תפארת יהונתן קלב

טומאה מ"מ הואיל בעם ישראל נעשה זאת וכל העם כאחד ולכך לא יטמא

כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו וגו' כבר כתבנו בפרשת חיי שרה במדרש על פני מתו כי אלו הקרובים יש לנשמה עמם דביקות גדול ולכך במותם גם לו יקרה שבירה ומיתה במקצת ולכך הותר לו לטמא להם כי הוא עצם אחד כי יש לו עמם דביקות

ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא כבר אמרנו מענין מעשה בראשית כי צלם ודמות האמור היינו זכר ונקיבה שהוא דו פרצופים וזהו בריאת האדם כי זכר בלי נקבה פלג בריאה ושלימות הוא ומזה תבין דברי המדרש דכתב עד שת ואנוש היה צלם ודמות אלהים כי ודאי כאן ליכא לפרש צלם ודמות כפשוטו על צלם אלהים כי זרע קין שהיו רשעים א"א לומר עליהם צלם ודמות אלהים אבל הענין הוא שעד אנוש לא נאמר ויולד בנים ובנות ולא יתכן שלא הולידו ג"כ בנות דאם כן מאין יהיה להם נשים רק דכך היה דעד אנוש כשנולד זכר נולד עמו נקבה כי הוא הצלם והדמות ולא נזכר לידת הנקבה בפרטות כי היא בכלל הזכר אבל אחר שת נפרד הצלם והדמות ונולד זכר בפני עצמו בלי נקבה וכן להיפוך נקבה בלי זכר ולכך אמר הכתוב מאז ויולד בנים ובנות וזהו ברור ומזה תבין ג"כ איך נולד ממש כל העולם מעריות האח ואחות ואם כי עולם חסד יבנה היד ה' תקצר לברוא נקבה אבל אדרבה למה שכתבתי זהו שלימות הבריאה להיות זכר ונקבה ביחד אח ואחות צלם ודמות רק אח"כ נאסר כמ"ש הרמב"ם הטעם בספר המורה לבל יהיו קשורים ככלב ולכך אסור ליקח אח את אחותו אבל מתחלה כך היה רצונו של הקב"ה למלאות פני תבל וזהו חסד ה' הוא כי לא תוהו בראה וא"כ ראוי להיות צלם ודמות כאחד ולכך נאמר אחותו הבתולה הקרובה אליו דייקא כי הוא דמות וצלם אחד בעצם אחד אתו אשר לא היתה לאיש כי אז היתה לבשר אחד עם בעלה אבל קודם לזה היא קרובה אליו בצלם ודמות ולכך יטמא לה כי היא כגופו

לא יטמא בעל בעמיו להחלו בעל ר"ל ראש כמ"ש הרמב"ן והיינו ת"ח מרביץ תורה וכל המלמד לבן חבירו תורה כאלו ילדו וא"כ ה"א דקרוי בן ויש לרבו הכהן לטמא לו ואמרה התורה דלא יטמא כי הוא חלולין לו כי האב והבן דבוקים בנפש ושם מקום טומאה וטהרה כמש"ל אבל רב ותלמיד דבוקים בנשמה ושם אין מקום טומאה והבן

לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת הטעם הוא כי כל כחות הטומאה אוחזין בשער ע"כ עשו היה איש שער ויעקב שכולו קודש היה איש חלק ולכך מצורע שנתדבקו בו חלקי טומאה צריך להעביר שער וכן לוים כשהיו נכנסים לשרת היו צריכים להעביר כל השערות ולכך גוים קדמונים במות להם מת עשו קרחה לבל יתדבקו כחות חיצונים בשערות כי אם בגופם כדי שיהיה המת בא אצלם לקסום קסם ולדרוש למתים וישראל מצווים בשביל כך שלא לקרח קרחה ובאמת יש לכחות המת אחיזה באבל ולכך שלשים יום לא ישלחו פרע שיהיה כחות המת נאחזים בשערו ולא בגופו וה"א כהן המתקדש ביותר אף בשערו לא יתאחזו ויקרחו קרחה קמ"ל דג"כ אסור וכן זקנם לא יגלחו דלא תימא לגלח לבל יאחזו כחות הטומאה והא בכהנים אשתרי כמו שהותר מתחלה בעת חינוך לוים ללוים

וגם לא ישרטו שרטת כי העובדי כוכבים ומזלות כדי להיות מחשבתם תמיד דבוק במת ויתחזק מדי יום ביומו כח דמיונם החזק עד שיראו במחשבתם צורת המת כנודע לכת ההוא אשר יפעלו בכח המדמה דשרטו בשרטת על גופם ובידם לזכרון המת תמיד כי זהו לא יתרפא לעולם ובזה דמיונם הולך ומתחזק ולכך נאסר דבר זה לישראל אמנם הכהנים שראוי להיות תמיד לבם חלול בקרבם מבלי פגיעת המנוול היצה"ר וא"כ ה"א שישרטו בבשרם כדי שיזכרו תמיד יום המיתה וישבר לבם כאמרם אם רואה שמתגבר עליו היצה"ר יזכור לו יום המיתה לכך הזהירה התורה אף לכהנים שנית

קדושים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים והיו קודש הנה בפרשת קדושים בישראל נאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' היינו מדת הרחמים אבל בכהנים קדושה יתירה יש בהם למדת הדין שצריך שמירה וטהרה ופרישות ביותר וזהו אמרו קדושים יהיו לאלהיהם דייקא והנה דרשו במדרש אל אלהינו כי ירבה לסלוח זהו עשירית האיפה והוא תמוה אבל נראה כי בכל הקרבנות לא נאמר רק ה' מדת הרחמים כי אין מדת הדין מסכים בכפרות קרבנות אבל עני המקריב עשירית האיפה אף מדת הדין מסכים כי בלא"ה חשוב כמת ולכך נאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וזה ואל אלהינו כי ירבה לסלוח שהוא מדת הדין וזהו אינו בסתם קרבנות ולכך דרש ליה על מנחת עשירית האיפה וזה מאמר הכתוב את אשי ה' היינו שאר קרבנות שהם לשם הויה מדת הרחמים אבל לחם אלהיהם היינו מנחות שהם לחם הוא למדת הדין נקרא אלקים הם מקריבים ולכך והיו קודש צריכין להיות קודש אף למדת הדין

אשה זונה וחללה לא יקחו וגו' (אבל) אומר גרושה מאישה כי לא מיבעי גרושה ע"פ ב"ד שנמצא בה דבר ערוה פשיטא דאין לכהן ללקחה אבל אם היא גרושה רק מאישה שלא מצאה חן בעיניו מ"מ לא יקחו והנה ידוע שראוי לכהן להיות שלם והשרוי בלא אשה פלג גופא הוא כי היא עצם מעצמיו ואמרו שר' יוסי הגלילי זן את אשתו הגרושה באמרו מבשרך אל תתעלם הורה לנו כי אף ע"פ שנתגרשה ממנו מ"מ נשארת בשר מבשרו וא"כ בלקחה כהן אין כאן גוף שלם עדיין כי היא בשר אחרת ואם כן יש כאן תערובות במטה ולכהן ראוי להיות שיהיה בכל דבר