תפארת יהונתן קמ

ועוד נראה כי כבר אמרו כי לולי ה' עוזרו א"א לשמור המצות לתוקף היצה"ר וא"כ מהדין אין כאן תשלום שכר גדול כי ה' הוא העושה רק לרוב חסדי ה' משלם שכר לאדם כאלו הוא עשאה וזהו הנאמר לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו הרצון כאלו הוא עשהו אך זהו העושה מצוה לשמה מבלי פנייה ומבלי מצפה לקבלת פרס אז ירצה ה' פעלו כאלו עשהו בלי סיועת ה' אבל זולת זה כיון שעשה לפנייה לא וזהו מאמרו אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו הרצון שתטור המצות בדרך חק ולא לשום פניה ופרס אז ועשיתם אותם שיהיה כאלו אתם עשיתם בלי סיוע ממעל כלל ויחשב לכם לצדקה כאלו אין כאן עזר אלהי כלל ומידכם היתה זאת

ונתתי גשמיכם בעתם פירוש דעיקר גדולת התבואה הוא בא מהשפעת חמה ולבנה כמ"ש וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים וז' כוכבי לכת הם שצ"ם חנכ"ל ומוצאי שבת הוא מזל שבתאי נמצא בליל רביעי הוא חמה וליל שבת הוא לבנה ולכן פי' רש"י בליל ד' ובלילי שבתות או נראה דהנה לפעמים משמע דתורה עדיפא מתפלה דכתיב מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ואיתא בגמ' דהוא סבר זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד משמע דהם שווים ונראה דיש חילוק בתורה דהיינו באנשים שתורתן אומנתן כמו רשב"י וחביריו תורה עדיפא מתפלה משא"כ בשאר אינשי דהוי כמו שלא לשמה וצריכה להיות תפלה ממעמקי הלב שהוא ודאי לשמה ואיתא בגמרא מפני מה היו אמותינו עקרות שהקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים וה"א כאן שח"ו הקב"ה יעצור הגשמים כדי שיתפללו הצדיקים ורש"י פירש ואת מצותי תשמרו שתהיו עסוקים בתורה לשמה ובזו ודאי תורה עדיפא ולכך אמר ונתתי גשמיכם בעתם לבלתי שצריכים אתם להתפלל עליהם

והשיג לכם דיש את בציר וגו' פירוש שהתבואה תהיה מרובה ושמא תאמרו שזה מחמת רוב גשמים שירדו ולכך אמר ונתתי גשמיכם בעתם ואף עפ"כ והשיג לכם וגו' והמשך הפסוקים כך הוא כי כבר אמרנו במ"ש שלא נזכרו בתורה יעודי העוה"ב כלל רק יעודי גשמי ועיין מה שכתבו המפרשים כמה טעמים לזה וגם המלך הכוזרי שאל שאלה זאת מהחבר מפני מה בתורתכם לא כתיב רק שכרכם בעוה"ז כגון ונתתי גשמיכם בעתם ובתורתנו כתיב אפילו שכרנו בעוה"ב אבל עיקר הטעם הוא אצלנו כי לא נאמרו אפילו יעודי עוה"ז לומר עשה כך בשביל שיהיה שכרך כך כי אין לעבוד ע"מ לקבל פרס וזהו מטענות הצדוקים ימ"ש ואיך יזכרו יעודי שכר בתורה אבל באמת לא באו יעודי שכר עוה"ז בתורה רק לסימן בעלמא אם תעשה רצון ה' יהיה כך ואם לאו לא יהיה כך ומזה תכיר אם יש בך צדיקים או רשעים ולא תתלה במקרה כי לא כן הוא ולכך בא בתורה לומר דהכל תלוי בעשיית המצות ולא במקרה וכפי הענין שיחולו הברכות והקללות תכיר חטא הדור וזכותם וכמו יאשיה המלך שטעה בדורו וחשבם לצדיקים שפט כי הברכה מבלי לעבור אפילו חרב של שלום יחול עליהם ובאמת לא היו צדיקים ולכך היתה אמירת השם שיעבור דרך א"י וכן כולם וזהו ביעודי שכר עוה"ז אבל זהו לא יתכן ביעודי שכר עוה"ב כי בו לא שייך סימן ולא שייך לתלות הדבר במקרה ולכן לא נזכר בתורה כי אלו נזכר הוי לעבוד ע"מ לקבל פרס והבן ואם כן שכל ייעודים הללו הם לסימן שישראל עושים רצון הש"י אלו היה בדרך הטבע עדיין לא היה סימן ומטבע העולם שיש מדינות שמינות מבורכות שעושים פירות הרבה עד שלרוב נרקבים כמ"ש כותבי מדינות ולכך יהיה כך שהפירות יהיה רק ממוצע כפי טבע גדול ארץ לא מעט ולא רב רק כפי שיעור הזרע והעץ כפי טבע וכח עץ והארץ לישא פירות ומ"מ יתברך כל כך שיהיה משיג דיש הבציר ומזה יובחן ויורגש הנס וברכת ה' ולא בדרך הטבע וזהו אמרו ונתנה הארץ יבולה היינו כשיעור הראוי לה כפי הזרע המובל לה בערך וכן עץ השדה יתן פריו ממוצע כפי הטבע העץ וכחו וזהו הכל ממוצע ומ"מ יתברך התבואה שישיג דיש את הבציר וגו' ויהיה ברכת ה' ניכר ולהיות שברבוי גשמים יתרבו הפירות וכן במיעוט גשמים יתמעטו אמר שיתן גשמים בעתו הראוי לא רב ולא מעט רק כפי הצמצום והצורך ולכך בטבע לא תתן הארץ רק יבולה ומ"מ והשיג לכם וגו'

ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם נראה לבאר על דרך דאמרינן בגמר' יאכל אדם שליש וישתה שליש ושליש בטנו יהיה ריקן ופי' רש"י כדי שאם יכעוס יהיה המאכל עולה בשליש החסר ולא יבקע כריסו משא"כ אם יהיה בטנו מלא ויכעוס יבקע כריסו וזהו דווקא אצל הרשעים הכועסים כמ"ש כעס בחיק כסילים ינוח אבל הצדיק שבאמת אינו כועס יכול לאכול לשובע וזהו פירוש הכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו ואינו צריך להיות שליש בטנו ריקן שהוא אינו כועס אבל בטן רשעים תחסר שיהיה לו לב רגז ולא יוכל להתפשט המאכל ולכך בטן רשעים תחסר ואיתא בגמרא ונתן לך ה' לב רגז בבבל הוא דכתיב אבל בא"י אינו כועס ולכך אמר כאן ואכלתם לחמכם לשובע פי' תוכל לאכול עד השובע הטעם דוישבתם לבטח בארצכם דייקא כי לא יהיה לכם לב רגז בא"י כי בבבל כתיב ורש"י פי' אוכל קימעא ומתברך במיעיו והטעם כי אמרו במדרש גבי רות ותאכל ותשבע ותותר איני יודע במי נשתלחה הברכה אם בידו של אותו הצדיק או בבטן של אותו צדקת כשהוא אומר ותתן גם לחמותה הוי אומר מבטנה נתברך והוא תמוה וכבר פירשנו בו כמה פרושים. אבל הענין הוא כך כי אסור ליהנות ממעשה ניסים אם לא ע"י הדחק ואם כן אם היה מידו של אותו הצדיק דנתן מלא קומציו ונעשה ממנו שני קומצים והיא אכלה קומץ והשאירה קומץ הוא מעשה ניסים ולא הביאה זה לנעמי דאסור ליהנות ממנו אבל אם הוא נתן לה קומץ ונשאר קומץ כבראשונה רק היא שבעה בחצי קומץ אם כן בחצי קומץ הנשאר אין בו נס וזהו פירוש המדרש