תפארת יהונתן קלו

הרוחני שבלחם ויהיה התבואה ביום ראשון של פסח נדון על הרוחני וביום השני על הגשמי ענין בהמה ולכך עומר מן השעורים מאכל וענין בהמה וידוע דביום השבת נשפע השפע לכל רוחני וזהו שבת וינפש ולכך נקרא יום ראשון דפסח שבת כי בו נשפע לרוחני שבתבואה כמו שבת ענין רוחני וגם נקרא יום ראשון דפסח שבת כי כל המועדים ושבת הכל מכח ביטול מלאכה ופדיון מעבודת מצרים וזה היה בשבת בא' דפסח ולכך עיקר שם שבת ל' שביתה ממלאכה חל על ראשון דפסח והנה עומר בא מן השעורים ודבר זה אינו מפורש בקרא ובודאי לית לן מידי דלא רמיזי באורייתא אבל באמת נרמז דבר זה בקרא דכתיב והבאתם את עומר ראשית קצירכם והיינו העומר כי הוא תמיד ראשית קציר והשעורים. מתבכרין בראשונה והטעם שיהיה מן השעורים כי החיצונים מתדבקין תמיד בדבר ראשית כמו שמצינו בבכורים במצרים וכן עדיין צריכין הבכורים ופטרי חמור פדיון וראשית הגז וכל הענינים והשעורים הוא אביב וראשית התבואה וזהו מ"ש משה והפשתה והשעורה נוכתה כי השעורה אביב והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה כלומר מתוך כך השעורה נכה ושלט בו המכה בהיות שהוא אביב משא"כ החטה וא"כ במה שאמר הכתוב ראשית קצירכם מורה על השעורים ודוק והיותו ראשית יש לחיצונים בו אחיזה ולכך קרב והניף את העומר לפני ה' לרצונכם כלומר רצונכם תקריבו הוא רצון המותרות והתנופה הוא לרומם המעשים האלהיים על הגופיים ולשבר התאוה והחמדה רק להתדבק במדות ההסתפקות כפי צורך ההכרחי לכן עומר זה הוא רק עשרון כשיעור מאכל אדם ולא יותר

ממחרת השבת יניפנו הכהן מלבד האמור למעלה יש עוד רמז נפלא ועמוק שבא דווקא ממחרת הפסח ויבואר טעם הספירה מ"ט יום דהענין הוא בהיות דהשם יתעלה שעה למנחת הבל שהביא מבכורות צאנו ולקין שהביא מפרי האדמה לא שעה כי קין הביא שתי לחם והמה לכהן והוא לא היה כהן אך הבל הוא היה כה"ג וקין אמר שהוא כהן ולכך עמד על הבל והרגו ואיתא כל שנותיו לא היה אלא מפסח עד עצרת ובהיות שקין חזר בתשובה גזר ה' כל הורג קין שבעתיים יוקם כי זה הענין בעצמו במספר שבע הוא כלול משבעה שבועיות ונתן לו ה' אות הוא אות וא"ו פי' התורה דהיינו התיקון יהיה בנתינת התורה חטאו נמחק ע"י תשובה והגלות בנע ונד והוא טלטול בגימטריא ע"ח והוא לחם שהוא בגימטריא ע"ח כי מאז לא זכה לשתי הלחם והם שני פעמים ט"ל אך ע"י התורה הותר אז לחם אבל כל זמן שהיו במדבר לא זכו אלא לטל השמים ומזה הטעם לא היו יכולים לאכול חמץ בצאתם ממצרים עד שספרו מ"ט יום נגד השבעתיים לכפר על מעשה קין ואז זכו לאות הזה כי אמרות ה' טהורות מזוקק שבעתים והם המ"ט פנים לתורה ע"כ צריכין למנות יומי ושבועי לכן בעצרת הקריבו שתי הלחם והיה מחמץ כי אז נתבטל היצה"ר והתורה נקרא חרות משל למלכא דהוי ליה בר יחידא וכו' שהביא הזוהר הקדוש פ' תצוה וידוע דלולא שהיו חוטאים במדבר זכו לכנוס תיכף לא"י וא"כ עם כל זה עד שבאו לא"י לא זכו ללחם שהם שני פעמים טל רק נזונים במן שהוא חד טל מן השמים אבל בכניסתם לארץ זכו לזה ולכן צותה התורה לספור מ"ט יום ממחרת השבת עד העצרת שהם שנותיו של הבל יומי ושבועי כי השבעה מוכללים משבעה לכן כל יום ויום משבעת ימי הפסח נכלל משבעה שהוא שבוע אחד וזה מ"ש הכתוב כאן ממחרת השבת כלו' למחרתו של שבוע אחד שהוא יום ב' של פסח יניפנו הכהן ובהיות כי היה הפלפול בקין עם הבל בשביל תאומה יתירה ע"כ אשה נקראת לחם דכתיב את הלחם אשר הוא אוכל קראן לו ויאכל לחם לכך היו שני לחמים ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם דהנה הבל הביא כבשים ולכך יניף את הלחם על הכבשים כי בטל הלחם לגבי הכבשים ולחם ניתנה לאכילה ולא להקרבה ולכך לא שעה ה' לקרבן קין כי אם להבל שהביא ב' בכורות צאנו והם להקרבה והנה המרגלים הוציאו דבת הארץ באמרם ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות ויש להבין דהא שקרא לא קאי ומילתא דעבידי לגלויי לא משקרי אינשי ועוד מה ראו על ככה לשקר ועוד דדבריהם סותרים זה את זה דתחלה היו אומרים ארץ אוכלת יושביה ואח"כ אומרים וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות אדרבה ארץ המגדלת אנשים גבורים ואנשי מדות בני ענק אינה ארץ משכלת ויותר קשה הלא מתחלה אמרו ארץ זבת חלב ודבש וזה פריה אבל האמת בדבר ההוא הוא דאויר של א"י הוא כבד בטבע ומימיה ופירותיה עבים וכבדים ויגדלו גידול רב ולא יסבלו אותו בני אדם ממוצעי המזג הבינונים זולת הענקים אנשי מדות גבורי כח החזקים בטבעם ולכך מגדלת אנשים גובה קומה וממיתה שאר בני אדם חלושי כח ואם כן לפי דעתם לא היה בפיהם דבר שקר צדקו בדבריהם מאחר שמגדלת פירות גדולים וגסים כאלו זבת חלב ודבש ומתוך כך ארץ אוכלת יושביה והא ראיה כל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות וענקים ולא זולתם כי ראינו בכל מקום שבאנו לשם מצאנו קוברים מתיהם הבינונים וכמ"ש רש"י ובכל זאת א"י היא ארץ אשר עיני ה' בה מראשית השנה ועד אחרית השנה וע"י השגחה פרטית אדרבה למען יאריכון ימיך על האדמה כתיב כשעושין ישראל רצונו של מקום ואינם עושין כמעשה ארץ מצרים והגוי אשר גרש בפניהם וגדורין מן העריות וזה מה שהיה מתפלל כה"ג לברכה לא לקללה כלומר שלא יהיה אותו ברכה שנתברך בא"י ח"ו לקללה וכן לחיים ולא למות וק"ל היוצא מזה שבאמת תבואת א"י קשה מאוד ובפרטות לשטופי זמה כמעשה כנענים ולכך המיתה כל יושביה הבינונים והנה כשיצאו ישראל ממצרים היו האומות אומרים אם בגופן היו שולטין כל שכן בנשותיהן ולכך צוה ה'