תפארת יהונתן יג

במדרש נורא עלילות כי עילה מצא הקב"ה דבלא"ה היה רצונו לגזור מיתה על אדם הראשון ולכך לקח עלה תאנה ל' כי תאנה הוא מבקש ועילה מצא

וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' בתוך עץ הגן. לרוח היום היינו לפנות היום כי בחטאו נסתלק השכינה אמנם כשבא יום שבת קודש אז חזרה השכינה ולכך לפנות היום שחזר השכינה מתהלך בגן

ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה. איתא במדרש אמר הקב"ה לאדם הראשון אתמול היית עמי ועכשיו עם הנחש. והוא תמוה הא בו ביום נברא אדם. ובו ביום סרח. ואיך שייך אתמול ונראה דקאי אנשמה שנבראת כבר ביום א'. וז"ש הקב"ה איכה כלומר אי כה היינו כ"ה אלול שנברא ואז היית עמי ועכשיו עם הנחש

ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי ואחבא. ונראה דידוע כי לא ברעש ה' רק קול הקב"ה הוא קול דממה דקה והוא נמוך למאוד בגודל ענותנותו ודרך צניעות אבל כשהוא עם הפמליא שלו שלמעלה אז נשמע קולם למרחוק ונזדעזעה ארץ ומפרק הרים וסלעים. ואיתא במשה. דהמלאכים בקשו לפגוע בו וה' הצילו. וכן גבי יחזקאל דכתיב מאחז פני כסא פרשז עליו עננו לשמרהו מן המלאכים ולזה אמר את קולך שמעתי א"כ המלאכים הם ודאי עמך ע"כ ואירא או יש לומר בהיפוך כי קול ה' כקול דממה דקה. ואני שמעתי קולך וזה לאות כי לא ברעש ה' ואתה מסתלק וחשבתי דהטעם כי ערום אנכי ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך וע"כ ואחבא

ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל. הנה הוא למד מחוה דאכלה ואעפ"כ לא נענשה ובודאי שפיר עבדית ומה דלא נענשה מיד האמת הוא דזכות אדם הראשון היה לה למגן. אבל כשסרח גם הוא אין זכות לשניהם ובא אדם כמתנצל שאשתו הטעתו. או יש לומר כי אדם הראשון היה ראוי ליתן התורה. ובתורה יש רמ"ח מצות עשה נגד רמ"ח אברים שבאדם ושס"ה לא תעשה נגד שס"ה גידין שבאדם. כי המצות הם בנין הגוף. ומתחלה היה הצלע שנבראת חוה ממנו כלול בגוף אדם הראשון ועצמות וגידין שנתהוה ממנו חוה היה בתוך אדם וא"כ היה לו אבר וגיד יתירה והוצרך עוד עשה ולא תעשה אחת היינו מכל עץ הגן תאכל עשה ומעץ הגן לא תאכל לא תעשה הרי כמנין אברין וגידין. וחשב אדם הראשון כיון שהצווי נאמר לו קודם שנבראת חוה ושאז היה בו צלע וגיד יתירה היה צריך למצות עשה ולא תעשה אחת יתירה אבל בניטל הימנו הצלע ונבנית אשתו ממנו ואין לו עוד אבר וגיד יתר אין צריך תו ללא תעשה מעץ הדעת לא תאכל ע"כ אמר כמתנצל האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל

פרשת נח אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח. לבאר הסמיכות דמקודם במה דסיים פתח ונח מצא חן בעיני ה'. ונראה דידוע דכשנגזר גזירה על הציבור אסור בתשמיש המטה וידוע דק"כ שנה קודם המבול נודע לנח שיבוא מבול לעולם שהרי עסק בבנין התיבה ק"כ שנה קודם המבול והוי ליה לפרוש מאשה. ומצינו בפסוק דשם בן מאה שנה כשבא המבול. ויש לתרץ עפ"י מה דאיתא בפסוק והבוטח בה' חסד יסובבנהו היינו מי שבוטח בה' חסד ה' אל יראיו וחוט של חסד משוך עליו מהקב"ה וזהו הענין בנח דהבטיח את עצמו בהקב"ה ולכך ונח מצא חן בעיני ה' וא"כ אם היה בבטחון אז מותר לו התשמיש. כי בטוח ברצונו ובתפלתו כן ישלם לו הקב"ה וזה שאמר אלה תולדות נח דבלא זה היה אסור בתשמיש

ובאופן אחר נראה עפ"י מה דאיתא במדרש דעל ידי זכות אברהם היה הצלת נח מהמבול וזה שאמר ונח מצא חן בעיני ה' על דבר אלה תולדות נח. והיינו בזכות אברהם שיצא ממנו. ונראה הטעם דלולא זכות אברהם לא היה ניצול אף שהיה צדיק בדורותיו היינו משום דאמרינן דעשר דורות מאדם עד נח. ואז בא המבול. דהקב"ה מאריך אפו לרשעים עד עשר דורות. ואם לא יחזרו מרשעתם נתמלא אז סאתם והקב"ה שולח מגפה עליהם וכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טובים לרעים. ע"כ ניצול רק בזכות אברהם ויובן בזה הפסוק הפוך רשעים ואינם דרשע בהיפוך יכונה בשם עשר. וזה שאמר הפוך רשעים היינו אותיות רשע והוא עשר ואינם כי אז נתמלא סאתם והקב"ה שולח מגפה עליהם. ובמה דכתיב רשעים היינו ים בסופו קאי על ים המבול אשר אז נתמלא סאתם בעשר דורות

איש צדיק תמים היה בדרותיו. אמרו חז"ל יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי ואבאר דאלו ואלו דברי אלקים חיים. דהנה נח היה ראוי לחשוב לו לחטא ולהענש שלא הוכיח לאנשי דורו כפי הצורך שיחזרו למוטב אך היה לו לזה תירוץ מספיק דרשאי אדם לומר מי אנכי איש כסיל ונבער מדעת לבא במזור ותרופה למכת חבירי ועדיין לא הגעתי לרואי ביקור חבירי רק זהו דוקא במקום שנמצאים שם אנשים חשובים יותר ממנו אבל במקום שאין איש השתדל להיות איש וא"כ באמת חטא במה דלא הוכיח לאנשי דורו וזהו שאמרו לשבח. כי אלו היה בדורו של אברהם באמת דיקולא מצואריה הוי נחית על אברהם הגדול ממנו בחכמה להוכיח לאנשי דורו ולא חטא כלל. אבל עכשיו חטא או איפכא דבאמת היה לו תירוץ דמוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. אבל אם כבר אחרים מיחו בזה ואומרים שדבר זה הוא עבירה אין לו תירוץ זה וזה שדורשין לגנאי אלו היה בדורו של אברהם ולא היה לו באמת תירוץ זה. מוטב שיהיו שוגגין ואעפ"כ לא הוכיח לאנשי דורו כל הצורך היה נחשב לו לחטא. משא"כ עתה שהיה לו תירוץ הנ"ל

אלה תולדות נח. ולא כאברהם שהיה לו תולדות לבד