תפארת יהונתן יב

הזרע דרך נקב אבל עכשיו שהם פרצופים נפרדים אין לקרוא זכר ונקבה רק איש ואשה כי מאיש לוקחה וחסר ה' מאיש כי האב זוכה לבן ה' דברים ולא האיש: על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו לכאורה אין לו פי' מה עניין אביו ואמו לאשתו וחז"ל דרשו על עריות. ונראה דהענין הוא דהרבה כופרים ואומרים כי אב ואם הם עיקר המולידין בטבע זה אחר זה. דור הולך ודור בא וא"כ עיקר הלידה נתיחס על אב ואם אבל באמת עיקר הלידה היא הנשמה וה' הוא המולידה וגוף הבא מאב ואם כלא יחשב. והמופת על זה כי אנו רואים כי איש ואשה הם בטבע ממש לבשר אחד ודומים בשווי ואם אינם דומים באמת יש ביניהם פירוד אבל על הרוב טבע איש ואשה דומין והיו לאחדים. ואיך יתכן זה הלא זה נולד מאב ואם במדינה זו וזאת נולדה במדינה ואיקלים אחרת ואיך יתדבקו ולא יהיה ניגוד ופירוד לגמרי ואיך יתכן בהם השווי והחיבור כמו שמצינו בהאי מטרוניתא שביקשה לזווג זווגים למחר זה פוצע ראשו של זה וזה של זה. אבל באמת עיקר הדבר היא הנשמה אשר הוחצב ממקור עליון והנשמות אם הם ממקור ושורש אחד ואז יתהוו ויתיחדו בדביקות אמיץ וחזק וזהו ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו שלא יהיה מיוחס כל שורש הבריאה לאביו ואמו כי אם ודבק באשתו והיו לבשר אחד ואיך יתכן זה הלא אביהם ואמם רחוקים בתכלית הריחוק ומזה יובחן כי ה' פעל כל זאת ע"י הנשמה

(אמר המעתיק בעת כתבי נזכרתי שבימי חורפי פירשתי פסוק במשלי עפ"י הקדמה זאת דאמר שלמה בחכמתו טוב שכן קרוב מאח רחוק דיש לדקדק במה שאמר שכן קרוב הא ודאי סתם שכן קרוב הוא אצל אדם. ועוד דאמר מאח רחוק וכי יש במציאות שאח יהיה רחוק ולא קרוב. רק נראה דהעניין כך הוא דהא ראינו כמה פעמים ששני בני אדם שכל אחד מהם ממדינה אחרת ולא ראו והכירו זה את זה מעולם ונזדמנו יחד לפי שעה ומעת התחברם נעשים אוהבים זה לזה באופן שלא יתפרדו לעולם. ופעמים שהוא בהיפוך אצל אחים שאב אחד לשניהם. ונתגדלו יחד מנעוריהם ואח"כ כשיגדלו אין אהבתם זה לזה כמו לאנשים אחרים שאינן קרובים להם. ויש להתפלא על זה שהוא נגד הטבע אבל זהו מחמת שהאחוה בא להם מחמת חומר הגוף שהוא חלק אביהם ואמם. אבל נשמתם שנשרשו קודם לידה במקור עליון כפירות בענפי אילן זה לפנים מזה. ופעמים שנשמת האחים היו רחוקים זה מזה. ואין להם התחברות כלל ע"כ כשבאו לזה העולם המה רחוקים ע"כ מתנכרים זה לזה. ופעמים שאנשים שרחוקים זה מזה מצד החומר שזה מאב אחד וזה מאב אחר מ"מ קודם שבאו לעולם היו נשמותיהם קרובים זה לזה בענף אחד ע"כ מיד כשיראו זה את זה בזה העולם נולדה האהבה ביניהם ויתחברו ולא יתפרדו וזה שאמר שלמה טוב שכן קרוב מאח רחוק עכ"ל המעתיק

) ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו. והטעם הוא דקודם החטא לא יתבוששו להיות ערומים. דאדרבה מצינו דוגמתו דצריך להיות ערום. כמו גבי שאול ויפשט גם הוא את בגדיו ואח"כ התנבא דמי שהוא נביא והשכינה שורה עליו צריך שלא יהיה דבר חוצץ בין הקודש ובין החול. ולכך צריך להיות ערום ועוד שכבוד ה' הוא לו למחסה. וע"כ פשטו בגדיהם וכן היו אז קודם החטא אדם וחוה במדרגת נבואה ולא יתבוששו קודם החטא להיות ערומים וזה אמרם שבא אדם על כל בהמה וחיה היינו שהפריש בגדו ואורו עליהם כדכתיב כששאלו להיות מורה הוראה ונגיד להם שמלה לך קצין תהיה לנו. וכן פרס אדם אורו על כל בהמה וחיה ובצלו יחסיון והיה להם אדם למחסה. אבל לנחש לא פרס בגדו ואורו ע"כ והנחש היה ערום מכל החיות ונתקנא באדם

והנחש היה ערום מכל חית השדה היינו דהיה משכיל לערום ערמימות. ובדרך הלצה נראה לומר על הא דקורין לבעל מרמה בעל ערמה על דרך סגי נהור. דמכסה את עצמו בדבר שקר. ונחש ג"כ נקרא בעל ערמה. ובאמת קודם החטא הבהמות והחיות היו בעלי מדע ומושכלים כדכתיב והנחש היה ערום מכל חית השדה ע"כ צריך לומר דשאר ברואים נמי היו משכילים רק דנחש היה מושכל ביותר ויש להבין למה באמת אחר החטא ניטל מבהמות ונחש דעת המושכלת ונראה לפרש עפ"י המדרש שהבאתי שאמרו שבא אדם הראשון על כל בהמה וחיה וזה משולל הבנה וכי יעשה אדם הראשון מעשה כזאת הא כתב הרמב"ם דגם אדם הראשון היה מצווה על שבע מצות כבני נח אבל הענין הוא דאיתא בגמרא דקידושין כיון דפירש טליתו עליה הוי כמו שקידשה וה"נ באדם הראשון קודם החטא שפירש מאור טליתו על הבהמות והיה להם למחסה הוי כמו קידושין. וכינו זאת בלשון חז"ל דבא עליהם. ואיתא במדרש שהנחש חטא בלשון הרע והוציא אדם הראשון את בגדה. ובאמת יש להבין למה הוציא את בגדה. ונראה דאמרו דעל חטא לשון הרע נגעים באים וטמא טמא יקרא. ומתירא אדם שלא תטמא בגדיו לכך הוציא את בגדה וז"ש והנחש היה ערום ולכך גם שאר בהמות וחיות ניטל מהם דעת המושכלת אחר חטא אדם שלא היה להם עוד למחסה

ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות. כי מי שהוא במדרגה עליונה בנבואה הוא סותם את העינים ורואה כדכתיב ויסתר משה פניו. אבל מי שהוא במדרגה תחתונה נאמר נופל וגלוי עינים. וכך היה לאחר החטא ולכך נאמר ותפקחנה וגו'

ויתפרו עלה תאנה. והנה בחזקיה צוה הנביא לשום דבלה על המכה. כי תאנים חריפין והאוכלן גופו מתחמם שמוציא שחין ונגעים. אבל אם נותנן מבחוץ הואיל והם חריפין מוציאים הנגעים לחוץ וכן היה באדם הראשון שאכל מעץ הדעת שהוליד חמימות בגוף נתן מבחוץ דברים חריפין להוציא החמימות לחוץ למען ינקה הגוף מבפנים. וגם יש לומר כי אמרו