תפארת יהונתן קסג
Tiferet Yehonatan 163 · תפארת יהונתן · free full Hebrew text
Open in the reader →מי יודע מה שהוספת עוד מדעתך ולכך באו בצרעת פרחה בכולו דהנה אמרו בדור שכולו חייב יבא משיח שנאמר כולו הפך לבן טהור וא"כ ק"ו דשברי לוחות דכל ישראל מומרים נסתר דאדרבא דעי"כ יותר יש להם תקוה מאיש פרטי עובדי כו"ם וא"כ שלא כדין שברת הלוחות גם אמרו כי כל העדה כולם קדושים לשלול חטא העגל כדאמרו חז"ל ויהי ה' עם דוד אפשר שה' עמו וחטא בא לידו כי ודאי שה' שומר ידו מעשות כל רע אלא שעשה להורות תשובה ליחיד וזהו הטענה של קרח באמרו ובתוכם ה' אם כן איך אפשר שה' בקרבם וחטא יבא לידם אלא ע"כ שהיה להורות תשובה לרבים וע"י טענה זאת ערערו על משה ששיבר את הלוחות והיה ג"כ ענין עצת אשתו של קרח כמאמר חז"ל כי קרח אדם גדול ממש אחר משה ואהרן וחשבה בלבה שילך בדרכי הפרישות כמו משה פרוש מאשתו כמ"ש באלדד ומידד אוי לנשותיהן של אלו שנעשו נביאים ולכך הסיתו למרוד במשה ומבלי לשמוע בקולו
וישמע משה ויפול על פניו נראה לפרש דאיתא בגמ' כ"מ שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ומשה רצה בתקונם אולי יתחרטו ויעשו תשובה ואילו היה נותן בהם עיניו היה מכלה בהם ולכך ויפול על פניו או נראה דרמז להם דקודם חטא העגל הציצו בשכינה בעצמו וניתן להם כח לקבל השפעה מהקב"ה בעצמו אבל אחר חטא העגל נחשכו עיניהם מראות ואפי' ע"י אספקלריא לא היו ראוים לקבל היינו שלא היו זוכים לראות אפי' פני משה כדכתיב יסיר את המסוה עד צאתו ולכך כל הסתת קרח שהסית לישראל לא חטאו בעגל כלל היה מטעם אהרן שעשה העגל זכה לחשן המשפט על לבו ומשה בא לסתור זאת ממה שאינם ראוים לראות בפניו ומגודל ענותנותו לומר זאת בפירוש ולכך ויפול על פניו לרמוז בזה ברמיזה בעלמא
איתא במדרש וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע שחשדוהו בא"א ונ"ל עפ"י מה שכתבתי כי משה שיבר הלוחות כדי שיהו נדונים כפנויה ולא כא"א וקרח ועדתו אמרו שאין להם חטא העגל ועדיין הם אשת איש כמאז ומקדם שאמרו נעשה ונשמע ושמעו כולם אנכי ה' אלהיך ולא יפה עשה משה בשבירת הלוחות ונתעשר ע"י פסולתן וזהו עין רעה של קרח וזהו חשדוהו מא"א כלומר כי חשבו אף בשבירת הלוחות הם א"א ועדיין כמקדם ולא כפנויה ולא יפה עשה משה כטענם כולם שמעו אנכי וכו' ולא נתבטל הקבלה והקבוץ ההוא כלל. ועוד נראה לפרש המדרש באופן אחר ע"פ מה דאמרו חז"ל ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו ואחד מהם שהוסיף יום אחד מדעתו ובאמת יש להתבונן למה לא צוה הקב"ה בעצמו לפרוש שלשה ימים מאשה רק וקדשתם היום ומחר אבל ידוע שישראל היו אנוסים והיו צריכים לכפות ההר כגיגית וזהו מאמר המשורר ויפתוהו בפיהם ובלבם יכזבו לו היינו שאין לבם כפיהם שאמרו נעשה ונשמע לקבל התורה ואין לבם מסכים ע"ז ומשה הרגיש בזה ע"כ הוסיף יום אחד דאולי יתנו דעתם לשוב בכל לבבם והקב"ה הסכים על ידו שדרכו לתת לאדם ארכא אבל הוא יודע תעלומות לב שבל יתנו להסכים לבבם לפיהם ומה מהני להו אריכות הזמן ואדרבה בכל יום ויום הס"ם מתגבר להסית לכך לא צוה מתחלה לפרוש רק שני ימים. ואיתא במס' שבת כל המבטל את ישראל מפריה ורביה אפילו לילה אחת מעלה עליו הכתוב כאלו בא על א"א כדמצינו בבני עלי אשר ישכבון עם הנשים בשביל ששהו קיניהם וביטלום מפ"ו מעלה עליהן הכתוב כאלו שכבן וזהו היה כאן טענת קרח באמירתו כי כל העדה כולם קדושים כולם שמעו אנכי וכו' וקשה הא היו כפוים אבל הם כחשו שלא היו כפוים ומתחלה ועד סוף היו ברצון וא"כ לא יפה עשה משה שהוסיף יום אחד וביטל כל ישראל מפ"ו וזהו שחשדוהו באשת איש ובמסכת סנהדרין אמרו שחשדוהו מא"א דכתיב ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה היינו נמי שלקח אוהל שבו הארון כמבואר בגמ' סוף ברכות ואם אין הארון במחנה ישראל אסורים בתה"מ וא"כ הם הביטו אחריו שביטלם מפ"ו וזהו חשד א"א אבל באמת הם היו מנודין כמו שפרש"י ולכך לקחו אבל הם אמרו כולם קדושים ואינם מנודים ואם כן חשדוהו בא"א כי שלא כדין הרחיק את הארון
בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו פרש"י עתה עת שכרות הוא לנו ולהבין נראה דהזוהר גילה סודו במה דהקב"ה צוה אחר מיתת בני אהרן יין ושכר אל תשת דהם היו גדולי הדור דמצינו דהיו גדולים ממשה ואהרן וכמאמר משה בעצמו איך יעלה על לב לומר דשכורי יין היו נכנסים למקדש רק האמת הוא כך דאם יראו הבריות השריפה הגדולה אשר שרף ה' לא יתלו בהקרבת אש זרה רק יאמרו שהותר לכל איש להקטיר אש זרה רק בני אהרן מתו שהיו שתויי יין כדת המנבלין להוציא לעז ולכך נצטוה מיד אח"כ לבל ישתה יין להסיר לזות שפתים וזהו הענין כאן דהם היו שכורי יין ואם יענישם ה' בהקרבתם אש זרה יטעו הרואים דהקטרת לא נתקבל בשביל השכרות ולא על שנלכדו באש המחלוקת ולכך בוקר ויודע עד שסר טעם היין. או יאמר בוקר ויודע כי הם ערערו על שבט לוי וכהונת אהרן ומלכות משה ולכך על שלש אלו ויודע את אשר לו הוא שבט לוי אם הם לו או הבכורים ואת הקדוש והקריב אליו היינו מי שהוא כה"ג לשמש בקודש והוא קדוש ואת אשר יבחר בו יקריב אליו הוא הנבחר למלוכה כדכתיב בשאול בחיר ה' והנה בקטרת נתברר ענין אהרן א"כ מלוכת משה לא נתברר אבל מבורר ע"י מן שירד לפני משה בכל בוקר כמנין עומרי ישראל כולם היותו מלך וכולל את כל העם ונוטל חלק בראש וירד בבוקר כדכתיב בבוקר בבוקר וזהו בוקר ויודע