"י השם כאמרם הלהרגנו אתה אומר וכו' ואיתא בירו' שלא ביקש להשתמש בשם הואיל ואכל ונהנה משל אחרים וזהו אומרו לא חמור אחד מהם נשאתי וא"כ היה בידי לשמש בשם ומ"מ לא הרעותי את א' מהם כי כולם היו עוסקים בביזה וכ"א מהם היה לו צ"ו חמורים ומשה עסק בעצמות יוסף שבו תלוי כל הגאולה וא"כ עכ"פ היה מגיע לו מן צ"ו חמורים חמור אחד לחלקו ומ"מ לא לקח ועל הלוים היה מוטל ליקח עמהם עצמות יוסף כי לוי מכרו למצרים ועליהם להוציא משם מ"מ לא הרע משה לאחד מהלוים לטפל בו והוא לבדו נשאהו וגם אמרו כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או עוני או מיתה וא"כ היה בידי לעשות אותן עניים או להמית אותן ואני אפי' מיעוט רכוש כל דהו שהיה להם צ"ו חמורים לא גרמתי להם מיעוט אפילו לחמור אחד וגם לא הרעותי לאחד מהם במיתה

אתה והם ואהרן נראה כי הקטורת היה לכל הכהנים אבל קרח ואהרן שנחלקו בכהונה גדולה היה להם קטרת מיוחד דקה מן הדקה המיוחד לכה"ג ביום הכיפורים

ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אוהל מועד וירא כבוד ה' אל כל העדה נראה כי קרח חשב דזכות הרבים יגן שיהיה הקטרת מקובל כי אל כביר לא ימאס ולכך הקהיל את כל העדה וכדי שלא יאמרו לא כל העתים שוות כשהשכינה שורה מקבל הקטורת וכשאינו שורה אינו מקבלו לכך נגלה כבוד ה' לעין כל לבל יהיה לקרח ועדתו פתחון פה

הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע ולהבין למה נתחייבו כל העדה ח"ו כליה על רוע מעלליו של קרח נראה דאבעי לן בגמרא אי כהנים שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא נינהו ופשיט ליה דשלוחי דרחמנא נינהו דמי איכא מידי דהוא לא מצי למעבד ושלוחו מצי למעבד וממילא מוכח דשלוחי דרחמנא נינהו וקרח טען כי כל העדה כולם קדושים כלו' דכהנים שלוחי דידן נינהו ואנו באמת נמי מצי למיעבד כי כולם קדושים וכל העם הודו לו בזה דכתיב ויקהל עליהם קרח את כל העדה ולכך התחייבו כליה ואכלה אותם כרגע כי רגע אינו מקבל החילוק כי הוא תכלית החלק הקטן וכמו שהנקודה הנדסיות תכלית הקטן במדה כך הרגע תכלית הקטן בזמן ואינו מקבל חילוק כך אכלה אותם בכלל ולא יקבלו חילוק להיות א' מהם נמלט גם אמר כרגע דכתיב חבי כמעט רגע עד יעבור זעם כי רגע א' כועס ה' ואז בעי אינש להסתתר לבל יספה כמ"ש הזהר ולכך צריך שמירה ולכך הזהירם להבדל מהם גם בסתם אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה אבל אלו אכלה כרגע בלי נתינת זמן ביסורים אחרים טרם מכות כליה כי להם הוא צורך שעה לבל יטעו ישראל אחריהם אכלה תיכף כרגע או י"ל דהנה לכאורה יקשה על בלעם דהיה הולך עם שלוחי בלק וקסמים בידם וכי מה איכפת להו בכישוף הא היה יודע דעת עליון לכוין אותו רגע שהקב"ה כועס רק נראה דאיתא בגמרא מ"מ נקרא כישוף שמכחישין פמליא של מעלה וזה ודאי אי אפשר להכחיש כביכול בעצמו רק בפמליא שלו וזהו בעת הזעם שהקב"ה מסיר השגחתו מהעולם וממנה מלאך תחתיו ולכך היה צריך לכשופים ואיתא כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע היינו בעת הזאת שהקב"ה כועס ואז המלאך אינו מבחין וז"ש כאן ואכלה אותם כרגע לבל אבחין בין טוב לרע

אל אלהי הרוחות לכל בשר וגו' פרש"י יודע מחשבות היינו דאיתא בזהר דקרח אדוק במינות היה והעם סוררים אחריו אבל באמת הם לא היו אדוקים במינות ולכך אמר אל אלהי הרוחות היינו מחשבות שבלב לידע מי הוא אדוק במינות או לא. או יאמר כי בבשר אחד כלול רוחות ונשמות הרבה שתלוין בו כי האב הוא אילן והתולדות הם הענפים ולכך בבשר אחד תולין רוחות הרבה וביקש משה שאף שקרח חטא מ"מ תולין בו רוחות הרבה ענפים ונשמת תולדותיו כי בני קרח היו צדיקים ויצאו ממנו נביאים כנודע וביקש שזכותם יגן גם כיון בזה לסוד הגלגול וזהו אלהי הרוחות לכל בשר כי הנשמה מגולגל ונשמת קרח היה לקין ולכך חלק על משה שהיה נשמת הבל ונחלקו אז