תפארת יהונתן קנה

ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה בם אש ה' והנה מלבד מה שכתבתי לעיל יש עוד לתת טעם על שנענשו בהבערת אש ה' בם דידוע מה דאיתא במדרש דנדב ואביהוא כשחטאו יצאו ב' חוטין של אש מתוך קדשי קדשים ונתחלקו לארבע חוסין וזהו במקום נחש דידוע המורה הלכה בפני רבו ישכנו נחש ובבהמ"ק לא היה נחש והם הורו הלכה בפני רבן ויצאת בהם אש משמים תחת נחש והערב רב הם היו מלאים גלולים מארץ מצרים אשר היתה מלאה חרטומים ומכשפים והם היו מתאוים ביתר עז להתדבק דוקא בכישוף וכישוף הוא דמקבצים נחשים ועקרבים מאוד ומהם שאלו כל חפצם והם עשו עצמן כגונבי דעת עליון לבל לבוא לא"י מכח הנחשים שיהיו בו ואיפוך הוא דבא"י לא יהיה נחשים ועקרבים לנחש ולעונן בו ולכך יצא אש ובערם שהוא ממדת הנחש כדמצינו בנדב ואביהוא דאש היה במקום נחש

והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר האספסוף הם הערב רב שלא היו יראים ושלמים התאוו תאוה לאכילת בשר כי במדבר לא היו אוכלים רק בשר שלמים ולא בשר תאוה וכאן דהיה מסע ונתפרק האוהל ומשכן לא היה אפשר בשלמים ולכך התאוו תאוה לאכול בשר והם התעוררו גם לבני ישראל לבכות וזהו וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר וענין תאות ישראל לבשר היה או כי לא על הלחם לבדו יחיה אדם כי על כל מוצא פי ה' והיינו נשמות ונצוצות שבקרבו וע' בכתבי האר"י בפירוש לא בעינא אכלי ירקא דבמקום ירקא ליעול בישרא כי בירקות וצמח האדמה יש בהם נשמות גרועות מנשמות שבבשר ונשמות שבבשר גרועים מנשמות שבדגים שכולו טוב ולכך הם התאוו לבשר כדי להוציא ניצוצות קדושה ואמרו במן שירד משמים ליכא נשמות וניצוצות ואף שטמן בתוכו דבר רוחני מ"מ אינו מושג ולא ישיגוהו באכלו לכך אמרו המן כזרע גד כמו שטמן שם בנחלת גד משה מקור עץ החיים ולא ידע איש את קבורתו ואינו מושג ונרגש וכן הוא במן ולכן עינו כעין הבדולח שמראה כמה גוונים למראות עין ואינו מושג בעצם שום גוון כן המן כי הרוחני אשר בקרבו הוא טמיר ונעלם כקבורת משה וכגוונים כמו בבדולח והם בקשו להשיג דבר כדי שיהיה נשמתם מוסיף אומץ כידוע זהו סיבת תאות אכילת בשר

זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקישואים ואת האבטיחים וגו' ועתה נפשינו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו הנה אמרו שבמצרים אכלו מיני ירקות שבהם נשמות וגם דגים חנם בלי יגיעה כי נשמות שבקרב דגים כולם צדיקים וא"צ יגיעה לתקנם גם היה כל מגמתם להגיע למעלת רה"ק כמ"ש בעל ברית מנוחה קברות התאוה שהתאוו לרה"ק ואין רה"ק שורה אלא מתוך שמחה ואין שמחה אלא בבשר ולכך התאוו לבשר כי במן לא היה להם שמחה רק עינוי כדדרשינן ויענך וכו' וביקשו ג"כ לירד לעומקו של תורה לעיין בו ולידע הטעמים בפרט כי המן לא היה רק כלל כי הכל נכלל בו בחומר היולי ולכך כל הטעמים כלולים בו אבל הכל דרך כלל ולא דרך פרט ומן בגמטריא כל"ם אבל הם בקשו לידע דבר פרסי וזהו אמרם בלתי אל המן עינינו אמרינן בגמרא על מי שנשאל דבר מחבירו ולא השיב לו על נכון עד למחר מה דלא אמרתי לך אתמול דלא אכלתי בשרא דתורא פירש רש"י לא דקדקתי בטעמו של דבר והיינו כמ"ש ולהג הרבה יגיעת בשר כל ההוגה בהם טועם טעם בשר וזהו לא אכלתי בשרא כלומר לא הגעתי בו והם בקשו לטעום טעם בשר היינו פרטי ענינים בתורה גם כל הדברים באים מתמצית א"י ולכך א"י לא תחסר כל בו כי הכל בא מא"י אמנם המן אינו בא מא"י רק משמים ולכך התאוו לבשר ודגים וירקות שכולם שרשם מארץ ישראל אבל המן אין לו חלק בארץ ישראל ולכך נאמר המן כזרע גד ופירש בזוהר כמו שגד לא היה לו חלק בא"י כן המן ולכך המן היה בא בזכות משה כי לית ליה חלק בא"י והנה כל מה שבא"י הוא פרה ורבה ומועט נעשה מרובה אבל המן אף שהיה בח"ל מ"מ פרה ורבה כי עשירית האיפה הספיק למאוד עד שאכלו והותירו ולכך נאמר והמן כזרע גד שלא נטלו חלק בא"י ומ"מ פרו ורבו למאוד כדדרשינן גד גדוד וכו' עיין בתרגום ובמדרש ולכך היו מתאוים לדבר שבא"י גם הם הערב רב היו מעוננים וכל ענינם היה לקסם ולהוריד שפע משבעה כוכבי לכת ובפרט בעניני אכילה כדכתיב העורכים לגד שולחן גד הם ז' כוכבי לכת ובהמה היא ממושפע משבעה כוכבי לכת כמ"ש ולכך התאוו לבשר כי המן אינו מושפע משבעה כוכבי לכת ולכך קאמר הפסוק והמן כזרע גד כמו דבר המושפע מכוכבים הנקרא גד וגם יש בו כח להחכים כי ידוע שמן זית מחכים וטעמו לשד השמן ולא היה בו שמן מתדבק כי בחנו ונסו בכל אופן טחנו ברחיים ובשלו בפרור וכדומה להסיר שמנותו ומ"ה לא זז הטעם לשד השמן וזה מורה כי היה כח שמן בקרבו והוא עלול להחכים והיה סגולת המן כי מזונו של אדם בדין אמנם המן ירד בלתי דין ולכך ירד לילה על המחנה וידוע דאין הקב"ה דן לישראל רק ביום וזהו לאות כי ירד בלתי דין כטל מאת ה' אשר לא יקוה לאיש

וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו איש פתח אהלו אמרו חז"ל דהבכיה היה להתיר להם עריות דבוכה על משפחותיו היינו להתיר להם הקרובות ושאר בשר כי קודם חטא אדם היה עריות דשאר בשר מותרים דקין נשא אחותו והיינו כי לא גבר עדיין כח התאווה משא"כ אחר החטא שגבר כח התאווה אלו היו עריות מותרים היו אדוקים במשגל יום ולילה כיון שנתגדלו ומצוים. עם נשותיהם הקרובים מנעוריהם כמ"ש הרמב"ם בס' המורה והמן היה לתקן חטא אדם הראשון וכמו קודם החטא שלא הותר לו לאכול בשר לבל יגבר בו כח התאוה כן משניתן להם המן נאסרו בבשר תאוה ע"כ צעקו אם