תפארת יהונתן קלה

הזמן והמקום אלו לא הגלנו מארצנו ונתערבנו בין עובדי אלילים לא למדנו ממעשיהם וכדומה אבל ביום בואנו על שכרנו מ"מ ישלם לאיש כמעשיו וכפרי מעלליו וכבני אדם חשבנו בעל בחירה כדי לקבל שכר א"כ זהו מ"ש במדרש אם לעונש אנו כבהמה ואם לשכר אנו כבני אדם וק"ל וז"ש דוד המלך ע"ה דעו כי ה' הוא עשנו ולא אנחנו הוא הכתיב היינו בחטאנו אנו אומרים כן כאילו אנו בהמות ולא בעלי בחירה ולא אנחנו היינו גרם לחטא אבל כשאנו עוסקים במצות אז אנו אומרים ולו אנחנו כלומר גם אנחנו הפועלים הטוב כי הרצון והבחירה אתנו הוא אמנם איך יתכן זה ומפרש עמו וצאן מרעיתו כמו שבא במדרש הנ"ל ודוק היטב

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה' איתא במדרש מתוך קדושה יתירה דאית בכם ונראה דענין קדושה יתירה הוא דעל מנת כן הוציאם ה' מארץ מצרים שיהיו לגיון של מלך דבשלמא שאר השבטים זכו לגאולה מתוך השעבוד של ארבע מאות שנה ולכך היה מקיים ג"כ ואחר כן יצאו משא"כ שבט לוי דלא היה להם שעבוד כלל א"כ עיקר יציאתם היה ע"מ כן להיות לגיונו של מלך וזהו המשך הכתוב לא תחללו את שם קדשי וכדאיתא במדרש מתוך קדושה יתירה דאית בכם היינו דאתם לגיונו של מלך דאם יחללו קדושתם ונתקדשתי בתוך בני ישראל כלומר אז אטיל שם קדושתי על בני ישראל וזה יהיה נגד כוונתי בהיות אני ה' מקדשכם ומפרש הטעם דהא המוציא אתכם מארץ מצרים שיהיה קדושתו עליכם להיות לגיונו גם מוסב על ישראל כי אם יעשו מצות ובכל זאת לא יהיה להם טוב עוה"ז אל יתרעמו באמרם מדוע צמנו ולא ראית וגו' ובזאת יחללו את שם קדשי לא יעשו כזאת להרהר אחר מדותיו של הקב"ה רק ונקדשתי בתוך בני ישראל כי כבר אמרו חז"ל שהבדל בין העובדי אלילים לישראל הוא שהעובדי אלילים כשיראו שלא יצליחו מיד מתחרטים על מעשה הטוב שעשו משא"כ ישראל שאין מתרעמים בהיותם יודעים שזה לטובתם שהקב"ה נפרע מהם בעוה"ז וזה שאמר יעקב והיה ה' שהוא מדת הרחמים לי לאלהים למדת הדין לייסרני בעוה"ז וזהו מאמר הפסוק כאן המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה' דידעו שיהיה מדת הרחמים לדין לפרוע מהם בעוה"ז וא"כ מה יש עוד לזעוק ולהרהר דהא זה הוא טובו ורחמיו שמייסר בעולם הזה

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי ששת ימים תעשה מלאכה וגו' עד כאן דבר אל הכהנים משא"כ ענין קביעות המועדים ועיבור השנה לא תדבר אלא לבני ישראל וכדאיתא בש"ס אין מושיבין כהן בעיבור השנים וק"ל

אשר תקראו אותם מקראי קודש ודרשו חז"ל אתם אפילו מזידין שאין הקדוש ב"ה מקדש החודש מלמעלה עד שקדשו ב"ד למטה וכתב הרא"ה בבדק הבית ריש נדה מעניינים המופלאים והשגחת אלהי בקביעות הוסת באשה למשל האשה קבעה וסת בט"ו לחודש כשיגיע ט"ו לחודש תראה אע"ג דסתם וסת מל' יום לל' יום אפ"ה כשעברו ב"ד את החודש והוי ט"ו בחודש יום ל"א לראותה לא תראה ביום י"ד בחודש רק ביום ט"ו אמנם לכאורה כל זה שייך במועדים מ"מ עדיין קשה המשך הכתובים אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת גבי שבת איך שייך קביעות חכמים אך נראה דלק"מ דמ"מ גם שבת תליא בקביעת חכמים באופן כשיעברו החודש או השנה ומתוך כך חל ר"ה או יה"כ בשבת וקרבנות צבור דוחין את השבת וא"כ ע"י קביעתם את השבת ליכא למיחש לזה ורשות נתונה להם ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה אמנם הנ"מ הוא בין שבת לשאר המועדים שבת הוא לה' בכל מושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים משא"כ שאר המועדים לפעמים לא הגיעו שלוחים לשם וכדאית' במסכת ר"ה ודוק

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן והניף את העומר לפני ה' לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן הנה יש להבין אנו מתפללים בראש השנה ועל המדינות בו יאמר איזו לרעב ואיזו לשובע ולכאורה זה נגד מתניתין דמסכת ר"ה דבפסח נידונין על התבואה אמנם האמת הוא כך דבא"י ר"ה הוא פסח על התבואה אבל בשאר ארצות נידונים בר"ה על התבואה וזה מה שאנו אומרים ועל המדינות בו יאמר ודוק וזה גופא היה טענתם של חרטומי מצרים שסיפר להם פרעה חלומו ואין פותר אותם לפרעה וכמו שפירש רש"י שלא היה לו קורת רוח בפתרונם שהיו אומרים לו שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר אשר לכאורה יפלא איך כולי האי רחקו לשונם מדבר אמת והלא יותר מסתבר להשבע פרות רועים וכן שבע שבלים מורה על ענין שובע ורזון אבל למה שכתבתי לעיל נכון הוא ע"פ דאיתא במסכת ר"ה בר"ה יצא יוסף מבית אסורים והחרטומים חשבו בלבם דזה רחוק שיהיה יורה כעת ענין מהרעב והשובע דאין זה זמנו דהא בפסח נדונים על התבואה אבל יוסף ידע האמת שבשאר ארצות ר"ה זמן הדין על התבואה וא"כ שפיר אמר את אשר ה' עושה הראה לפרעה וא"כ כיון דבא"י בפסח נדונין על התבואה ולכך ממחרת השבת יניפנו הכהן מנחת העומר והוא ממחרת הפסח ולכך חדש אינו נוהג אלא בא"י ודוק היטב והנה הא דמביאין עומר בשני לפסח ולא ביום הראשון של פסח דאז נדונין על התבואה הטעם הוא כמ"ש האר"י ז"ל בי"ט דר"ה דבי"ט ראשון די לנפשות ובשני דין לגופות וכן הדבר כאן בתבואה דאי לך דבר שאין בו רוחני כדכתיב לא על הלחם לבד יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם היינו