תפארת יהונתן קל

כי דבר העומד ב' ימים יקרה בו כח עפושי ולכך אמרו חז"ל אפשר בשר שוהה ג' ימים בלא מלח ולא יסרח ולכך ביום השלישי בהיותם כואבים כי כאשר יוגבר כח עפושי במכה יחלוש ויכאוב ביותר ולכך אמרו דביום שלישי לאחר מיתה כריסו של אדם נבקעת כי אז גבר כח עפושי ולכך יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו וזה מבלתי נאות בקדשים שיקרה בו כח הזה ולכך לא היה נאכל ביותר משני ימים ולילה אחד וגם קודש הוא כמו אכילת קדשים שאכל אדם הראשון קודם שחטא לאכול מעץ הדעת ולא התגבר אז כח התאוה מחלק רע מעץ הדעת עד זמן צאת השבת ומקודם היה תאוותו בקדושה שהוא שני ימים ולכך יאכל בשר קודש למעט תאוות היצה"ר שני ימים כנגד אדם הראשון שהיה ביום ו' ושבת קודש

ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור וגו' אני ה' אלהיכם הנה פתח בלשון רבים ובקצרכם וסיים בלשון יחיד לא תכלה פאת שדך כי באמת יש לעני חלק בשדה כפי שיעור הנותן לו כי לה' הארץ והוא נתן אותו לעשיר על תנאי שיהיה לעני חלקו בו כפי אשר קצב פאה ולקט וכדומה אמנם מי שאין לבבו שלם לא ידמה כן וחושב שהכל שלו הוא ויאמר בלבו מה לי להניח משדה אשר טפחתי ורביתי בו לעני אשר אין לו טורח ויגיעה בו ולא ידע שיש לעני זכות בו כמוהו וזה שאמר הכתוב ובקצרכם לשון רבים כי באמת גם העני שותף בו לא תכלה פאת שדך כי תחשוב שהוא לך לבד וא"כ מה לעני חלק וזכות בו גם ודאי שלא דיברה התורה במי שיעבור לעין כל על מצות התורה רק איירי בענין זה שרבים קוצרים שדותיהם בעת הקציר א"כ יתחכם ויאמר איך אניח פאה וכדומה הלא קצרה יד העני ללקט כי רבו השדות ויכלה הזמן טרם יגיע לשדי ובין כך יאכלוהו הנמלים וכדומה ע"כ אלקטנו ואכניסנו לביתי ואשמרנו לעני כפי הדין במקום שאין עני ואני אתנהו לעני וזהו מהערמה לגנוב דעת אדם כי אח"כ ידחה לכל עני לומר לעני אחר נתתיו והרי הוא ממון שאין לו תובעים ולכך נאמר ובקצרכם לשון רבים מכל מקום אל תכלה אני ה' יודע ובוחן לב ואין אתה תוכל לגנוב לבבי בשום אופן

לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך אני ה' נקט לא תגנובו לשון רבים כי כך הוא הענין כשזה גונב מזה מתוך כך חבירו מורה היתר לגנוב כמו כן ממנו כמאמרם בתר גנבא גנב וגו' וזהו לא תגנובו וגם כל הפרשה נאמרה לקדש את עצמו במותר לו ואף זהו כמעשה דדור המבול לגנוב כל אחד ואחד בפחות משוה פרוטה ובשכל א' גונב ממנו פחות משוה פרוטה בין כך ובין כך הוא עשוק מכל אשר לו וזהו לא תגנובו לשון רבים ואמר לא תכחשו היינו הגם שגונב מחבירו כי לדעתו חבירו חייב לו נגד מה ששוה הגניבה אל יגנוב ויכחש בחבירו רק יאמר דברים כהווייתן אמת יש לי משלך בידי רק אתה חייב לי כנגדו וע' ברז"ה במסכת ב"מ גבי מלוה ישינה כי מתוך כך יבוא לידי שבועת שקר ואף שלדעתו הוא נשבע באמת מ"מ יש כאן חילול השם כי חבירו חושב שנשבע לשקר וזהו וחללת את שם אלהיך

לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשול ונראה דהני לאוין שייכי זה לזה שזה גורם לזה לא תעשוק את רעך לשעה היינו כובש שכר שכיר ואל תגזול כי לבסוף תבוא לידי גזל הא כיצד לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר כי בעל הבית טרוד בפועלי' ובזמנו הוא זכור כמאמר חז"ל ואם תלין תבוא לידי שכחה ותעבור על לא תגזול והשכיר ואשתו יחשבו שהוא מתכוון לגזול והם יקללו חרש ויעבור בעה"ב על לפני עור לא תתן מכשול ודוק

לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך הכונה שעושה משפט אבל מ"מ הוא עול כי הדיין יודע שהדין מרומה והעדים שקרנים הם ועל זה מזהיר הכתוב לא תעשו עול במשפט רק אם הוא יודע שהדין מרומה והעדים שקרנים יסלק עצמו ולא יעשה משפט לא תשא פני דל אם יחטא מבלי להענישו כי תאמר שהעניות גרם לו לחטוא כדאמרו דעניות מעבירו על דעת קונו על כן אין אתה רוצה להענישו לכך אמר לא תשא פני דל וכן לא תהדר פני גדול מבלי להענישו כי תאמר שהעושר גרם לו לחטוא כמ"ש וישמן ישורון ויבעט אל תעשה כן

לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעיך אני ה' גם הני תרי לאוי שייכים זה לזה דהנה רכיל פירש"י רגל דהכף מתחלף בג' והחליף התורה כאן אצל לה"ר לכתוב רכיל במקום רגל כי כן הוא דרך הרוכלים ובעל לה"ר להחליף המלות ולהשיאם לפנים אחרות כדי להגדיל הענין וקראו רוכל לשון רוכלים מחזירין בעירות כמ"ש הרמב"ן כי ענין הרוכלים מוכרי תכשיטי נשים לצבוע פנים ולכחול עינים לכסות מום בפנים ובעינים כן בעלי לה"ר יכסו מומן ומראים עצמם ככשרים ואוהבים אמנם אף שאסור לספר לה"ר אם אתה יודע שהוא אורב ועומד על חבירו להורגו מותר אתה לגלות לו כמ"ש לגדליה בן אחיקם כי ישמעאל קשר עליו קשר להרגו והוא מיאן לקבל וחז"ל אמרו לחשושי בעי ומותר לומר לחבירו וזהו לא תעמוד על דם רעך כי כה"ג מותר לומר

לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא הנה ברואה דבר ערוה אסור לו לבוא לבדו להעיד עליו כדאמרו טוביה חטא וכו' וא"כ צריך להיות השנאה כבושה בלבו כי אסור לו לאמרו לב"ד ולכך מותר לשנאותו רק שגם בזה יצא השנאה מלבו אמרה התורה הוכח תוכיח לו ויעשה תשובה ואם כן תוכל לומר אח"כ סיבת השנאה וע"י קבלת התוכחה יסיר השנאה ולא תחשוב ודאי אם עבר במזיד אז אוכיחנו אבל בשוגג אינו צריך תוכחה וקאמרה תורה לא תשא עליו חטא לשון נשיאת פנים אפילו חטא