תפארת יהונתן קנ

לכל המין והיא היתה מנאפת הרי לחם בהמה הרצון כאשה בהמה והנה קודם חטא היה עץ הדעת חטים חטה בגימטריא כ"ב אותיות התורה והיה נפרץ הדעת והחכמה למאוד ארוכה מארץ מדה ולאחר הקלקול מנחש נעשה מחטה שעורה מאכל בהמה ולכן צעק אדם אני והחמור נאכל באבוס אחד והיה לחכמה שיעור וגבול להשיגה ברוב יגיעה ולכך איקרי שעורה לשון שיעור וגבול ולא זכו רק למצוה טבעיית שנפש בהמה ממש תשיגם והן י' דברים שכולם טבעיית כמו שאמרו המפרשים ולכך שעורה בהיפך אתוון עשרה ולכך במרה נצטוו י' דברים והיה בפסח קרבן שעורים היינו עומר אבל במתן תורה לכל התורה שני לחם מחטין ואשה שהיא היתה שארו ונעשה ע"י אדם נחש שאור שבעיסה ובתחלה היתה שאר בא' תפקחנה עיניהם נעשה ע' בנחש ונעשה מן א' שהיו מקדם בעולמות עליונים שהם בלתי מושגים לגשם והיא אין והיא נתנה עין בנחש ונעשה א' ע' ונעשה שער והיא שעורה וז"ש כל הפסוק לשעורים נאמר עצם כשעורה מטמא כי היא כעצם מעצמיו והיא גרמה טומאה ונעשה שעורה ולכך עצם כשעורה מטמא והנה קודם חטא היה בחינת אדם במרכבה ואח"כ בע' שרים שזהו שעורים ע' שרים ואח"כ שדים זהו עדשים ע' שדים הניתן לאבלים

לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה נראה דשלשה דברים חייב הבעל ליתן לאשה כמו שכתוב שארה כסותה ועונתה לא יגרע והיא מואסת בכל אלו ולכך תביא קרבן להורות זאת. ונרמזו באלו ראשון קמח הוא שארה היינו מזונות ושמן דקודם תשמיש היה סכים בשריהם בשמן לבונה על דרך מאמר הכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים וזהו כסותה ונרמזו בפסוק ואם שלש ר"ת שעורה לבונה שמן

מזכרת עון היינו חטא חוה כי על ידה נתהווה הניאוף באכילת עץ הדעת ויין היה בעץ הדעת אבל לא שמן גם לבונה הוא שרף הנוטף מעץ לבונה אבל שרף שהיה מעץ הדעת הוא אדום ומזה שרש נחש הנקרא נחש שרף כי יונק משרף כל עץ ולכך לא היה עליו שמן ולבונה כלל

ולקה הכהן מים קדושים כל ענין הכהן כמ"ש כי אשה זו לפי ניאופה אבדה עוה"ב וכהן מסטרא דחסד לו הדבר לעשות להצילה להביאה לחיי עוה"ב וידוע כי דור המבול עשו זמה ומים זדונים שטפו אורה ואבדו שני עולמים אבל אשה זו להציל אותה יקח מים קדושים והם יגינו עליה מעונש עוה"ב ומים הזדונים הם חשך כדכתיב וחשך על פני תהום ולא שמשו מזלות בעת המבול אבל מים קדושים שרוח אלהים חופף עליהם אור ולכך כתיב ורוח אלהים מרחפת וגו' ויאמר יהי אור ולכך מים קדושים שרוח אלהים חופף עליהם היה מן הכיור במראות הצובאות אור ולא חשך והבן ונתונים בכלי חרס דכמו דכלי חרס אינו מטמא אלא מתוכו ולא מגבו כך האשה אינה טמאה אלא מתוכה אבל בפריצות בעלמא אינה טמאה ואין המים בודקין אותה וכמו בכלי חרס אם נטמא שבירתו זו והיא טהרתו כן היא אם נטמאה מיתתה בעוה"ז היא טהרתה לעוה"ב וכן עפר כי וכפר אדמתו עמו גוף עפר מכפר ואמרו חז"ל ממקום כפרתו נברא כי מן עפר ביהמ"ק נברא ממקום המזבח ולכך עפר כי משם נתכפר כי עפר אתה ולעפר תשוב ולכן עפר מקרקע משכן יקח וזהו כי אשה שהחמיצה היא שאור בתרגום נקרא חמע ראשי תיבות חרס מים עפר ולצורך שלש אלה כי הוא מבטל ארס נחש אשר עפר לחמה

והעמיד הכהן את האשה לפני ה' בשער עזרה כי לפתח חטאת רובץ כי שם יחנו שדים כמו שאמרו לעיל פרשת תזריע ולכך שם שדי משמר אצל הפתח והנה שטה בגימטריא שדי כי שטה מדרך שדי ונדבקת בדרך בחטאת הרובץ בפתח ולכך יעמידנה הכהן בשער וגם נראה כי שדי עומד אצל הפתח הוא אשר אמר לעולמו די שלא ירדוף האדם אחר תאוות המותרות והיא לא עשתה כזאת לכך העמידה בפתח

ופרע את ראש האשה כי שער מורה על מותרות כנודע כי לרבוי שערות ירבה חמדת המותרות ולכך עשו מלא שערות היה מלא תאוה ואמר הלעיטני נא ובאמת צורך העולם הוא חמדת האכילה וכדומה לקיום העולם אבל צריך להיות בגבול ומדה ומבלי להיות פרוץ במותרות רק לשום רסן וקשר מבלי לצאת חוצה וזה שכתוב ויבן את הצלע מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והיינו שקשר השערות לבלי יפרוץ המותרות לחוץ רק יהיו מקולעים וקשורים מבלי להיות פורץ רק אסור וקשור וזהו רמז קולע אל השערה ולא יחטא דמי שקולע שערות מבלי להניח בקשת המותרות לרוב לא יחטא הוא האשה שלא קשרה לחמדתה רק פרצה בה ולכך סתר הכהן קליעת שערה

ונתן על כפיה את מנחת הזכרון כי נאמר אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה כי מתחלה היו דו פרצופים לאחדים לא יתפרדו והוא דיו"ד של איש נכתבה י' ו' ד'. וה' של אשה נכתבת ה הוא הוא ד' ו' והוא עשר כמו י' של איש ואם הם באחדים הרי יו"ד תרין יודי"ן והם באחד אבל כאשר חטאה חוה נפרדה דו מן י' ונעשה דוי והרי תרין יודי"ן הרי כ"ף וזהו אחור וקדם מתחלה צרתני זכר ונקבה יו"ד ואחר כך נתפרדה ותשת עלי כפכה שנעשית כ"ף וכן היא האשה שמעלה מעל באישה ונפרדה ממנו לכך נותן על כפה שנעשה מי' כף

וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים עיקר הדבר הוא כי מרים הוא על עוה"ז כי אחריתו כיום מר כדכתיב מר ממות והיינו כי המות בא ע"י טפה של מ"ה ומר בלה"ק טפה כמ"ש כמר מדלי אבל ומאררים ארורה בעוה"ב ולכך מרים ומאררים כי כך היה בדין משפט האשה המנאפת לאבד עולם הזה ועולם הבא

אם לא שכב איש אותך הנקי ממי המרים כי ס"ד הואיל והביאה עצמה לכך לסתירה עם איש אחר