תפארת יהונתן קנא
Tiferet Yehonatan 151 · תפארת יהונתן · free full Hebrew text
Open in the reader →לעבור על איסור יחוד שהוא איסור תורה א"כ יבדקו המים עכ"פ בעונש קטן לכך אמר הנקי כי בושה בדברים כאלה מכפרים
ואמר הכהן לאשה יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך זהו כי כל מגמת הכהן החפץ חסד לבל תאבד עולם הבא ובזה תכופר ולכך אמר לאלה ולשבועה שיאמרו ראו מה שקרה לפלונית ונוסרו הנשים הפרוצות וא"כ יגולגל על ידה דבר טוב שישובו רבים לעבוד ה' ולסור מדרך רע זהו גרם של זכות לה שלא תאבד עולם הבא ולכך זה מכהן ברחמים וזה שתהיה לאלה ולשבועה הוא לטובתה להיות לה זכות
בתת ה' את יריכך נופלת ואת בטנך צבה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך הנה בדקו המים היפך מקללות הכהן ואמרו חכמינו ז"ל בקללה הקדים ירך לבטן שבה התחילה בעבירה תחלה אבל הבדיקה היה ראשון בבטן והטעם שנשתנה מאמר הכהן לבל יאמרו דבאמת אשה נקיה היא רק דקללת הכהן חל בה דקללת חכם אפי' על חנם בא ולכך באו הדברים בהיפך תחלה בטן שלא כדברי הכהן ואם כן אלו היה משום קללתו היו הדברים כהוייתן כמו שיצא הקללה מפי כהן. ולפי פשוטו או שכבר אמרנו שכולל כאן כל מיני מנאפות הנואפת מחמת חימוד וכל חמד הוא בירך ועקבים כנודע ולכך נפל ירך תחלה והנואפת להיות הרה ויולדת צבה בטנה תחלה וגם באמת היתה ראויה לנפול ירך תחלה כמאמר חז"ל ירך התחילה בעבירה רק בנפול ירך תחלה תהיה נבלה מחיים וא"כ לא תרגיש כשיהיה אחר כך הבטן צבה ולא נתכפרה כיון שלא הרגישה ביסורין וכל מגמת הדבר לכפר שיהיה לה עוה"ב ולכך בחסד ה' ראשון צבה בטנה ואח"כ נפל ירך וא"כ תרגיש ביסורין והרי לה לכפרה
וכתב את האלות האלה הכהן בספר וגו' כי אותיות שבטי יה הם אות ברית בינינו ובין הקב"ה והוא כפרת ברית בשם י"ה איש ואשה ולכך נמחקים אותיות השם וכן בלוחות כאשר עברו בני ישראל ברית ובקש משה שיהיו כפנוים כאלו לא באו בברית שיבר הלוחות ואותיות פורחות וכאשר האותיות פורחות בטל אות הברית ומה שמחה הכהן בסוטה את האותיות זהו כעין שברי לוחות ולכך בעגל אמרו חז"ל שבדקן כסוטה ובמקום שהיה בסוטה ספר נמחה היה שם שברי לוחות והיה שם הרחמים גורם כאשר בא בתוך המים שתמות האשה כשתשקה מהם שאלו לא היה השם נמחק לתוכם היו המים גורמים איבוד שני עולמים מרים בעוה"ז ומאררים לעוה"ב וע"י השם נתבטל עונש עוה"ב ונתקיים רק עונש עוה"ז וזהו ובאו המים המאררים שהוא עונש עוה"ב באו רק למרים שתמות בעוה"ז ולא לעוה"ב כמה רבו חסדי ה' וכמה עמקו מחשבותיו
והניף את המנחה לפני ה' וגו' לכפר עליה שיהיה לה עוה"ב והיא עשירית האיפה מנחת עני והיא עני בדעת כי תשטה כתיב ולכך הקטיר אזכרתה קומץ לה' לבל ימאס ה' יגיע כפו וינחם על עפר ואפר שהיה מלא קומץ כנודע
והשקה את המים וגו' הקריב המנחה ואח"כ השקה שאם נטמאה מ"מ באו המים המאררים רק למרים בעוה"ז ולא בעוה"ב וקאמר שצבתה בטנה ויהיו לה היסורים לכפרה וגם תהיה לאלה בקרב עמה ונוסרו רבים על ידה ויהיה לה לזכות כמש"ל
ונקתה ונזרעה זרע כי ודאי חטאה במה שהכניסה עצמה בפריצות ויחוד עם אנשים אחרים רק היא תנקה משום דאם יקרה לה איזה עונש יאמרו שמים המרים פעלו זאת ואף היא זנתה לכך ונקתה אבל מ"מ ב"ח גובה את חובו ולכך ונזרעה זרע ופוקד עון אבות על בנים וכמ"ש משא שהיא קשה לאחד היא קל לשנים ולכך תזרע זרע ובנים ישאו עונה והיא תנקה לגמרי לבל יוציאו לעז על מי המרים
וזהו שסיים ונקה האיש מעון שלא תאמר אם היא מנוקה א"כ הבעל פעל עולה במה שבייש בת ישראל הכשירה וגם השם הקדוש נמחק ע"י כי מ"מ מנוקה האיש מעון שכך ראוי לגדור גדר בפני הפריצות אבל האשה ההיא תשא את עונה כמ"ש שלא היה לה להכניס עצמה בפני הפריצות הזה ולכך תשא עונה רק תנקה לבל יוציאו לעז על המים אבל מ"מ עון עצמו אינו נמחק ופוקד עון אבות על בנים כנ"ל ודו"ק: פרשת בהעלותך
דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות איתא במדרש כשראה אהרן דנשיאים הקריבו קרבנותיהם חלש דעתו א"ל הקב"ה כי הקרבנות יהיו בטלים ונרות שלך קיימין לעולם וכבר תמה בזה הרמב"ן דהא גם הנרות יהיו בטלים אחר החורבן ונראה לבאר המדרש כי הענין הוא כי כל תרי"ג מצות נכללים בז' מצות בני נח והם עיקרים לכל תרי"ג מצות רק שהם שרשים ותרי"ג מצות הם ענפים ומזה שמר אברהם כל התורה בכללה כי השיג הענפים מן השרשים וע"ז מורה ז' נרות כללות של מצוה כמ"ש נר מצוה ותורה אור והכל אל מול פני המנורה שהיא התורה הכולל שבעה שהם כלל לכל הנרות וזהו אל מול פני המנורה יאירו כי זהו סובב כוונת המצות לתורה והמצות והתורה הכל אחד ולכך דרש במדרש על הנרות ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה דע"י ז' מצות נשתרבב התרי"ג וידוע דלאחר החורבן התורה מכפר כמו הקרבנות כמ"ש כל העוסק בתורה וכו' וזה כל הקרבנות בטלים אבל שלך המורה על התירה ומצות לא יבטלו לעולם כל העוסק בתורה וכו' ונצטוה אהרן עכשיו כי נאמר בסמוך סוף פרשת נשא ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת וכדי שלא יהנה אהרן מאור השכינה המבהיק מן הפרוכת לחוץ כמבואר בירושלמי שהכה"ג היה מהלך לאורה של ארון ולכך נאמר לו עכשיו