תפארת יהונתן קמט

הזכרים ואמרת בלשון רכה אליהם היינו למי שנוגע גוף הדברים הם הנשים

איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל. נראה לבאר הכפל (לי נראה) כי יש שני סוגים באשה מזנה תחת בעלה האחד שנכנס בה רוח שטות רוח זנונים וחמדה לחבק חיק נכריה וזהו כי תשטה אשתו. והשני אם בעלה עקר שכל הטעם שלה למעול בו מעל דאמרה בעינא חוטרא לידה וכו' וגם להסיב נחלת בעלה לבל ירשו זרים היא מזנה עם אחרים שתלד ויהיו בניה יורשים כדמצינו עובדא זו בדוכתא טובא וא"כ הרי כאן מעל וז"ש כי תשטה ומעלה מעל ונאמר איש ואיש כי הם בחינות שונות גם אמר איש איש כהן וישראל כי אף אנוסה אסורה לו וה"א באנוסה והיא מכחשת ג"כ תשתה מים המאררים להיותה אסורה לבעלה כמו בישראל המזנה ברצון לכן נאמר איש איש דהן כהן והן ישראל צריכה לשתות אשתו ברצון ולא באונס

כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל והיינו כמ"ש מהרי"ק אף שהיא בזה שוטה וחסרה דעת לדעת איסור הניאוף ואומרת מותר מ"מ אסורה הואיל דמכל מקום נתכוונה למעול מעל באישה דדוקא אם נחלפה לה בעלה באחר וכסבורה דבעלה הוא ומקרי שוגג דלא נתכוונה לזנות משא"כ באומרת כסבורה שהוא מותר ולכך לא כתיב ותמעול מעל בה' וזהו מאמר הכתוב אף דתשטה דהיינו שהיא שוטית מכל מקום אסורה ואמרו חכמינו ז"ל דמכאן דאין חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות והוא כן בכל עבירות והא דכתיב כן דוקא בסוטה דבזה הורה לנו התורה העיקר ושורש חמרי של עבירות בא לאדם מאשה מנאפת מחוה שבא עליה נחש באכלה מעץ הדעת ולכאורה אדרבה ע"י עץ הדעת נתחכמו כי התורה אמרה ע"י נפקחו עיניהם והנחש אמר שע"י אכילתם ידעו טוב ורע והיש מדע יותר מזה אבל באמת כבר כתב הרב המורה שנשאל על כך וכי יתכן שקודם החטא היו חסרי מדע להבחין בין טוב לרע וע"י חטא יקבלו דעת וכי יהיה חוטא נשכר ועל זה כבר כתבתי תירוץ דהענין הוא דמי שהוא חכם מבחין ומכיר הטוב בעצמותו אבל מי שאינו חכם אינו מבחין בעצמותו עד בעת רואו נגדו הרע המנגד לטוב ולא מקדם וזה לחסרון שכלו שאינו מכיר בטיב הטוב רק ברואה מנגדו וקודם החטא לא השיגו הרע רק הבינו הטוב בעצמותו אבל לאחר החטא הבינו הטוב מתוך הרע ולא הכירו הטוב רק בשומם למולו הרע וזהו יודעי טוב ורע וזהו חסרון והעדר השכל שלא ישנו הדבר בעצמותו רק מפאת מנגדו וכן העידה התורה כי אשה שוטה ואינה מבחנת הטוב לשמור ברית בעלה עד שתשיג הרעה לשתות מים המאררים אז תכיר הטוב והרע וזהו חטא אכילת עץ הדעת ולא תחשוב שהיה גורם חכמה רק העדר חכמה ולכך כתיב כי תשטה והיא לא נתפשה פי' דל"א דהיא אנוסה דהיצר אלבשה כמאמר אבוה דשמואל ולכך קאמר ונסתרה דמי הסתירה ומי הכריחה לסתור ועל זה אין טענת אונס

ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה הנה בגמרא אמרו רוח טהרה וחד מ"ד אמר רוח טומאה ושניהם אמת דענין הוא דיצר הרע בחכמתו אשר נתחכם לאדם להפילו ברשתו מפתהו על יד על יד ירבה ומכח זה הורגל לדבר עבירה ועבירה גוררת עבירה ואחר אשר הסית את האדם וחטא בכל מה שלבו חפץ הוא נעשה שטנו של אדם כמ"ש הוא השטן הוא היצה"ר אינו מניח את האדם עד שיכרה לרשע שחת ומפיל אותו לשאול תחתית וזהו רוח הטומאה אבל הרוח קדושה אינו כן רק מזהיר האדם קודם שבא לידי הרהור חטא וכן כאן גבי האשה דמקודם בא היצה"ר אל האשה לפתות אותה להסתתר עם אנשים אחרים ואחר כך בא השטן אל הבעל לקנא אותה ואחר הקנאה אינו מניחה עד שתסתתר פעם אחרת ותזנה כדי להשקותה מי המרים וצבתה בטנה וזה שאמר ועבר עליו רוח קנאה והיא נטמאה הוא היצה"ר רוח טומאה הוא היצה"ר להסית אותו לקנא לה אחר סתירה ראשונה ואח"כ מפתה עוד לאשה שתסתתר ותזנה או עבר עליו רוח קדושה לקנא אותה אחר סתירה ראשונה והיא נסתרת עוד ולא נטמאה דרוח קדושה הזהירה שלא תזנה בסתירה השנית וז"ש בגמרא רוח טומאה ורוח טהרה ולכך נאמר בקרא שני פעמים ועבר עליו רוח קנאה ועל שני אופנים הנזכרים רמזה התורה

והביא האיש את אשתו אל הכהן וגו'. כבר אמרו כאשר יעבור איש מנאף או אשה מנאפת נגד אבני האפוד וחשן יכהו האבנים א"כ זה יהיה סימן לכהן אם היא טמאה או טהורה ולכך והביא אל הכהן גם אהרן התנצלות שלו שלא חטא בעשיית העגל הוא כי אמר ליקח נזמי נשים ובטוח היה שלא יתנו והטעם כי כל מגמתה לעבוד כו"ם הוא להתיר עריות וזהו לא יאבו הנשים ואם כן לפי לדעת אשה דמזנה לא שפט אהרן יפה שנשים יסרבו ליתן ואין ראוי לזרע אהרן לכהן כיון שחטא אהרן ולכך יביאה אל הכהן לתבוע עלבון הכהנים ושורש יחוסם הוא אהרן וגם כל המעשים של ענין שתיית המים היה מחסד ה' כי ראוי היה לאשה זו לאבד עוה"ז ועוה"ב וע"י המעשים של שתיית המים נתכפר עליה ע"י שקיבלה עונשה בעולם הזה ויש לה עוה"ב והוא חסד גדול ולכך והובא אל. הכהן שהוא חסד

והביא את קרבנה עליה עשירית איפה קמח שעורים לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה כי מנחת קנאות היא מנחת זכרון מזכרת עון. הנה היה מנחתה עשירית האיפה כמנחת עני אין עני אלא מדעת והיא דעת חסירה כי תשטה היינו שוטית וחז"ל קראוהו סוטה ס' תמור ש' וחסר מן ש' כמנין מר כי מר לה ושותת מי המרים והיה מנחתה שעורים מאכל בהמה כי אשה נקראת לחם כדכתיב את הלחם אשר הוא אוכל קראן לו לאכל לחם ובהמות ונשותיהם שוין ונבעלים