תפארת יהונתן קמב

ירדוף אחד אלף אבל נראה דהיודע בתכסיסי מלחמה הוא יודע כי ליתן מורך בלב אנשי חיל שינוסו צריך מתחלה התאמצות ורב הפעולה כי הם עומדים על משמרתם לנצח לא יסורו לקול הלוחמים נגדם אבל כאשר כבר גברו במקצת ונסו איזה אנשים מוליד תיכף שערורו' ומהומה וקלקול הסדר עד שבקל ינוסו אחר כך הנשארים וצריכין ראשי הצבא אימת הגדול לחזק לבב הנשארים כנודע ולכך מתחלה לגרו' רדיפה וניסה צריך התאמצות שחמשה ירדופו מאה אבל כאשר כבר החלו לנוס א"כ אמיץ כח כל כך עד שמאה כחם לרדוף רבבה וקושית התו' הוא ג"כ מתורץ דהענין הוא כי אם אחד רודף אלף די שנסו מלפניו אבל לא ירדוף אחריהם להורגם כי צריך לעמוד על עמדו לבל יהי נלכד מלפניו ואחריו וא"כ הנרדפים ינוסו ולא יהיו מוכים מכת חרב וזהו הקללה לטובה הוא שאחד ירדוף אלף א"כ ינוסו ולא ימותו ולכך בא היעוד ונסתם ואין רודף וא"כ אין כאן פחד מיתה אבל כאן בברכה שהרבה ירדופו כמו חמשה למאה א"כ שנים או שלשה יעמדו על עמדם ומצב מלחמה והנשארים ירדופו אחריהם עד כלותם וזהו רצון סיום פסוק כי הרדיפה תהיה שיפלו אויביכם לפניכם לחרב אבל להיפך בקללה ישראל ימלטו שלא יהיה רק ניסה וזהו נמי כוונת התוספות בתירוצם התם כתיב ונסתם וכו' וזהו כדברינו הוא ודוק

ופניתי אליכם והפרתי אתכם והרביתי אתכם והקמותי את בריתי אתכם איתא במדרש והביאו רש"י והפרתי אתכם בפריה ורביה נראה לבאר כי הארון היה מכלה בשבט לוי כנודע והטעם כי סביביו נשערה מאוד אבל כאן הבטחה אף שאפנה עליכם מ"מ תהיו פרים ורבים כמו שמצינו בבית עובד הגתי שברכו ה' בעבור הארון שילדו ששה בכרס אחד אמנם נראה במה דכתיב והקימותי את בריתי אתכם כי הנה אמרו עתידה אשה שתלד בכל יום וטעם שינוי זה כי גזרו שמולידיו של אדם המה האדם והשמש וכאשר תקיף השמש במהלך רצונו ממערב למזרח שלשה חלקי עולם יוגמר הולד וזהו ט' ירחים והנה תנועה היומית השמש מקיף ג"כ העולם בכל יום ממזרח למערב ולמה אשה מילדת לט' חדשים ולא תלד בכל יום אך דזה לפי שמהלך היומי ממזרח למערב הוי הכרחי לפי שגלגל היומי מכרחת אותה להקיף כי היא אינה רוצה להקיף מפני רשעים שבדור ולכך אינה פועלת אבל לעתיד כשיהיו עמך כולם צדיקים ותקיף העולם ברצונה הטוב ולכך עתידה אשה שתלד בכל יום ובזה פרים ורבים מאוד וברית ה' היה על היקף יומי כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי וזהו והקימותי את בריתי אתכם שתלד כפי ברית שלי בהקף יום ולילה וא"כ תפרה ותרבה למאוד והבן

ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו בכאן רמזה לנו התורה איך בזמן שהיה בהמ"ק קיים השפעתו היה בכל יום מרובה משל חבירו כמו שעתה בעו"ה בכל יום קללתו מרובה משל חבירו וראיה לדבר זה ישן מפני חדש תוציאו ואע"פ שיהיה לכם תבואה ישינה תאכלו חדשה מטעם שהשפעתו יותר טובה

ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם דידוע דיסורין ממרקין עונותיו של אדם כמו מלח שהוא ממתק הבשר ומוציא נמי מהבשר כל מיני רע הבלוע בתוכו והנה קודם השראת שכינה על הנביא היה הקב"ה שולח עליו יסורים לנקות אותו מזוהמתו אשר איננו טהור הוא מחמת זוהמת חטאיו אשר חטא כדי שישרה השכינה עליו בקדושה ובטהרה וזה הוצרך למי שעבר עבירה אבל לצדיק שלא טעם טעם חטא לא הוצרך מלח להוציא בליעת חטא היסורין למרק והפירוש דלא תגעל היא לשון הגעלה שעל ידו פולט הכלי בתוכו וז"ש ונתתי משכני בתוככם דהיינו השראת שכינה ולא תגעל שאינם צריכין למירוק עונות כי עם קדוש אתה

והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם נראה לבאר ע"פ מה דאמרו בגמרא שני שאלות שאלו כנסת ישראל שלא כהוגן האחת ויבא כגשם לנו אמר לה הקב"ה בתי הגשמים פעמים נעצרים אלא אהיה לכם כטל שתמיד אינו פוסק שוב שאלו שימני כחותם על לבך אמר לה הקב"ה בתי על הלב פעמים נראה ופעמים אינו נראה אני אשימך כחותם על זרועי שנאמר על כפים חקותיך והענין השאלה והתשובה הוא קשה להבין ונראה דהנה אין טפה של גשמים יורד מלמעלה אם אין כנגדה עולה מן התהום כמ"ש ואד יעלה מן הארץ אבל הטל הוא בא בלתי התעוררות כלל התהום מלמטה והנה כנ"י חשבו שישראל הם לעולם צדיקים גמורים ולכך ביקשו שיבוא נא כגשם לנו בהתעוררות דלתתא והשיב הקב"ה בתי פעמים שישראל אינם צדיקים גמורי' נמצא שחדלה השראת השכינה רק אהיה כטל שהוא בא בלתי התעוררות כלל מהתהום מלמטה וזהו פי הפסוק והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כטל מאת ה' ועל השאלה השנית נראה לבאר כך דכל המצות שאנו עושים פעמים אין הלב טוב לעשותה לשמה רק במעשה אנו עושין המצוה וכנ"י באמת היו חושבים שהלב הוא טוב לעולם ולכך הם בקשו שימני כחותם על לבך אך הקב"ה בחסדו הגדול השיב בתי עמים הלב אינו נראה היינו הלב טוב פעמים אינו נראה רק במעשה אשר יעשון בלתי כוונת הלב ולכך אשימך כחותם על זרועי פי' במעשה הן על כפים חקותיך בלי מעשה הן טובים לעולם וזהו פי' הכתוב כאן אתם סבורים דצריך דוקא להיות תחלת התעוררות דלתתא ולכך אמר תחלה והייתי לכם לאלהים ואח"כ אמר ואתם תהיו לי לעם אבל יש לדקדק דלמעלה אמר ושכנתי בתוככם וכאן אמר והתהלכתי בתוככם ולמה שינה בלשון ונראה כי כשהקב"ה דן עובדי אלילים דן אותם בישיבה ובעיון גדול אבל לישראל הקב"ה ברחמיו דן אותם בהליכה לבל יחופש בעיון ובדקדוק אחר מעשיהם ולכך ויהי בנסוע הארון שרצה השכינה ללכת ויאמר משה קומה ה' ויפוצו