תפארת יהונתן טו

נוסף על הקומה שלשים שהוא הקוצו של ה' והוא ל"א בסוד חסד אל כל היום. או נראה דידוע דחטא נח היה שהיה מונע להתפלל עליהם בלשונו ולהוכיח אותם בלשונו. ולכך היה שיעורי תיבה לש"ן ל' אמה קומתה ש' אמות ארכה נ' אמות רחבה. ואותיות שאחר אותיות לש"ן הוא סתם שהיה נסתם ע"י לשון ואותיות שלפני אותיות לשון הם כרם ולכך ויטע נח כרם

צהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התיבה בצדה תשים תחתים שנים ושלישים תעשה היות התיבה היה בנוי נגד ארבעה עולמות. אצילה בריאה יצירה עשיה שלשה מהם עולם החומרי מעולם הגלגלים. ועולם השכלים הנבדלים ועולם הרביעי עין לא ראתה. ואין בו מבוא רק הסתכלות. וזהו צוהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה מלמעלה. כי למעלה הדרך צר רק אמת הבנין ואין בו רק הסתכלות בצוהר כי שם השמש של עולם האורה ומכהה הראות וזה צוהר מלשון צהרים כנודע

ופתח התיבה בצידה תשים להורות כי הקב"ה פותח פתח לתשובה אבל אמרו בהקומץ רבה כי ה' פתוח גם מן הצד פתח קטן לקבל בעלי תשובה ומקשה בגמרא ולעייל בהך ומשני לא מסתייעא מלתא דהבא לטהר מסייעין לו והקב"ה פותח לו פתח קטן בפני עצמו מן הצד וכאמרו במקום שבע"ת עומדין אפילו צדיקים גמורים אינן יכולים לעמוד ולכן פתח התיבה בצידה תשים כמו בה' וזה להורות לבע"ת

ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ וגו' יש להבין הא דאמר מלת ואני. וגם למה לא אמר מבול סתם רק מבול מים. ונראה דהפסוק בא כמתרץ קושיא אחת דלמה המטיר עליהם מים ולא גפרית ואש. כי ידוע כי רוב גשמים נקראים רוב טובה עד שאמרו אפילו ברוב גשמים אין מתפללין על רוב טובה. וגם ידוע דמאתו לא תצא הרעות לכך לא היה גפרית ואש רק מבול מים כי מיד הקב"ה היו וזה שמדייק הקרא ואני הנני מביא ולכך היה צריך להיות מבול מים שהוא רוב טובה וע"כ נשחתין שאינן יכולין לקבל רוב טובה משא"כ אלו היה ע"י אחר לא היה מים רק אש והואיל והמשחית היה הולך בתוך המים כמ"ש הזוהר והוא יסודו אש תוקפא דדינא היו רותחין דכח האש מעורב בו. ולכך בצידי התיבה מסביב לה שלא היה רשות למשחית ליקרב היו המים צוננים והבן

והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך. ונראה לפרש כי ידוע דמזלות לא שמשו בשנת המבול. אמנם מ"מ היה לנח היכר באבן טוב ששם לצהר להבחין בין יום ללילה. וזה היה מנפלאות הבורא שיהא באבן וצוהר הבדל בזמן ששקטו משמשין. והטעם לפלא זאת שהקב"ה כרת ברית כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה כי על זה נכרת ברית בעת הבריאה שיהיה גבול יום ולילה. וכאן ששבתו לא רצה הקב"ה לבטל הברית מכל וכל רק קיימו במקצת לנח שהוא הרגיש בצהר בחינת יום ולילה וזהו והקימותי את בריתי אתך

אתה ובניך אנשים לבד ונשים לבד להפריש מאשה ואעפ"י דקי"ל חשוכי בנים מותרין לשמש בעת צרה ונח לא היה ו בת ולא קיים פריה ורביה די"ל דבן נח אינו מצוה על פ"ו וא"כ אין זה דוחה להך לפרוש בעת צרה

ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה להחיות אתך זכר ונקבה יהיו יש להבין דבתחלה לא צוה רק על שנים ובסוף בשעת ביאתו לתיבה צוה להביא מן הטהורים שבעה ונראה כי דלהיות כי הבחירה ניתן ביד בני אדם וא"כ אולי יטמאו בני אדם עד שעת ביאת התיבה לכל בהמות חיות ועופות עד שלא ישארו בהם עופות וחיות שלא נעבדה בהם עבירה. וא"כ לא יבואו רק שנים לקיום המין לכך תחלה אמר הקב"ה דבר חלטי שנים. כי זה היה עכ"פ אבל מן השבעה לא אמר אולי יהיה נעבדה בהן עבירה. אבל לבסוף שלא נעבדה בכולן עבירה באמת אמר שבעה

ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה. ונראה לפרש דוודאי כבר אמרו כי היה התיבה קטן מהכיל כל המינים מבהמות חיות ועופות רק היה בדרך נס אבל גם בזה יכבד על נח להכין צידה לכל כי רב הוא. וגם וכי היה יודע כל המינים עד שבאו אל התיבה וגם לא ידע עדיין אם שבעה או שנים וא"כ איך יכין מזון רק לשנים ובאמת יבאו שבעה אבל הקב"ה אמר לנח שאין לו להכין רק מאכל לעצמו ולבני ביתו י"ב חדש ויהיה מספיק גם לבהמות וחיות ועופות ג"כ בדרך נס. וזה אומרו ואתה קח לך מכל מאכל שיהא מאכל רק לך. ומ"מ יהיה לך ולחית הארץ לאכלה והוא נס פלא שנתברך המזון שהספיק לכל אף שלא הכין רק לעצמו ובני ביתו

ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלקים כן עשה. או כמו שכתבתי ששם בטחונו בה' ולא הכין מזון רק לעצמו ולא חשש הלא החיות רעות יטרפו המאכל וימות ברעב ואמר אעשה כאשר צוה ה'. או יאמר כי לא תחשוב כי נח עשה התיבה למלט נפשו ועל זה חשק לעשות כי זה אינו כי נח נבחר לו מות מחיים בראותו שכל העולם יהיה חרב וישאר הוא ובניו לבדם בארץ השמם וקצה בחייו. רק עשה התיבה לקיים מצות ה' ולולי כן לא עשה התיבה. ובזה מדוייק הפסוק ככל אשר צוה ה' כן עשה. ולא לזולתו. וזה כוונת המדרש כן עשה שכיון עשיית התיבה והן הן הדברים שבעשיית התיבה נתכווין לא להצלתו רק לקיים מאמר ה' ומצותיו

ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. נראה לפרש כי עד עתה דיבר עמו בשם אלקים מדת הדין וכאן ויאמר ה' מדת הרחמים וחישב נח אולי ירחם ה' ולכך דיבר עמו ה' מדת הרחמים. ע"כ אמר לו כי אותך ראיתי צדיק לפני דייקא. כי מי גבר אשר יצטדק בדין. או יאמר דהא דהוצרך נח להיות סגור בתיבה כי פגעו בו מקטריגים כמ"ש הזוהר הואיל ולא הוכיח