תפארת יהונתן קלא

בשוגג כי לא בא לידי חטא שוגג אם לא היה דעתו קלה בשמירת המצות

לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך ואמרו חז"ל שת"ח צריך להיות נוקם ונוטר כנחש והיינו בשביל חבירו מותר לנקום ולנטור ולא בשביל עצמו וזהו כנחש שאמרינן לנחש מה הנאה יש לך וכו' וכן הדבר שהנקימה יהיה כנחש בשביל אחרים ולא להנאתו וזה שמסיים קרא ואהבת לרעך כמוך והיינו בשביל רעך מותר אתה לתבוע עלבונו ולנקום ולנטור בשבילו אבל לא בשביל עצמו וזה כנחש

את חקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים וגו' כי הקב"ה שם חוקות שמים לכל מין ומין של עשב וכדומה וכן בהמה וכדומה כוכב ושר מיוחד לגדלו ולהשפיע עליו כח מעלה כדכתיב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ואם מערב המינים מערב הכחות ואין מלאך אחד יכול להשפיע עליהם כח מעשה כי אין מלאך אחד עושה ב' שליחות ואינו נוגע בשני ולכך רוב המרכיבין מין בשאינו מינו לא יצליחו לעשות פרי כמו פרידה הבאה מסוס וחמור כי אין מלאך אחד עושה ב' שליחות וצריך להסיר כח והשפעה מלמעלה ולכך ישראל קדושים כל ענינם לכח מלמעלה אין להם לעבור חוקם שקבע יוצר הכל בחוקות השמים וזהו את חוקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים וגו'

ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש וגו' בקורת תהיה וגו' והביא את אשמו הוא במלקות והיא אינה במלקות ולא במיתה דאינה בגדר אשת איש כיון שאין קדושין תופסין בה אבל מכל מקום כיון שהיא מיועדת לאיש נוגע במוכן לחבירו והרי זה בגדר גזלן וזה היה ענין מוסר נתן הנביא לדוד המלך ע"ה דאף דבת שבע לא היתה בגדר אשת איש מכל מקום בגזל לקחה מאוריה וכן הדבר הזה בשפחה חרופה ולכך יביא אשם כמו אשם גזילות ואף דבאשם גזילות בעינן שבועה דהתם זולת שבועה לא נגמר הגזל ואיתא בחזרה משא"כ בזה ודו"ק: פרשת אמור

ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו הנה נראה לבאר הסמיכות הפרשה דסיים באוב וידעוני ואח"כ מתחיל אמור אל הכהנים כי מדרכי האומות לשאול עתידות אצל כהניהם וכומרי עכו"ם שלהם והם הגידו להם כי דרשו אל המתים באוב וידעוני ולכך הבדיל הקב"ה ונתן לכהן הגדול אורים ותומים שעל ידם הוא מגיד עתידות ע"י רוה"ק באורים ותומים רק יש לחוש למראית העין שיאמרו שעיקר הגדתו הוא ג"כ כדורש אל המתים לכך עשאה התורה הרחקה יתירה בכהנים לבלתי קרוב אל המתים ובכ"ג ביותר ובזה יובחן כי רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו וזהו סמיכת הפרשיות איתא במדרש אמור ואמרת בלחישה והטעם דבלחישה כי כבר נודע מ"ש במדרש כי משה שאל אם נטמא במה יהיה טהרתו ולא השיב לו הקב"ה ונתכרכמו פניו של משה עד שהגיע לזאת חקת התורה אשר בזה יהיה טהרתו והענין הוא דשאל על הכהנים לבד במה יתטהרו ולא על ישראל דודאי לענין טהרה כהן וישראל שוים הם נראה דידע משה מטהרת פרה אדומה רק חשב כמו שכתב רש"י דפרה מכפרת עון עגל ובזה מטהר אבל כהנים בני לוי שלא היה להם עסק בעגל וא"כ טומאתם מצד חטא אדה"ר ואם כן במה יהיה טהרתם דודאי אינו מענין פרה ולכך שאל עליהם לבד וכאשר לא השיבו ה' נתכרכמו פניו כי חשב שאהרן חטא בעגל ועון זה שמור לזרעו ולכך נטמאו וכפרתם כפרה עד שהגיע לזאת חוקת התורה שהוא חוק ואין הטעם משום עגל ובזה נח דעתו ולכך נאמר אל הכהנים בני אהרן כי לא מיבעי אהרן שיש בו צד טומאה מעגל אבל בניו שהם אינם בכלל חטא ה"א שלא יהיה בם טומאה מ"מ הזהיר אותם לבל יטמאו וי"ל ג"כ דלכך הזהירן על הטומאה כי הטומאה נסתעף מעגל והיה בסיבת אהרן לכך הם יותר עלולים להתדבק בהן רוח מסאבא ומזכרת עון משארי אנשים ואמרה התורה הכהנים בני אהרן אדרבא הם זכו לכהונה מחמת אהרן אביהם לכסות עינים שהוא מנוקה מחטא ואמנם להמוני עם יהיה זאת לפתחון פה וטעות ולכך הזהירן בלחישה גם אמרו בגמרא רבים שתו לימא רבים ישתו לא לימא וא"כ איך פה קדוש יאמר לנפש מת ולכך נאמר בלחישה והבן

ונאמר אל הכהנים בני אהרן כי אף שמשה היה כהן מ"מ הואיל ולא היה מבני אהרן לא נצטווה על הטומאה ולכך נענש שנתעצל במעשה זמרי אף שהיה מוכרח לטמא עצמו וכן פנחס אף שהיה מבני אהרן הואיל ולא היה כהן כי לא נתכהן עד אחר מעשה זמרי היה יכול לטמאות לזמרי ולכך דייקא הכהנים אבל לא פנחס בני אהרן אבל לא משה שהוא לא נצטוה על הטומאה אף שהיה כהן כיון שלא היה מבני אהרן

ונאמר אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים כי בשאר מצוה בא דיבור ואמירה במצוה אחת כמו בפרשת ציצית דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם וכאן לא נזכר דיבור כלל כי דיבור לשון קשה ולקטנים צריך בלשון רכה ולכך נאמר דבר באמירה וגם דיבור קשה הוא שאם לא יציית מפרישין אותו בע"כ אבל קטן אין ב"ד מצווין להפרישו לכך לא נאמר רק לשון רכה אזהרה גרידא לנפש לא יטמא בעמיו כי לכך ישראל מטמאין ולא עכו"ם כי בישראל נשאר נפש קראוהו המקובלים הבלי דגרמי ובזה נתדבקו חיצונים כי סביב רשעים יתהלכון להתדבק בקדושה ולכך כחות הטומאה גורמים טומאה וזהו בישראל ולא בעכו"ם כי בעכו"ם נסע רוחו ואין שיור בגוף רק כעצמות ואין בהם התדבקות כחות הטומאה כלל ולכך דייק לנפש שישראל יש ו נפש וגם אמר בעמיו להורות אף ע"פ ששבט לוי לא חטאו בעגל וא"כ אין לכהנים משפט