תפארת יהונתן קלט

כחפצו וזהו טבע הארץ להוציא צמחה אמנם מבואר במדרש דהארץ אינה רוצה להוציא צמחים לרשעים ולגזלנים וכמאמרם חצופה א"י שמוציאה פירות לעובדי כוכבים ומזלות רק המזל מכריע אותה לבל ישונה הטבע כמאמר חז"ל עולם כמנהגו נוהג ולפ"ז דאין הארץ מוציאה ברצון רק בהכרח אין זו שביתה כי מה שנעשה בהכרח היא עבודה קשה ואינו בגדר שביתה ולכן כל ששה שנים הכל היא עבודה לארץ אבל בשביעית שהכל הפקר ועניים ועשירים בו ולא ימלט שיש בהן צדיקים הראוים לכך וא"כ הארץ מוציאה את הספיחים בשמחה כדי להיות מוכן לפני עובדי ה' ונוסף שיהיה למאכל בהמה אשר בזכותה יש הגנה כמבואר במדרש אדם ובהמה תושיע ה' בזכות בהמה יורד מטר אף שהדור רשעים א"כ הרי מוציאה ברצון ויש לה נייחא בהוצאת הספיחים בשביעית ואינה צריכה הכאה כלל מכוכבי ומשטרי השמים וזה שנת שבתון לארץ בהוצאת הספיחים כי בו שבתה שביתה מוחלטת והבן

ונאמר ספיחת היובל הנה מלבד מה שכתבתי כמ"ש חז"ל דבשביעית העולם חרב אין הכוונה באלף השביעי כי איך יתקיים הפסוק לאלפים דור וגם לא יושלם סיבוב כוכבי שמים אבל בשביעית היה שבת לארץ אבל בכל הגלגלים וכוכבי שמים לא היה רק בנין אלפים שנה וזהו יובל ואז שמטה ויובל כחדא וזהו מאמר רב קטינא תרין חרב שמטה ויובל הנה עוד הענין של שמטה ויובל ג"כ כי שבע מצות נצטוו בני נח כנגד ז' כוכבי לכת ועיקר מצוה כולל הכל יחוד ה' וזהו שבת קודש לה' אמנם כל כוכב כולל ז' פעמים ז' הרי מ"ט ועם הכולל הרי נ' והם בי"ב מזלות י"ב פעמים נ' הרי שש מאות והי"ב מזלות בעצמן עם הכולל הרי י"ג הרי הכל תרי"ג וזהו שורש המצות תרי"ג ולכך היה מתן תורה אחר ספירת שבעה פעמים שבעה כי הוא עיקר ומקור התורה כמש"ל ומזה הושרשה התורה ולכך ניתנה התורה בחמשים לספירה וכן תספרו למנין יובל למנין מתן תורה בשנים כמו בימים כמש"ל ההבדל בין ימים לשנים ואז תהיה דרור כי במ"ת חירות מכל ואמר הכתוב והיו לך שבע שבתות השנים מ"ט שנים כבר עמד רש"י בזה דמה בא ללמדנו אבל נראה לפרש כי ידוע דכל מספר שמיטות ויובלות מונין מתשרי וא"כ לדעת ר' יהושע דבניסן נברא העולם הוי הס"ד לומר דמניסן מונין השנים א"כ בבא ניסן בא שנת החמישים ועדיין לשמיטה שמיטה הז' ולכך הוציא הכתוב מכלל זה ואמר דלא כן הוא כי היא רק מ"ט שנים ובא ללמדנו דאף דבניסן נברא העולם מ"מ מונין השנים מתשרי כמו שכתב רש"י במסכת ר"ה בהדיא דשנים מונין מתשרי אף שבניסן נברא העולם וזה נלמד מהך קרא ולהיות כי עיקר מתן תורה היה לוחות שניות כי לוחות ראשונות נשתברו לכך מתחיל היובל מיום הכפורים שאז נתנו לוחות שניות ולכך ביה"כ דנאמר בו סלחתי כדברך נאמר בו תעבירו שופר כי כך היה במ"ת במשוך היובל וגו' ולהיות כי שנת מ"ט שמטה ושנת נ' יובל לא נשאר רק מ"ח שנים בגימטריא יובל וזהו יובל תהיה לכם יובל היא שנת החמישים תהיה לכם כי יש להבין איך יהיה שנת החמישים זכר למ"ת הא התורה ניתנה ביום נ"א לספירה כי ביום ה' יצאו ממצרים ובשבת ניתנה תורה אמנם הטעם כמו שכתב בעשרה מאמרות כי יום אחד הוסיף משה מדעתו והענין כי לא החלו לספור רק ביום ג' למילתם בסוד יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ובערב פסח מלו ולכך בששה עשר בניסן מנו אבל הערב רב לא מלו רק בט"ו בניסן בצאתם ממצרים וא"כ החלו למנות ביום ג' שהוא י"ז ניסן וכלו חמשים בז' בסיון וזה הוסיף משה מדעתו כי קיבל הערב רב וזהו שנת החמישים תהיה לכם דייקא

בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו בא למדנו שלא תאמר שמטת יובל כשמטת כספים בשביעית דק"ל סוף שביעית משמטתו כך ביובל ולזה קאמר הכתוב דלא כן הוא בשנת היובל הזאת תשובו ולא בסופו והבן: פרשת בחקתי

אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם נראה לבאר על מה דשינה הלשון גבי חוקים לשון הליכה וגבי מצות שמירה דמצינו דשמירה הוא מלשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר ומצינו ביהושע בן יהוצדק דאמר לו המלאך ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה נראה דהמלאכים נקראים עומדים דהם עומדים תמיד במדרגתם ואינם באים למדרגה יותר אבל הצדיקים הולכים במדרגות מעלה מעלה וזה שאמר המלאך ונתתי לך מהלכים בין העומדים ולכך אמר רב שמואל בר שילת אחים אספדאי פי' התחמם בהספידא דהתם קאמינא ולהבין הנתינת טעם דהתם קאימנא ולפי דברינו יבואר דהצדיקים בחייהם הולכין תמיד ממדריגה למדריגה אבל כשמתו הם נשארו במדרגתן כמו שהיו בחייהם ולכן מספידין על ת"ח שמתו על שאינן יכולין להשיג עוד יותר למדריגה ושפיר הוא נתינת טעם דהתם קאימנא במקום אחד ולא אוכל להשיג עוד יותר למדרגה אך קשה למה באמת הצדיקים הם מעולים וגבוהים יותר ממלאכי השרת הא המלאכי השרת נמי עושים מצות ה' כמ"ש ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו ונראה דחילוק יש אם יודע טעם המצוה ועושה או אם אינו יודע כלל טעמי המצוה ועושה הואיל שהוא גזירת המלך ולכך המלאכים שהם יודעין טעמי מצות שעושים אף ע"פ שעושים אין שכרם גדול כל כך כמו אדם שאינו יכול להשיג טעמי המצות כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז ואעפ"כ עושים משום גזירת המלך ע"כ הצדיקים הולכים ממדריגה למדריגה וזהו אם בחוקותי מצות שהם חוקים כגון אכילת חזיר וכדומה תלכו אתם ממדריגה למדרגה אבל לא המלאכים יען דהן יודעין טעמי המצוה אין שכרם גדול כל כך אבל ואת מצותי תשמרו בזה הם ג"כ כמלאכים שיודעים טעמי המצות