תפארת יהונתן יד

מבניו היינו שהיה מגייר גרים. אבל כאן נח. אלה מיעוט הוא שלא היה מגייר גרים כאברהם. ולא היה לו תולדות רק אלו שם חם ויפת ולפי זה מה רבותא דנח. וזה שאמר את האלקים התהלך נח. הוא בעצמו התהלך. ובזה יש לתרץ מה שמקשים על הרמב"ם דהביא בחיבורו. דעד אברהם לא היה מכיר באמונה בהקב"ה ומקשים הא באמת מצינו שת מתושלח ונח אך נראה דמכיר פירושו מכיר לאחרים דזה היה באברהם לבד דמגייר גרים

ויולד נח שלשה בנים את שם ואת חם ואת יפת דידוע דאלקים הוא דין וה' הוא רחמים ובלשון התוכנים יכונה רך וקשה. וידוע דמזגו של אדם הוא מזג אמצעית. מחצה טוב ומחצה רע היינו בחילוק רך וקשה. וידוע דטבע האשה הוא קשה וטבע האיש הוא רך והוא רחמים. ע"ד כרחם אב על בנים ולזה אמרו תלה הכתוב הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים להורות שעיקר הזכר שרשו מאשה לקבל ממנה טבע הקשה. וכן איפכא. ובנח כתיב את האלקים התהלך נח והוא קשה ולכך ויולד נח שלשה בנים בלי השפעת האשה

ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס דהנה על שלשה דברים העולם עומד והאחד מהן הוא השלום. וע"י החמס נתבטל עמוד השלום ולכך נאמר ותמלא הארץ חמס. דבלא זה לא היה הקב"ה רוצה בהשחתת העולם

וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ואמרו חז"ל דאפילו בהמות וחיות היו נזקקין לאינן מינן. דלכאורה היה לאדם תירוץ במה שחטא. כי טבע החומר הגוש עפר אשר ממנה לוקח גרם לו ההסתה אך בבהמה זה מהנמנע בהסתת החומר ע"כ נגזר גזר דינם

ויאמר אלקים אל נח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ קץ כל בשר בא לפני היינו היצה"ר יכונה קץ כל בשר שהוא עולה ונכנס ומסטין לפני הקב"ה. וכיון שניתן רשות למשחית הוא רוצה לכלות את הכל. לכך יכונה קץ כל בשר. ואל אמונה ואין עול וצדיק וישר בדין ומי יעמוד לפניו בדין. באם שהשטן יסטין. רק הקב"ה מוחל על כבודו בעבירות שבין אדם למקום ואין רשות למסטין לבוא לפני המלך. ולכך אמר כי מלאה הארץ חמס. והם עבירות שבין אדם לחבירו ואין הקב"ה מוחלו. ע"כ קץ כל בשר בא לפני. היינו שנכנס לפני המלך והסטין וניתן רשות למשחית להשחית הכל. ועוד טעם דיוכל לקטרג ולהסטין דווקא על הגזל. ולא נחתם גזר דינם רק על הגזל. דאל"כ לא ניתן רשות למשחית לקטרג דגם המלאכים שקטרגו מה אנוש כי תזכרנו כיון שהם מוטבעים לחטוא הפילם ה' לארץ ואף הם זנו בבנות הארץ. וא"כ לא היה להם רשות לקטרג על זנות אבל גזל לא עשו נפילים וא"כ על גזל קטרגו המלאכים ולכך נחתם גזר דינם על הגזל

עשה לך תיבת עצי גופר קנים תעשה את התיבה וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר. נראה לבאר דאיתא במדרש דאמרו דור המבול אם ייתי המבול ייתי על ביתיה דהאי גברא פירוש נח. ולהבין פירושו נראה דידוע דהחמה מיבש ולבנה מולדת לחות. ולפ"ז יותר ראוי לבוא המבול משלטון הלבנה וידוע דישראל מונין ללבנה. ובוודאי נח ג"כ מנהגו כישראל היה משא"כ דור המבול הם היו מונין לחמה וזה שאמרו אם ייתי על ביתיה דהאי גברא ייתי דהוא מונה ללבנה. וזה היה תלונתם וטענתם דאמרו דמדרך הטבע יהיה המבול והקב"ה צוה לעשות מעצי גופר ע"ש גפרית שהוריד עליהן להורות להם שהביא עליהם שני דברים מתנגדים היינו גפרית משלטון החמה ומים משלטון הלבנה הכל בהנהגת והשגחת ה' יתברך. או יש לומר כי דור המבול נחשו להיות יורד גפרית אש על נח וזה שאמרו אי ייתי מבול על ביתיה דהאי גברא ייתי וזה שאמר נח איש צדיק תמים שלא השגיח בניחושים ועוננים כדדרשינן תמים תהיה עם ה' אלקיך מבלי להשגיח על הקוסמים ולהיות כי תמיד אפס קצהו מן המנחשים מקוים כמו בחלום כנודע. ולכך צוה הקב"ה לישב בתיבת עצי גופר שממנו יוצא גפרית ובזה נתקיים מקצת נחושיהם כי בית מושב נח היה גפרית

קנים תעשה את התיבה מלשון קן צפור. כי זה היה כמו קן צפור שנשלח האב והבנים נלקחו כזה היה התיבה שנלקחו הבנים אפרוחים קטנים כי היה שם י"ב חודש ואח"כ כשיצאו מן התיבה יזרעו זרע וא"כ לקח לתיבה אפרוחים קטנים וגם הם לא עברו עבירה מרוב קטנותם וזה קן צפור תעשה ובהאי נמלט נח

מבית ומחוץ בכופר. במשה לא היה כופר מבפנים שלא יריח ריח רע אבל בנח אפשר שקודם המבול לא היה ריח רע כי ע"י המבול נתקלקלה האדמה וקלטה מטר וגפרית ומלח שהיה שרופה. ועוד טעם דבנח היה גם כופר מבפנים שנח חטא שלא היה מתפלל על הצלת אנשי דורו. ולכך היה מוכרח להיות אסור בתוך התיבה לכפרת פשע דאל"כ היה ריוח והצלה במקום אחר. ובפרט אי לא ירד המבול בים אוקינוס המקיף העולם. היה יכול לעשות ספינה ולשוט על פני המים. אלא שהיה לכפרת פשע. ולכך היה ג"כ כופר מבפנים. ולכך נקרא כופר שבא לכפרה. וגם במשה היה כולו טוב ולכך לא היה בפנים דבר שיש בו ריח רע. אבל נח היה שם חם שכולו רע ג"כ בתיבה עד ששימש עם אשתו בתיבה. ולכך היה בתוכו דבר שיש בו ריח רע

וזה אשר תעשה אותה שלש מאות אמה אורך התיבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה. פירש האר"י ז"ל שהוא נגד שם הוי"ה ב"ה והיינו יוד פעמים ה' היא חמשים וזה רחבה. וא"ו פעמים חמשים הן שלש מאות וזה היה אורך התיבה. וא"ו פעמים חמשה הן שלשים. ולכך שלשים אמה קומתה וידוע כי ה' אחרונה פסיעה לבד. וזה ואל אמה תכלנה שהיה